טרילוגיה / שיתוף אישי/

[בת עין משען]

לכולנו יש רגעים של ירידות ואני תוהה ביחד איתך – האם זה הופך אותנו ל'לא באמת דתיים'? חושבת שמה שחשוב הוא מה הכיוון שאליו הולכים והאם בסוף יש כן רצון להתקדם ברוחניות, או שנתקענו והשלמנו עם המצב כמו שהוא… עצוב לחשוב שיש מקרים כאלו… הלוואי ונגלה שזה רק בחיצוניות…

[ריאלית בצניחה]

מסכימה איתך שלא זה מה שמייצג את האמת של הדת או לא אמת בדת.
גרביים שירים ושמיעת שירים בשלושת השבועות הם לא ממד להאם אתה באמת דתי,
אבל שיר היא ילדה קטנה, ותמימה, ואחרונה בבית
ואצלה זה מתפרש ככה. מחולק ככה.
מי דתי באמת.
מי לא דתי באמת.

ובהמשך- כשהיא תגדל ,
לא יהיה פה אף אחד שישאל אותה, במידה ותחליט לא להיות דתית באמת,או באמת דתית-
למה את מצערת את אבא….

איש חכם אמר לי פעם שתגדלי תביני,
אבל האיש הזה כבר לא כאן כדי לומר לי אם גדלתי מספיק,
בשביל להבין…

אולי ששיר תגדל.

[תמר זיו]

היי, ריאלית, מהכותרת זה "שיתוף אישי" – כלומר, אין קטע לביקורת?
כי אם זה רק שיתוף אישי אולי זה לא המקום… אם זה קטע לביקורת, מעניין אותי
דווקא לנתח אותו.

[ריאלית בצניחה]

היי, לא ראיתי שאפשר לעשות תגית של שיתוף לביקורת.
אני אשמח לביקורת.
מאד , תודה.

[תמי אפשטיין]

שמנה לב!

נמחקו כאן תגובות לא עניינית.

אאוץ'/ כואב/ מסחרר/ מלטף – הן לא ענייניות כשאנו מבקשים לנתח טקסט ספרותי.

מבקשת לכבד את הבמה, וכל תגובה שבאה להביע רגש/ התפעלות/ הערכה – חייבת להגיע עם הסבר ברור לכך

לכתיבה שנוגעת בנקודה: [email protected]

לספרים שלי

[מירי]

הכתיבה שלך נדירה ואומנותית בסדר גודל.

היא מגלה טפח ומכסה טפחיים,

לא הבנתי מה את צריכה להבין כשתגדלי ומה זה קשור. ולמה לשיר לא יהיה מי שישאל, כי כולן יהיו גדולות כבר? ולמה זה כזה כואב,

אבל אולי אני חסרת הבנה…🙂

[ריאלית בצניחה]

לשיר לא יהיה את מי לשאול, כי לאט לאט כולם עוזבים…
מי יותר מי פחות.
מי לא היה מעולם.
בעולם של ילד – משפחה שמתפרקת בדת, זה עצוב. כל דבר קטן [יציאה בלי גרביים] היא שבירת אמון.
שהיא תהיה גדולה יותר, לא יהיה לה פה דמות שתהיה עצובה שהיא תעשה דברים כאלו ואחרים.

[מירי]

הבנתי, תודה על ההסבר!

חיבוק לשיר:)

[ריאלית בצניחה]

🧡🙏

[תמר .]

חתיכת טקסט.
קודם כל כי טרילוגיה, ואני אוהבת טרילוגיות.
וחוץ מזה הוא פשוט כתוב טוב. ממש ממש טוב. (לדעתי העניה)
על התוכן אני לא מתחילה אפילו לדבר.
אני כל כך אוהבת את הטקסטים שלך.

[ריאלית בצניחה]

תודה תמר.
אין על טרילוגיות, כן.
תודה שהגבת, ואהבת.

