טרילוגיה / שיתוף אישי/
טרילוגיה / שיתוף אישי/
מיטל
“מיטל לא באמת דתיה”
אלו המילים ששיר אמרה לאבא
תוך כדי נגיסה משמעותית בקסטה שלה
“היא שמעה שירים היום
ואכלה היום טונה עם גבינה
וגם
כל השירים שהיא שומעת לאחרונה ,
הם לא ממש טובים.”“מלשנית”
גיחכתי אני
“מה אכפתלך מה מיטל עושה?
את יודעת שלפי החוק היא יכולה מזמן לפתוח את התיק אימוץ שלה,
היא יכולה אפילו להתחתן
ותהיי רבנית לעצמך
אחר כך לאחרים.”אבא שתק,
והלך.
השאיר אותי ואת שיר עם הקסטה שלה לבד.אני
“גם את לא כל כך דתייה”
ככה שיר אמרה לי בכאב
והעיפה עטיפה של קסטה לרצפה
“אני רואה אותך בלילה מחביאה משו מתחת לשמיכה,
ובכלל
כבר שבע פעמים החודש יצאת בלי גרביים,
למה אתן מצערות ככה את אבא?”“שמונה ,”
אני מתקנת אותה
“הייתה עוד פעם אחת שיצאתי בערב ולא ראית
וחוץ מזה,
למה עליי לא הלשנת לאבא?”“כי את טיפשה”
היא פוסקת,
“למה אתן מצערות ככה את אבא?”אבא
“אבא לא באמת דתי”,
שיר החליטה והפעם שום קסטה לא הייתה לה ביד
“הוא רק משחק אותה
כמוך וכמו מיטל,
היום סיפרתי לו שאין לי כח להתפלל
והוא אמר שזה בסדר
גם לו היום אין
ובכלל הוא זמזם היום שיר ששמעתי ממיטל.”“חה”
אני צוחקת לתמימות של שיר
“על המסטיקים של בזוקה היה רשום ;
הידעת? כריסטופר קולומבוס גילה את אמריקה
אז במה את מחדשת
ולמי בדיוק
ילדה טיפשה.”שיר שתקה,
והלכה
אני רק חשבתי שהיא מסכנה
מסכנה מאד,
כי אותה אף אחד לא ישאל יום אחד-
למה את מצערת ככה את אבא.
Log in to reply.