אומנות הבמה והפקות תוכן
איגוד כל נשות הבמה ואירועי התוכן במקום אחד לשתפים מוצלחים וקידום מקצועי. שמנה לב! פתחנו פה בנוסף גם... פירוט נוסף
מובילות:
- Organized by
-
סרטי סוכות תשפ"ז- הזמנה להבעת דעה, לסקור, לשתף ולדרג!🎬💭
סרטי סוכות תשפ"ז- הזמנה להבעת דעה, לסקור, לשתף ולדרג!🎬💭
גיט א מויעד לכולן!
כבכל שנה מתפתחים כאן דיונים פורים מאד על הסרטים החדשים.
עולות דעות שונות ממקום חינוכי, מקצועי ועד צופות שמחפשות קצת אקשן ועניין.הפעם, מזמינה אתכן להביע דעה, לסקור, לשתף ולדרג את הסרטים החדשים תשפ"ז.
בשביל הסדר הטוב ובשביל המקצועיות- נשמח שהתגובות תעשנה בצורה מסודרת, מפוסקת וברורה.
מבנה התגובה:
📛
שם הסרט עליו בחרת להביע את דעתך
✈
פרטים טכניים שאת מעוניינת/ רוצה לציין
📔
סקירת תוכן
👀
סקירה חינוכית/רוחנית
📢
סקירה מקצועית/הפקתית
💭
הבעת דעה/שיתוף אישי על החוויה של הצפייה בסרט
(בתגובות שליליות חשוב לשים לב לרגישות שלא להגיע לידי לשון הרע. ובנוסף לסייג בדעה אישית ולא כוללנית)
💪
קדימה, מחכה לכן
חג שמח לכל עם ישראל!
- 10 תגובות
פעילה בקהילה דה זה וו 2
אינו תלוי כלל בחלק 1, רק דמות אחת חוזרת על עצמה
ההפקה והלוקיישנים ברמה ממש,
- סטטוס תעסוקתי:
מנהלת קהילה
חדמ"ש הפקה ברמה. והלוקיישנים היו וואו אחד ענק!
אבל הפריע לי שהיו קטעים מדובבים שממש ראו שדיבבו אותם. עוד מישהי שמה לב לזה?
-
פעילה בקהילה
דה זה וו 2
לא קשור לחלק הראשון (כלומר מי שלא ראתה את הראשון יכולה לראות אותו ולהיות בעניינים)
אני אומרת זה הפקה ברמה אחרת, מקצועית!
אני אהבתי שהם השקיעו בעלילה ,
היא הייתה מבוססת טוב בלי "חורים".
והכי חשוב מעניינת וברמה (לא עלילה צפויה, תמיד את נשארת מופתעת)
בקיצור ממליצה בחום!!!
- סטטוס תעסוקתי:
מנהלת קהילה
העלילה שלהם הייתה מעניינת ומרתקת. כרגיל. חני וחיה זה מאסטריות.
- סטטוס תעסוקתי:
פעילה בקהילה
ראיתי את הסרט אקסטרוז ואני ממליצה עליו בטירוף!!!!!!!!!!!
סרט שבאמת לא רציתי שיסתיים כי זה באמת מושלם!!!!!!!!!!!!
רואים השקעה בכל הפרטים הקטנים שעושים סרט וואו!!!!!!!!!!!!
הלוקיישנים, התלבושות, השחקניות, פשוט סרט אלוף!….ממליצה!!!!!!!!
- סטטוס תעסוקתי:
מנהלת קהילה
מצטרפת להמלצה על הסרט EXT רוז.
אני אחת שקשה לה מאד להנות בסרטים(לא מצליחה לראות סרט. רואה לקושיינים, שחקניות, בימוי, שוטים וכו:) ונהנתי בו מאד.
מה שלדעתי היה מיוחד בו זה שהוא לא נבנה בצורה של- קחו שואו מטורף. אלא הייתה לו עלילה טובה, בנויה. דמויות אמינות, מגוונות, עמוקות, עגולות. זה בהחלט סרט שהייתי קוראת לו- סרט טוב. שווה צפייה באמת(ולצערי אני לא יכולה להגיד את זה על רוב המוחלט של הסרטים).
- סטטוס תעסוקתי:
פעילה בקהילה
לא ליפול 4
מבחינת הפקה סרט מטורף הלוקישנים, ההלבשה, השחקניות, הצילום, הכל ברמה הכי מקצועית
העלילה קצת לא ברורה…
- סטטוס תעסוקתי:
מנהלת קהילה
אבל זה היה צפוי קצת. לא?
כבר בלא ליפול 3 הרגשתי שאיבדנו את העלילה. איבדנו את המסר. איבדנו את המטרה.