[תמי אפשטיין]

תתחילי, זה העניין שלנו פה

לכתיבה שנוגעת בנקודה: [email protected]

לספרים שלי

[Sara Amor]

מצטרפת לשבחים על הכתיבה.

אבל תוהה על התוכן.

מוזר לי להיחשף לסיפור עם מסר לא ברור בפורום חרדי.

[ריאלית בצניחה]

איזה תוכן?….
ודווקא בגלל זה פורום חרדי , את לא מכירה הורים שקשה להם עם הלכות? עם תפילות? עם הקפדות?
ככה הילדים הקטנים רואים את זה. קולטים הכל.
נוער נושר מוכר? בשביל האחות הקטנה זה טרגדיה.
ילד רואה ממבט מצומצם יותר משל מבוגר…

[Sara Amor]

שאלה לי אלייך-

אם היית שולחת את הקטע הנ"ל לעיתון חרדי שמור כמו קראט/קטיפה.

האם הם היו מפרסמים את הקטע?

התשובה היא- לא.

ולא כי הקטע לא טוב. אלא כי הוא תמוה. לא ברור איזה מסר רצית להעביר שם.
הקטע הוא מבלבל. ואם הייתי צריכה לקרוא אותו ארבעה פעמים ולדון את הכותבת לכף זכות עשרה פעמים שהיא אל כתבה את זה וזה כדי להתריס. זה כבר סימן לכך שהקטע הוא לא 'גלאט'.

רוצה להסביר לי מה התכוונת להעביר בזה? מה עוזר לך לכתוב קטע כזה שנחשפות אליו כלכך הרבה נשים ובנות? מה עמד מול עינייך, איזה מסר רצית להעביר?

[ריאלית בצניחה]

לא מכירה את קראט וקטיפה.
להתריס? איפה?
השיר נכתב מנקודת מבט של ילדה קטנה כואב.
איפה התרסה?
ומה חשוף פה? שירים בבין המצרים? או טונה עם גבינה?

[Sara Amor]

תשקלי את התגובות שלך פה. שיהיו קצת יותר מכבדות.

[ריאלית בצניחה]

אני באמת שואלת. ואשמח לתשובה.

נ.ב : עכשיו שמה לב שאת גם מנהלת

[Sara Amor]

השאלה שלי הייתה פשוטה-

מאחורי כל קטע עומדת כוונה, רצון נסתר שהקורא יבין משהו. יקח מסר.

נקודת המבט של הילדה הקטנה שנבחרה בכוונה מתוך רצון בזוית הזו/ שלא בכוונה תוך כדי הכתיבה.
גם היא באה לשרת את המסר.

הקטע שלך מציג סיטואציה קשה. מה שנקרא- המקומות השחורים ביותר.(לצערנו לא הביותר. אבל כן מהשחורים שבהם)

מה המסר שרצית להעביר בקטע הזה?
הרי כולם יודעים שלכולם יש נסיונות. וכולם יודעים שלצערנו יש נשירה וכו.
אז מה באת לחדש פה? מה הנקודה שגרמה לך לכתוב ולפרסם את הקטע הזה?

ואני שואלת בכנות. כי אולי אם תתני לי תשובה ברורה אצליח להבין את הקטע ולא לתרגם אותו ישר כקטע פסול חינוכית וערכית.

[ריאלית בצניחה]

קודם כל הקטע הזה הוא לא קטע ספרותי. הוא שיתוף אישי , ואמיתי,
רק נכתב בצורת טרילוגיה. בחרתי רק 3 דמויות מתוך כל מה ששיר אמרה / בחנה את השינוי בבית.

המסר, למרות שלא הייתי קוראת לזה מסר, כן נקודה למחשבה –
קודם כל כדתיים, חרדים, חרדי לא נמדד בדברים שכתוב שם,
גם דתי לא. חרדי זה הרבה מעבר. דת זה הרבה מעבר.
השיר מציג פה פן של-

מיטל לא באמת דתיה
אבא לא באמת דתי
אני גם לא כל כך דתיה.
אבל-
מי שמנו לקבוע?
מי אמר?
אפשר בכלל לדעת מי באמת דתי?
מי ששומע שירים בעומר הוא לא דתי?
ומי שלא אז הוא כן?

