מרוב חיים /שני

[אביטל בראל]

וואוו—

מחבר ויפהההה

אהבתי ממש!

[Shani]

תודה

[גילי]

מיוחד במינו

תודה לך

[Shani]

תודה על התודה

ועל התגובה

[יפית שחר]

תמיד אמרה שהיא חכמה.

והיא ילדה קטנה,

לא זכרה.

שוב בלבלה לה את המח

לא ידעה על לילות,

הרגישה בדידות.

לא רצתה לנטוש חדר

חייבת.

הבטיחה לבוא לבקר

שכחה.

לא ידעה שלא נשאר לה מקום לעצמה.

הבטחת אחרת!

אמרת שבסדר.

היה לה מלא מה לצעוק לך,

היא פחדה.

שכחה מרכבת,

ותחנה אחת עזובה.

שכחה מרוח ואש

וילדה רוקדת בשמלה

מזכירה אנשים,

שאפשר להיות איתם משוגעים.

שכחה ממה שעוד חודש.

שכחה שכולם ברחו,

שכחה מיילים כואבים,

והבטחות.

תמיד היא הבטיחה שהיא כאן

מקורקעת

כנראה שלא,

אולי לקצת, היא הייתה רחוקה

גם מעצמה.

ואלוקים

תשמור עליה

רק אתה יודע איך תגיע עוד חודש

רק אתה יודע על הבית שנתנה,

לא נשאר לה מקום בשבילה.

רק אתה יודע, על לב…

וכל מה שיש בין כבישים מסוכנים,

רכבות, לילות וכל הבלאגנים שבראשה.

היא יודעת

אלוקים איתה

וגם היא.

[Shani]

יפיתת

תודה שהקעת והגבת

תודה שחידדת והבנת

נגעת בנקודות עמוקות מאד

וכמו תמיד הכתיבות שלך זה אגדה

אמן

שלא תדעי לעולם

חוסר מקום

כבישים מסוכנים

תחנות וחדרים ריקים

את

מלמדת אותי רמה

וכתיבה

מה היא

תודה 💗

[אביטל ירום]

שני – צמרומורתתת

מזדהה עם כל מילה 😢

ויפית ממש מרגש ונוגע!

[Shani]

אביטל

אמן -שגם את תמצאי תחנה ….