ספרים חדשים – תשפ"ז

[תמי אפשטיין]

לפני כן רצוי להתייחס לספרים שיצאו העונה ע"י סופרות שנמצאות איתנו:

קיר טיפוס של א' אייכלר

סיכון לאושר של שירה באייר

לנקום של נעה לב

סודות מן החדר של מרים גלבוע

שכחתי מישהי?

לכתיבה שנוגעת בנקודה: [email protected]

לספרים שלי

[תמר זיו]

תודה על ההארה, תמי.
נראה לי כל ספר מהנ"ל קיבל את השרשור שלו…
גם תהילה עקבי בדרך להוציא ספר, נראה לי היא תכננה לתחילת אלול.
יש גם "הדס במדבר" של שירי זיני.
לא קראתי את כולו, רק כמה פרקים ראשונים ואת גב הכריכה, אבל התרשמתי ממנו מאוד
לטובה.
הייתי קוראת לו עלילה קלאסית, אין היום הרבה כאלה. לי אישית, הזכיר את סגנון
העלילה של שרה קיסנר.
רקע עכשווי עם השפעה של ההיסטוריה – כי כל אדם הוא מורכב גם מההיסטוריה שלו,
של הבית בו הוא גדל – שנוצר מההורים שלו ומהבית בו הם גדלו, שנוצר מההורים
שלהם וכן הלאה… אחורה בהיסטוריה היהודית.
תיאורים קלאסיים על חיים חרדיים של היום, עם התמודדויות של היום.
כתיבה יפהפייה עם נגיעות של שנינות והומור.

[נעמי – מלטשת מילים]

ראיתי שנ. ארי הוציאה את "כוכב חמש" שהתפרסם בקטיפה. מי באה איתי להפגין לה מתחת לבית? היא לא שינתה את הפרק האחרון…

אהבתי שהכריכה ממש התאימה את עצמה לסיפור. לא אהבתי את המראה שלה כל כך, אבל הסגנון שלה יותר התאים למותחן פסיכולוגי, כמו שהיא כתבה בכריכה האחורית.

[נעמי – מלטשת מילים]

חברות, חוזרת בי. רפרפתי על הפרק האחרון ולכן כתבתי את זה.

היא שינתה מילה אחת, ויפה נוף פרסמו "סוף חדש ודק"-

לא מספיילרת. נקודה😉

[נאוה נאור]

שימו בסוגריים-

קראתי השבת את מגדלור לחוף ימים של הסמינר בטנג'יר- ספר שיצא בפסח של תרצה פלג

מעולם לא קראתי ספר ביוגרפיה שהיה לי מרתק לדעת מה יהיה כתוב במשפט הבא.

[שירה באייר]

אויש! הזכרת לי שגם אני רציתי לקרוא אותו.

הבעיה שבסוף לא הגעתי לחנויות (גם לא כדי לראות את הספר שלי…)

[כוכבה צפון]

על מי מסופר?

[נאוה נאור]

על הסמינר בטנג'יר

מי הקים אותו מי למד בו
המון צירופי השגחה מי יגיע לאן ומתי

מביא את האוטנטיות של מרוקו את ההיסטוריה היהודית שבה- מרתק

[משפחת לב]

נורמלית ציפי ברנשטיין

[שרה לרנר]

קראת? מסכימה להרחיב קצת?

חושבת לקנות אותו.

[טובה אכשני]

אני קראתי אותו בהמשכים בבתוך המשפחה.

הכתיבה יפה וזורמת, והוא מעלה למודעות נושא מאד מודחק…

יכולה להגיד על עצמי שמאד השתנה לי המבט על מתמודדות נפש העקבות הספר.

פעם ראשונה שמישהו הנגיש בצורה מאד יפה שהם נשים רגילות לכל דבר.

האמת שבעיתון זה היה יותר פורמט של טור ויכולת לקרוא פעם בשבועיים ולהבין מה היה בפרק הקודם.