ובכלל- המסר שאפשר לקחת מזה -[וזו כוונתי]

שילדים קולטים הכל,
שלומר לילד אין לי כח להתפלל, או לא נורא ככה וככה
אצלו זה מתפרש אחרת מנפילה זמנית,
ילד לא מבין שלאבא שלו היום יש יצר הרע לא להתפלל ולהישאר לישון,
ילדה לא מבינה שהיא רואה את אמא שלה עם שמלה קצת לא הכי ארוכה,
היא מבחינתה – אנחנו לא באמת. אם זה ככה.
וכמה לכל מעשה יש השפעה על מה שהם רואים.

מקוה שהובנתי, לא רציתי לחשוף לכלום, ולא חושבת גם שחשפתי.
אם עדיין ההסבר לא התקבל, אשמח שהדיון ימחק,
כי אני לא מצליחה למחוק אותו.
תודה.

[Sara Amor]

אני לא חושבת שנכון הדיון יימחק.

כי אם הייתה למישהי טעות בהבנה של הקטע. חשוב שהיא תבין אותה.

קראתי את ההסבר שלך.

אז אם הבנתי נכון- בעצם הבאת פה קטע שמיועד להורים, לתת להם סוג של מראה על העניין שמה שהם עושים לא נסתר מנגד הילדים ומשפיע עליהם אפילו חזק הרבה יותר.
כמו שמקובל בשם מרן החזון איש: "סנטימטר בבגד של האמא- קילומטר של יראת שמים בילד".

לזה הייתה כוונתך?

[יפית שחר]

וואו ראילית

אחד הטקסטים היפים שקראתי

כמה יפה פה חוסר ההבנה

כמה יפה הכאב והבלבול של הדמויות!!

כתוב בשפה יפיפה ובצורה טובה כל כך

וואו

מדהים מדהים

אהבתי ממש

[ריאלית בצניחה]

תודה יפית . שקראת והגבת.
שמחה שאהבת.

[נאחזת בסבך]

וואו וואו וואו.

באמת קטע יפיפה.

הצלחת להעביר את הרגשות והבלבול בצורה מעולה.

[ריאלית בצניחה]

שמחה שהתחברת.
ושמחה לדעת שהצלחתי להעביר.
כתבתי פשוט את הסיטואציה. כמות שהיא.
בצורת טרילוגיה פשוט.

אפשר להמשיך אותה, איך היא גם באה לאמא בתמימות , ולא הבינה שהיא המקור לכל הבלגן הרוחני…

[‫איידי וייס‬‎]

קטע מעולה.

מרגיש לי שיש פה הדרגה ב'קלקול' שיש או שאין.

שיר חיה בלחץ שלא ידוע מה מקורו, אבל האוירה הרוחנית בבית – היא מלחיצה ולא שמחה בכלל. יותר נשמע בכיוון של נערווים. מצד שני היא מבחינה בפרטים ומפרשת אותם בהקצנה של גיל הטיפש עשרה.

מצד שני, היא גם לא עיוורת כלפי המציאות בכלל. מיטל היא כנראה לא האחות היחידה שלה, והיא מכירה את תהליך ההידרדרות מאחים ואחיות אחרים.

ואבא שלה, שהיא חרדה עליו.

ואמא, שצריכה להכיל את כולם בחרדה שמא יש פה משהו אמיתי ועוד הדרדרות סוחפת את הבית לכיוון כואב.

היטבת להעביר את קשת הרגשות.

[ריאלית בצניחה]

אהבתי את הניתוח.
מה חבל שהוא שונה מהמציאות.
הלוואי נערווים, וכן מיטל לא בת יחידה…
וגם לא הגדולה.
ושיר לא מכירה את זה, כי אם היא גדלה בבית ספר חרדי , והבית חרדי , אבל בתוך תוכו הוא לא כל כך מקפיד על המ שחרדים מקפידים,
אז זה עצוב מאד לשיר, גם הדברים הקטנים הקטנים האלו.
ועצוב מאד גם לי.

