דיספרקציה

[אפרת מהרשל]

האם יש אבחון רשמי לדיספרקציה?

באיזה גיל הילד או הילדה?

האם אין יכולת בכלל? יש יכולת חלקית?

לפעמים, כשהגיל גדול והמאמץ הוא בלתי אפשרי- נשקול שימוש בחלופות.

באיזה ערוץ הם לומדים טוב יותר?

הצילום החזותי?

הזיכרון השמיעתי?

[דבורה חזקיה- נעים בלמידה]

שלום אפרת,

תודה על המענה.

הילד בן 6 וחצי עם אבחון לדיספרקציה.

יש לו המון יכולות שכליות,

הוא מתקשה בתכנון הדיבור,

ואז זה מקשה עליו לקרוא.

אשמח לעצות

[רחלי]

בדיוק השבוע הגיעה אלי מטופלת עם אבחנה של דיספרקציה. למי שיש מידע מקצועי על זה, אשמח לשמוע מה זה בדיוק?

[דבורה חזקיה- נעים בלמידה]

זה בעצם קושי בתכנון הדיבור

[רחלי]

את זה קראתי בגוגל. אשמח לעוד מידע.

[דבורה חזקיה- נעים בלמידה]

איזה מידע את מחפשת?

[הניה פלמן – קוראים לשון]

דיספרקציה זהו קושי בתכנון התנועה הן בדיבור או מוטוריקה קלה וגסה גם בקריאה זה מתבטא.

וכשיש קושי בעיבוד הדיבור ממליצה לשלוח לקלינאית תקשורת, שם המומחיות.

עבודה על הדיבור מתאימה לקלינאית תקשורת ולא בתוך שפה נוספת- שפה כתובה

לאחר טיפול בדיבור קבלי את התלמיד מוכן לקריאה ושם תעבדי על פירוק למרכיבים .

כדאי להתייעץ עם קלינאית תקשורת , דעי לפעמים מוסיפים טיפול רגשי בגלל המאמצים המתלווים .

בהצלחה

[רחלי]

אנסה להרחיב את שאלותי:

ע”פ המידע שקראתי ושקבלתי כאן, אני מבינה שדיספרקציה זה קושי בתכנון הדבור.

הילדה שבטיפולי, בת 6 בכתה א’, מחליפה עיצורים (כמו “טופלה טוטוריטו”, אבל עוד יותר מזה), באופן שמאד מאד קשה להבינה.

מובן שזה גורם לה תיסכולים, היא מתבישת לדבר, וכנראה גם מתיאשת מלנסות, ומתכנסת (אולי גם כתכונת אופי)… האמא משתדלת להתאמץ להבינה כדי למנוע את הבושה ואת היאוש וחוסר המוטיבציה. גם אני בחדר מתכווננת אליה מאד, וב”ה, בנתיים אני חווה אותה כמדברת ללא מניעה. וכנראה שבמקומות אחרים זה לא כך.

יש לי כמה שאלות בקשר אליה:

1. האם התופעה שתיארתי – החלפת עיצורים, כלולה באבחנה של דיספרקציה?

2. לפי דברי האם, האבחנה הזו לא ניתנה לה מיד, אלא לאחר שהאמא כביכול דחפה לשם, והגיעה לאיש מקצוע (אני חושבת שנוירולוג), על מנת שיאשר את האבחנה הזו.

לא מובן לי, מדוע היה חשוב לה לקבל את האבחנה הזו? ואיך קושי בתכנון הדבור קשור להחלפת עיצורים?

תודה רבה מראש לכל נשות המקצוע!