לא יודעת אם זה אומר משהו על הספר, אולי באמת זה סיפור שפחות מתאים לעיתון…

אני חושבת שזו חובת קריאה אפילו רק כדי לשנות את התפיסה!

והוא גם בהחלט מרתק…

[שרה לרנר]

תודה רבה!

[הדסה ש]

קראתי אותו, הוא כתוב נהדר, נושא חשוב. לא הנחתי אותו משניה שהתחלתי עד השניה שגמרתי.

אבל לטעמי הוא קצת מזלזל באינטלגנציה של הקוראים, מה שלא הייתי מצפה ממישהי שיש לה תואר דוקטור.

בואו, עם כל הכבוד מחלקה פסיכיאטרית היא לא בית החלמה ולא כל הנשים שם זהב, היא תיארה את זה בצורה מידי מידי מידי עדינה.

מעניין אותי אם יש כזה דבר שבנ"א בא לאשפז את עצמו בתקופות שקשה לו.

ועוד.

[תמר פ.]

ממליצה על "מבול אחרי" של תמר מור, התפרסם בהמשכים ב"קטיפה".
ספר מלא עניין, סוחף ועמוק. הספר מלא עלילה והתרחשויות, אך עם זאת נוגע מאוד בשאלות מהותיות ופנימיות.

[ברכי שפירא]

מצטרפת להמלצה

[אילת השחר]

גילי ילדה אהובה

של חיה הרצברג

התחברתי אליו מאוד

משהו אמיתי כזה

מסוג הספרים שיש מה לחזור עליהם ואליהם

[ברכי שפירא]

קראתי, ולצערי לא מבינה את ההתלהבות

יש דמות, יש רקע, ואין עלילה

[רחל פישביין]

קראתי, ולדעתי זה ספר מיוחד.

מסכימה שאין ממש עלילה, אבל בואי נגיד שגם את הספר סיפור ברובע, לא קראתי בשביל העלילה.

בעצם ברוב הספרים של חיה הרצברג, הנושא הוא הבן אדם ואיך הוא מגיב לחוויות שהוא עובר, ופחות מעניין כל מה שמסביב.

[ברכי שפירא]

יכול להיות שאני פחות הקהל יעד של חיה הרצברג.

אבל לתחושתי, מה שהיה חסר לי בספר זה קשת דמות לגילי

בעיני היא התחילה וסיימה את הספר בדיוק באותה נקודה.

גילוי נאות, עוד לא סיימתי ממש את הספר מחוסר ענין, אבל אני כן ממש בסופו

[אלישבע מלאך]

מישהי קראה את הספר הגבירה-משק כנפיים של אלומה שמלי?

אשמח ממש למידע…

מחפשת כתיבה איכותית וברמה
תודה!

[מירי]

חיפשתי כנפיים- רחלי לביא

הסיפור הכי שיפה שקראתי!

[מירי]

מבוך הבדולח- מיה קינן

[לאהלה —]

חפשתי כנפיים של רחל לביא

מה אומרות עליו???

[מירי סגל]

מיוחד מאוד!
קראתי אותו בהמשכים וכל שבוע חיכיתי בנשימה עצורה לאן יתפתח הסיפור.
הדמויות עוברות תהליך עמוק ורגיש עם זאת מבלי לפגום בהנאה, התהליך לא הכביד על הספר כי אם הרים אותו.
אני חשתי חיבור מיידי לדמויות, הן היו כתובות בצורה כל כך אותנטית וחשופה ואמיתית שהיה פשוט תענוג לקרוא את זה וממש הצטערתי שנגמר הסיפור.

ממליצה בחום!!