[sarabar]

מתחברת קצת לחלק מהתגובות שהיו כאן,

אני תוהה אם אני היחידה שהיה לי קשה לעקוב ולהבין מה קורה כאן-
מי הדמויות הפועלות, מה המשמעות של הפרטים הספציפיים, ומה המסר העיקרי כאן?

דוגמאות לתהיות כאלו שעלו לי:

מי זו "אני"? עד כמה הקסטה משמעותית פה ומה היא באה לומר לי? מה הבעיה שמיטל אכלה טונה עם גבינה?

יש הרבה יופי בעמימות הזו, שנותנת מקום לפרשנות אישית,

אבל אולי היא הגיעה כאן במינון קצת מוגזם, על חשבון העיקר.

בכל אופן, התיאור של הסיטואציה רגיש ונוגע מאוד.

[תמי אפשטיין]

לגבי טונה עם גבינה: יש קהילות שמקפידות לא לאכול יחד.

לכתיבה שנוגעת בנקודה: [email protected]

לספרים שלי

[sarabar]

כן, אבל לפי התיאורים האחרים- לא הייתי חושבת שזו משפחה כזו,
או שזה אמור להיות נושא אצלם

[חיה אלטמן]

לגבי הקסטה-

אני פירשתי את זה כסוג של סימבוליזציה לתמימות ולאמון שהיו לה,

שימי לב שבהתחלה היא נוגסת, אחר כך מעיפה את העטיפה לרצפה, ובסוף כבר אין לה שום קסטה ביד.

סוג של תהליך שהיא עוברת, בהתחלה היא לא יכולה להכיל את הסתירה ולאט לאט היא גדלה ונפרדת מהתמימות

[ריאלית בצניחה]

🧡

[ריאלית בצניחה]

אני זו אני. על כל המשתמע.
שיר ילדה קטנה, ומיטל היא אחותה.
אבא הוא האבא על כל המשתמע.
הקסטה היא תהליך של הדרגה איך מלאכול משו מתוק ולשאול בתמימות, לזרוק יציאה בתמימות כואבת,

עד לא לרצות לאכול שום דבר טעים , כילדה, כי גילית שגם אבא שלך לא מה שחשבת…
זה הדבר היחיד שבא לבטא הקסטה. העטיפה המועפת בכעס ותסכול, בהבנה שעוד מישהי בבית לא מה שחשבתי.
והרחמים על אבא.

אח"כ שהיא מבינה שגם רחמים על אבא לא צריך, כי הוא לא עצוב מזה
אין לה , והיא גם לא תתנחם, בשום מתוק ביד.

אולי היה צריך לתת רקע לפני הכתיבה, למרות שאני לא אוהבת.
מקווה עכשיו שההסבר אחרי היטיב את מה שהתכוונתי.

[ת. עקבי]

זה יפה, והיופי פה הוא שכל אחד יכול לקחת את זה לכיוון אחר.
אם נבחן לטרילוגיה –
מיטל – אבא שותק. ולעיתים דווקא שתיקה היא הכי הרסנית לילד. אומר שהרגש כבר לא איתו. אולי גם לכן הוזכר האימוץ. גם אם האבא מתנהג כמו אבא אמיתי, עדין יש את ענייני ההלכות בין בת מאומצת לאב מאמץ. הקשר לא חזק באותה המידה.
אני – היא גם בודקת גבולות, ובעומק ליבה, לפי הסוף, היא מצטערת על כך. אחרת הייתה שמחה שבשיר אף אחד לא ינזוף. או מקנאה.
אבא – אם אתה לא נותן דוגמא טובה, ערכית, אל תצפה שהילדים שלך ילכו בדרך ש"חינכת" אותה אליהם.

מעניין אותי מה אתן הוצאתן והבנתן מהקטע.

