מעל כל פרח יש מלאך האומר לו “גדל””

[שירה אלג’ם]

בתור גננת בגן תקשורת, שמתי לב למשהו מדהים

ילד שאמרתי לו בוקר טוב בחיוך, מיד כשנכנסתי / כשהוא נכנס (תלוי מי הגיע הראשון)

נתתי לו יחס חם, לפי הגיל, הרמה או העניין גם אם זה היה לפחות מדקה. כל היום שלי אתו היה נראה אחרת לחלוטין. הילדים הכי מאתגרים יצרו איתי קשר חם ובריא נשמעים לי הרבה יותר וכל התקשורת שלנו זורמת בצורה מיוחדת

ממליצה לכולן לנסות בכל גיל, בכל כיתה, בכל מקום.

[ציפי קרישיק]

אני בודקת מבחנים של בנות סמינר, ואין מצב שאני לא כותבת לנערה ( בת 19) הערה טובה ודי ארוכה אפילו . עם שמה בהתחלה. יש להן תמיד קטע של לכתוב מאמר . ואני מגיבה על התוכן , על הכתב, על הרעיון וכו ולא משנה אם הבת קיבלה 98 או 61 , וזה עושה להן הרבה , כל אחת מקבלת יחס חיובי.

[ציפי קרישיק]

לגילים ( כן אומרים גילים ולא גילאים / לפי האקדמיה) קטנים הייתי כותבת מידי פעם להורים מחמאות על הילדים , התנהגות טובה ( בתך/בנך השתתפ/ה יפה , / עזר/ה לחבר/ה וההורה מעביר לילד מסר … טוב להורה וטוב לתלמיד כעין זריקת עידוד…

[ציפי לוין]

אני הרבה פעמים מוסרת עם הילד ד”ש לאמא או למחנכ/ת

“תגיד לאמא שהמורה ציפי אמרה להגיד לה, שהיום עשית קפיצה רצינית בכפל…!”

ככה נותנים לילד ביד את אחריות והגאווה לספר על עצמו דברים טובים

ואין לו ברירה אלא להאמין למה שהוא מספר…

[דבורה חזקיה- נעים בלמידה]

איזה רעיונות מעולים!!!!!

[שרית מדמוני]

דבורה היקרה זו בקשה כל כך חשובה וכל כך גדולה ומתפרסת על מגוון גילאים והזדמנויות.

ברור שמילה טוב ועידוד חשוב ורצוי

אבל זו עבודת אמון לאורך זמן ולא מספיקה פעם אחת של אמירה

עבודה עצמית שלנו כהורים ומורים שבאמת מאמינים ובאמת אוהבים כל אחד ורואים בפנימיות של כל תלמיד/ה את הגרעין הטהור.

בכל אופן. ראיתי מספר דברים במהלך נסיוני שעזרו לרומם תלמידים.

1. חלוקת תפקידים לפי יכולת וכשרון

2. לתת במהלך הלימודים אפשרות לכל תלמיד לביטוי עצמי. מסירת חלק שיעור בכיתות הגבוהות וכד’

3. הגברת המודעות העצמית. ואהבה ביחד עם דרישה.

4. חשוב לחנך לידיעה כי יש בחירה ובחירות טובות מתוגמלות

ויהי רצון שנראה ברכה בעמלנו

[מיכל וילמן]

רעיון מהמם נוסף:

להשיג תמונות של כל התלמידות

וכל שבוע להתבונן בתמונה אחת ולהתחבר אליה לחפש את הטוב שבה

להבין את הקושי

ומהמקום הזה אח”כ התקשורת מולה תיהיה הרבה יותר מכבדת ומכילה ומעצימה

[רבקה טייך טייך]

בתור מורה לגילאים גדולים ממש (י”ג ,י”ד)

כאשר אני קוראת שמות אני מסתכלת לבת בתוך העיניים ואומרת לה בוקר טוב , צהריים טובים

זה מחזק את הקשר

שיש כאן מישהו ששם לב אלי ואכפת לו ממני

[דבורה חזקיה- נעים בלמידה]

אני מלמדת הרבה ילדים עם קשיי קריאה מורכבים.

שמתי לב שמאוד מחזק אותם באמצע השיעור,

לעצור ולהתפעל מהמאמץ שהם משקיעים,

יש להם הרבה יותר כוח להמשיך ולהתאמץ!

[חיה א]

רעיון הרבה יותר פשוט ועממי
מדי פעם אני מרימה איזו מחברת או דף עבודה
של ילדה שנראית לי זקוקה לזה
ומכריזה: “תראו את המחברת של… איזה סדר! אור בעיניים!/ צביעה מושקעת/ מדויקת…” וכו’
מרים אותן לעננים….

[ד.]

הרעיונות כאן ממש יפים!!!

אשמח לרעיונות איך לתת חיבור לכיתה והרגשה של ערך לתלמידים שמתקשים ממש ואין להם כלל יכולת השתלבות?

[אפרת מהרשל]

משהו שמתאים לכל גיל, וחשוב תמיד

תצרו עם התלמידים/ות קשר אישי.

תפנו אליהם בשמם הפרטי, תצרו קשר עין,

“בוקר טוב תמר!”, “אני שמחה שהגעת, חני”.

התבוננו בהם. ותמצאו משהו ייחודי לציין אותו:

מגפיים חדשות, צמות קלועות, משקפיים, או כל דבר,

“הצמות מחמיאות לך!”

ובכיתות גבוהות:

“הסתדרת עם התרגיל מהשבוע שעבר?” “אחותך התארסה, התחלתם להתכונן” וכדו.

כשתלמידה רואה שהמורה לא מגיעה רק כדי למסור חומר וידע אלא מתעניינת בה באופן אישי,

זה פותח את הלב ומאיץ מוטיבציה ללמידה מספר אחד.