[רחל כהן]

מבוך הבדולח – כמו כל הספרים של מיה קינן אין עליו

אבל בניגוד לרוב הספרים שלה יש בו רק זירה אחת לאורך כל הספר שגם בה אחרי ההתחלה לא קורה בה כמעט כלום

והמתח היחיד שאמור להיות בספר עם הדרישה של הקיסר לא תופס בכלל לדעתי

ספר מדהים רק שאחרי ההשקעה בדמויות וברקע היה אפשר לדעתי להוציא ממנו יותר

מבול אחרי – ספר מצוין קראתי בערב החג כמעט בלי הפסקה למרות שהבטחתי לעצמי לשמור אותו לחג

כרגיל הרעיונות המופרעים של תמר ומשאיר חומר למחשבה רק הפריע לי קצת הקטע של הבחירה וכל זה

כוכב חמש – אחד הספרים הטובים ביותר, הכתיבה השנונה של נ. ארי רק למי שקראה בקטיפה

אני לא ראיתי שינוי אז עדין הסוף נוראי

בסופו של דבר הכי טוב הוא כרגיל של מיה קינן

אשמח לשמוע מידע על הספר של דבורי רנד והגבירה – משק כנפיים

[מאיה]

קראתי את כוכב חמש, הוא באמת כתוב מקסים, נוגע בנקודות מעניינות ועדינות, המון תובנות עמוקות וקריצות… נהניתי ממש. אבל באמת הסוף מוזר ותקוע. לא ברור לי מה היה הסוף המקורי, אבל גם אם היא שינתה (אולי המלה ששונתה זה 'כמעט'?), עדיין הסוף לא סוגר כלום. נראה לי שאחרי שסיפרת קטעים מהדמות בגוף ראשון, את לא יכולה להעלים אותה פתאום בלי לסגור דברים. אני חושבת שהספר הזה מעולה כספר של רגש, ויש בו יותר מדי מתח ואקשן שלא שייכים ולא מחוברים. הסיום הזה עם הירייה לא קשור, ולא משנה מה בדיוק קרה בסוף.

וסתם חידה קטנה, אם מתברר שנ.ארי זו סופרת מוכרת בשם חדש, מי זו לדעתכן?

[חיה כ]

היא לא סופרת מוכרת בשם חדש,

מאז שהתחילה לכתוב היא קוראת לעצמה בשם הזה

וכן, אני מכירה אותה 🙂

(חסידית בת כ26 מאשדוד)

[נעמי – מלטשת מילים]

אני קראתי בחג את מבוך הבדולח ונהניתי מאוד, לוקחת בחשבון שזה גם בגלל שכבר הרבה זמן לא קראתי, ולא נשאבתי ככה לעלילה.

אישית נהניתי בעיקר מזה שהספר היה מאוד סוחף, החזיק אותי בשיא העניין עד המילה האחרונה, אבל היה רגוע יחסית.

מיה משובחת כהרגלה, כתיבה נהדרת ושנונה. מורכבויות, דמויות עמוקות וטובות.

הדבר היחיד שהפריע לי היה הזוגיות של יוסף ומירל'ה, שהייתה קצת שטחית לטעמי. בסופו של דבר זה קשר ממש מורכב, ולא ראיתי כמעט התייחסות לזה חוץ מכמה ויכוחים קלאסיים שיכולים לקרות לכל זוג. אבל כיוון שזה לא ספר לנשים בלבד אני אולי יכולה להבין אותה.

ממליצה בחום למי שלא אוהבת מרדפים באישון ליל, אקדחים טעונים ופחד אימים 😉

[Mali M]

נ' ארי- זו רותי קפלר, נכון?

הכתיבה שלה סופר שנונה!

[חיה כ]

לא, לא ולא!!!

אמנם יש להן קשרי משפחה מאוד רחוקים (ברמת המחותנים של הבני דודים של המחותנים בערך…)

אבל זה ממש לא אותה אחת.

רותי קפלר היא סופרת וותיקה כבר בגיל 40+

ונ. ארי היא צעירה וחמודה בת 26

אני מכירה אישית את שתיהן

וקרובה משפחתית לשתיהן.