[ריאלית בצניחה]

היי , תודה שאתן קוראות ומגיבות.
באמת אפשר לנתח את הטרילוגיה הזו לכמה כיוונים, כל אחד בפן הדתי שלו.
אבל חשוב לי לפני שאסביר.- מיטל לא מאומצת. תקראי שוב. אני אומרת לשיר שהיא כל כך גדולה. מיטל. וחוקית.יכולה להתחתן, יכולה לפתוח את תיק האימוץ שלה אפילו. מבחינת גיל. היא לא מאומצת.
היא האחות הגדולה [כמעט]

אבא שותק ששיר מספרת לו, כי הוא אולי בתוך תוכו כמו מיטל.
שומע שירים… רואה דברים… ובכלל לא מקפיד כל כך על ההלכה.
זה הדקויות הקטנות האלה בעולם החרדי, באדם החרדי.
הקפדה על גרביים…
פלאפון כשר…
הקלה בשמיעת שירים בעומר / בין המצרים…
טונה וגבינה [אצלינו זה אסור ]
לא להתפלל בבוקר שחרית במניין…
לשמוע שירים לא שלנו…

הדברים האלה לא הופכים אותך לחילוני. כי אתה כן שומר שבת. אתה כן שם שחור לבן ובשבת גם חליפה,
אתה כן מאמין בה' , כן אוכל כשר, כן כיפה ציצית.
אבל הבפנים שלך קר. אתה לא דתי באמת. כי אם היית דתי באמת בתור אבא, היה כואב לך שהבת שלך לא שומרת…
נכון?

זה מה שכן. אבא שותק. כי מה יעיר לבת שלו בזמן שהוא – גם…?
ואמא אותו דבר. אפילו יותר.
ולשיר כואב, היא הקטנה בבית. רואה את הזלזול והקרירות שנהייתה והייתה בדברים שההקפדה יפה להם,
וכואב לה.
מבחינתה אנחנו לא באמת דתיים. בעיניים של בדברים קטנים זה נראה לה ככה.
שתבין, ותהיה גם ככה, כמו מיטל וכמו… כי זה מה שקרה פה בבית לאט לאט,
לא יהיה מישהו שישאל אותה בכאב למה את מצערת את אבא,
כי כולם כבר ציערו . הוא את עצמו, ואנחנו אותו.

[ת. עקבי]

תיק האימוץ לא ברור אז.
היא לא יכולה לפתוח תיק אימוץ אם אין לה כזה.
היא יכולה, נגיד, לפי החוק להינשא (18) – כבר יותר מדויק. אני מאמינה שיש עוד חוקים הגיוניים יותר שלא יסיטו לאן שלא צריך.
סתם כדי להישאר ממוקדות…

[ריאלית בצניחה]

תודה על ההערה.
צודקת.

[ריאלית בצניחה]

הבנת מהמם. מהמם.
חוץ מהקטע של האימוץ של מיטל.
אבל אבא לא יהיה עצוב , ולא מצפה גם שילכו בדרך ש [לא] חינכת, כי אתה לא שם כבר.

[sarabar]

יש כאן עומק ואפשר לפרשן בלי סוף,

השאלה שלי אם נשמרת כאן המידתיות בין עיקר לטפל-

בהכוונה של תשומת הלב של הקורא.

[תמר זיו]

דווקא בגלל שהסיפור האמיתי כל כך בסאב-טקסט, חשוב מאוד שהטקסט עצמו יהיה הכי
מדויק בעולם.
בניסוח הנוכחי מיטל מאומצת, ולא משנים הסברים. זה מה שמשתמע. אם את רוצה
שיבינו שמיטל לא מאומצת, תני דוגמאות אחרות לעניין הגיל.
לגבי הדקויות – ובכן, מבחינה מסוימת זה ההבדל בין "דתי" לבין "חרדי", ולכן
הפרשנות הזו מספרת סיפור אחר מהמילים שבהן בחרת לתאר את הסיטואציה.