ההרגשה שלי היא שפשוט תפסו 2 דמויות אהודות קהל וניסו לתת לנו אותן כמה שיותר. זה תפס והצליח מאד בלא ליפול 2. אבל בהמשך קצת נאבד…
ומכאן המלצה לחני וחיה- תעצרו עכשיו שכולן עם טעם טוב מדה ז'ה וו 2. לא כדאי להמשיך זה רק יהרוס:)
-
חברה תורמת
דה זה וו 2
שמעו סרט מטורףהפקה פסיכית
לוקיישנים היסטריים!!!
שחקניות וואו!!!
אבל רק לי נראה שכל העסק הזה קצת יצא משליטה?
לא נראה לכן שהסרטים החרדיים קצת איבדו את זה?משקיעים כמויות כמויות של כספים וכל הסרטים בסוף הם די דומים אחד לשני –
מלא מתח, דרמה, מסוקים, פיצוצים, חוטפים, רכבות הרים, צרחות אימה, לא חלאס?
סליחה שאני כל כך בוטה אבל – רק לי זה מפריע?
- סטטוס תעסוקתי:
מנהלת קהילה
אסתי . איזה כיף שכתבת את זה!
מודה ומתוודה שרציתי שהנושא הזה ייפתח. רק שלא אהיה אני זו שפותחת. רציתי לראות אם זה הפריע לעוד מישהי.
ודווקא ההרגשה החמוצה הזו הייתה לי שהייתה לי בדה ז'ה וו 2 לא הייתה לי בEXTרוז ששם הרגשתי שמעבר להפקה הייתה עלילה טובה ואיכותית.
דה ז'ה וו 2 על פי הרגשתי בא להביא שואו בלבד.(חלילה בלי לזלזל בחני וחיה. הן ענקיות ותותחיות.)
***
זה מזכיר לי שהיייתה הקרנה של הסרט שלי "הס" באולם משואות בבני ברק. הלכתי להקרנה וישבתי בין הקהל בלי להזדהות כמפיקה(לבסוף זיהו אותי, אבל לפחות זה היה אחרי שהספקתי לשמוע חוות דעת נקייה מהתחנפות:).
עברתי בין הבנות ושאלתי אותן איך היה הסרט. ב"ה תגובות מעולות מעולות מכולן. עד שהגעתי לקבוצת נערות בערך בכתה ח'.
"שלום בנות. איך היה לכן הסרט?" הן מביטות בי.
"מי את? למה את שואלת?" אחת חוקרת אותי.
אני מחייכת חיוך מתוק ומקסים. "סתם. אחת שמתעניינת במה הקהל אומר"
"אה" החוקרת ממקודם.
חברתה באה להצלתי "היה יפה. אבל…" היא לא הצליחה למצוא מלים.
"אבל מה?" אני מביטה בהן, מנסה לקרוא את הבעות הפנים. "היה אולי חסר משהו?" אני מנסה. שואלת.
"כן! היה חסר… היה קצת משעמם. את יודעת היה מאד יפה. אבל לא היה מספיק—" שוב איבדה מילים…
אני מחייכת שוב, ברוגע. "הייתה חסרה מכונית מתפוצצת?" הן מהנהנות כאילו הוצאתי להן את המלים מהפה.
"אבל זה לא סרט אקשן. זה סרט דרמה" אני מנסה להסביר להן במלים פשוטות.
הן שותקות. פוערות עיני עגל. "מה… מה זה אומר?" אחת מעזה לשאול.
לוקחת נשימה ושופכת להן ים מושגי הפקה, הסברים ודוגמאות.
הן מחייכות אליי, "אה. את אחת שכאילו מבינה בזה? את אוהבת לראות סרטים?"
"טוב. אז בואו נעשה הכרות קצרה." אני לא נותנת מקום לספקות "אני שרה עמור. המפיקה. נעים להכיר"
הן משתתקות. מתייבשות. מתביישות. מתחילות לצחקק במבוכה.
"אתן לא צריכות להתבייש" אני מרגיעה מהר את הרוחות המאדימות "עזרתן לי מאד. זה בדיוק מה שרציתי לשמוע. אבל מה אתן אומרות באמת אם אין מכונית מתפוצצת אז זה לא… לא מספיק יפה?"
הן עצרו. וחשבו.
"לא. זה היה יפה. היה מאד מצחיק. והיה קצת מתח…"
הן פתאום התחילו להבין שסרט הוא לא רק לב שדופק מפחד. הוא גם לב שצובט מכאב. הוא גם לחיים שכואבות מצחוק.
—
אז כן. זו הבעייה שלנו. הסרטים הולכים למקום אחד שהוא- לתת שואו. וזה עצוב וכואב.
בתור יוצרת סרטים אני מכירה את הקונפליקט הזה של בין לתת וואו לבין לתת תוכן עם וואו מעודן.
מה אתן אומרות? בעד השואו? או התוכן?
Log in to reply.