[ריאלית בצניחה]

ומקבלת גם את ההערה שלך,
תודה עליה.

[מירי]

מה שהכי לט מסתדר לי פה זה הענין של השמות.

"מיטל" ו"שיר" לא משקף בכלל את החרדי במיטבו, אלא מראש לוקח למקום יותר פושר ופחות הדוק.

במקום הזה, לא מוזר לי בכלל לפגוש סיטואציות שלא משקפות את החרדי שבאמת נאמן לדרך, אלא מתאימות לאותו אחד שמגדיר את עצמו "דתי" כאיזושהי הגדרה כללית ולא מאוד מחייבת,

ומכאן, הטרילוגיה מאבדת את עצמה, לפחות בתחושה שלי…

[תמר זיו]

קראט הוא המגזין לנשים של "המודיע", וקטיפה הוא המגזין לנשים של "יתד נאמן".
להבנתי, שרה הביאה אותם בתור דוגמא לעיתונים חרדיים קלאסיים, לא שמרניים מדי
אבל עם וועדה רוחנית פעילה.
דברים שלא עוברים שם, אמורים גם לא לעבור פה – כי זו במה חרדית קלאסית,
לבוגרות בית יעקב.
כך אני הבנתי את דבריה של שרה.

[ריאלית בצניחה]

גם את זה אני לא מכירה.
אולי כי אנחנו חוזרים בתשובה,
וזה התשובה גם לשאלות על השמות, למי שכתבה.

[מירי]

פחות משנה למה, יותר משנה איך הקורא מגיב לזה.

והקורא החרדי הקלאסי משייך את השמות האלה לזרם פשרני יותר

זה יכול להתאים גם לבעלי תשובה, זו היתה אחת האפשרויות שעלתה לי בקריאה ראשונה

אבל פחות מתאים לתוכן של הקטע, כי הציפיה שלנו היא שבעלי תשובה הם בכיוון עליה וללא להפך. (זה נכון שאין כללים, אבל הפרשנות האוטומטית שלנו חזקה יותר מכל אילו וכאילו שננסה לספר לעצמנו במחשבה שניה)

[תמר זיו]

ריאלית, מתייחסת למילים הללו שלך: קודם כל הקטע הזה הוא לא קטע ספרותי. הוא
שיתוף אישי , ואמיתי,
עד היום הבנתי שאת מעלה קטעים לביקורת ספרותית. אם זה באמת בתור שיתוף אישי
ו"אמירה לעולם", זה מתאים לתחנת דלק או לקהילת הייעוץ/טיפול, לא?
יש לך כתיבה פשטנית עם הרבה סאב-טקסט, ויש הרבה מה לנתח בקטעים שלך. אבל אם את
מעלה אותם בגלל התוכן שלהם – זה לא כל כך מתאים לכאן, נראה לי. לא?

[תמר זיו]

מירי, "קופצת" על התגובה שלך:
לא פחות ממה שאנחנו מתכוונים לכתוב – חשוב מה מובן, מה משתמע.
(זו הסיבה, אגב, שעריכה היא דבר קריטי! לפני פרסום. כל פרסום. עוד עיניים
ששוזפות קטע)
כעורכת, מבחינתי זה ההבדל בין כותבת מנוסה/מקצועית לבין כותבת "חובבנית":
הנכונות לשנות בעקבות הערות של עורכת.
מעבר לטעם ולסגנון, לעורכת יש גם פרספקטיבה של מה שיעורר שאלות אצל הקורא. היא
לא צריכה את התשובות… התשובות צריכות להינתן לקוראים, וכמובן – בלי מדי הרבה
דידקטיקה.

[תמי אפשטיין]

אני נאלצת לנעול את השרשור, ולו משום שאין להעלות כאן שיתופים אישיים.

מאד מבקשת שכל חומר שעולה כאן, וזה כבר דובר לא אחת, יהיה ברמה שתואמת לעיתונות השמורה.

לכתיבה שנוגעת בנקודה: [email protected]

לספרים שלי