תגובות || סיפור בהמשכים – תהילה

[א ש]

אני חושבת שממש לא חסר פה כל הרקע

במיוחד שהיא סוג של בנתה פה רקע משל עצמה

ממשל עיר וכו’

[שירה שטרייכער]

די תהילה, אין מצב שהאבא ברח. מסכן ידידיה. חשבתי לעצמי בהתחלה שאולי מישהו שלח איגרת להפליל את האבא ואז יגלו שהוא עדיין בתא המעצר שלו.

אבל זה לא ישרת את המטרה של המפליל.

מה שכן יכול להיות שהבריחו את האב מהכלא ועכשיו חוזרים להפליל אותו, ותוקעים אותו במקום שיתגלה בקלות ע”י חיילי המלך…

אוי ואבוי אם האב ברח בכוחות עצמו ומתכוון לעשות מהפכה זה באמת יהיה טוויסט מעניין. וידידיה באמת יאבד אמון באנשים…:(

[א ש]

אני חושבת זה דרך שלהם לגרום לידידיה לצאת מהארמון

ולחפש את אבא שלו

אבל אם כן הם לא הצליחו כי ידידיה העביר את זה הלאה

במיוחד שהוא לא יודעה מה הכתב של אביו

[תהילה ב]

פרק 35 עלה

ניתן לקרוא כאן – סיפור בהמשכים || תהילה

תהנו 🙂

[רחל שוורץ]

וואי, איזה סיפור, אני לא נושמת

[חני י]

כתיבה מרתקת וזורמת!

מתי הפרק הבא?

[תהילה ב]

תודה 🙂

אני לא חושבת שאספיק אחד נוסף השבוע, אולי במוצ”ש בע”ה…

[‫איידי וייס‬‎]

פרק יפיפה.

אני קצת מתלבטת, כי מרגיש לי משהו לא ברור עם כל הסיפור הזה.

אולי תוך כדי הכתיבה יתבהר לי? ננסה.

בכל אופן, איך המלך לא חושד שיש עוד מניעים סביב בנו, הלכאורה בוגד? הרי אם אנחנו מדברים על קונספציה של ה7.10 – אחד הדברים החזקים שטוענים שם הוא שכולם היו באותו ראש. מישהו אמר ש’חמאס מורתע’ – אז כולם חוזרים אחריו בצייתנות: “חמאס מורתע, חמאס מורתע” בלי לעצור רגע ולחשוב שאולי זה לא כך ואולי זה עלול להיות אחרת.

לעניין הסיפור, מרגיש לי שהמלך נעול שהבן שלו בוגד, גם אחרי כל כך הרבה שנים. הנכד שלו מגיע אליו והאוא עדיין שבוי בחד תכליתיות הזאת, בלי בדיקת עומק נוספת.

[ה ה]

דווקא היה רשום בסיפור שהמלך אומר לידידיה שהוא תמים שכמה שהם קיוו לגלות שהבן שלא לא היה מורד כל ההוכחות הצביעו על כך,

אחרי שהוא הפך כל אבן כדי לנסות לטעון אחרת וזה היה המסקנה, למה שהוא ישנה את דעתו?

[חני י]

אם אני לא טועה בפרק שהמלך מדבר עם ידידיה, מובן מהשיחה שהיו ראיות חותכות. עושה רושם שהיה למלך מספיק זמן לעכל, לעבד ולהאמין בזה

[תהילה ב]

ענין ההוכחות הוא לא חלק מהסיפור ההפללה (אם היתה) לא קורית עכשיו ולכן אין טעם להסביר את זה. מה שכן מבחינת המלך ההוכחות חותכות מספיק, מעט מהן ראינו: מתנקש הודה, מסמכים שנמצאו בארמון. אבל שוב – הסיפור לא מתמקד בזה, אלא זהו הרקע לעלילה ולכן זה לא מפורט יותר מדי.

לגבי קונספציה – לא חושבת שיש פה מה להשוות. הרי לא פותחים כל יום משפט לאדם שכבר נגזר דינו בשביל לברר שוב אם הוא עשה את מה שהואשם בו. וכמו שאומרות כולן – המלך לא ראה עילה לחפור שוב באישום, משום שכל ההוכחות חתכו נגד.

[תהילה ב]

פרק 36 עלה

ניתן לקרוא כאן – סיפור בהמשכים || תהילה

תודה לכולן על המילים החמות והעידוד, כמובן גם על הביקורת 😊

[א ק]

לא הצלחתי להבין מי נמצא מת בכלא, דניאל או מישהו אחר?

[תהילה ב]

פרק 35:

“זה לא הוא” הוא מתנשף, ידיו רועדות כמו קולו “זה לא האסיר”.

פרק 36:

מאז לא נפגש אף סוהר פנים אל פנים איתו. אחד כן נפגש, זה שמצא את מותו בתא, שצרור מפתחותיו, כמו נשקו, לא נמצאו עליו.

… אחד הסוהרים

[‫איידי וייס‬‎]

מגיבה, עוד לפני שקראתי את הפרק:

משת”פ בוגדני (מהארץ שאיתה חתם המלך על חוזה שלום?) ידע על מיקומו של אבא של ידידיה, הצליח להכנס לכלא (אולי אפילו בתור סוהר), ארב לסוהר אחר כשהגיע לתא של אבא של, הכניס אותו לשם בכוח, רצח אותו, ושבה את אביו של ידידיה.

בקיצור, בלאגן.

[ג .]

איזה כיף תהילה

נכנסתי בפעם המי יודע כמה לראות אולי עלה משהו חדש

ושמחתי כל כך

תהילה את אלופה!

אוהבת את הכתיבה שלך!

מחכה כבר לספר…

[מיכל]

וואוו תהילה, הרבה זמן לא קראתי סיפור כל כך בשקיקה

יש לך סגנון כתיבה יחיודי ומענין שגורם לי להכנס אל תוך הסיפור, להזדהות עם הדמויות, ולהשאר במתח של ׳חייבת לדעת מה ההמשך׳

לא חושבת שהסיפור דומה לממלכה במבחן וגם סגנון הכתיבה שלך שונה משל מיה קינן (אולי כי פחות התחברתי אליו)

היה מס׳ דברים שהציקו לי במהלך הקריאה, אבל לא בשביל שאתעכב עליהם ולא אמשיך לקרוא

הנקודה האחרונה בכל אופן היא: האבא לא נראה לי כל כך טיפש לשלוח מכתב דרך המלך, לכתוב ברמזים שהוא ברח אבל לחתום בשמו- קצת לא הגיוני.

תמשיכי לכתוב, יש לך את זה, בענק!

[תהילה ב]

תודה.

לגבי המכתב צודקת לגמרי, אבל איזו דרך אחרת יש לו? לתקתק בשערי הארמון ולבקש את ידידיה? גם אם היה עושה זאת באמצעות שליח היו שמים לב לכך.

[‫איידי וייס‬‎]

הנקודה האחרונה בכל אופן היא: האבא לא נראה לי כל כך טיפש לשלוח מכתב דרך המלך, לכתוב ברמזים שהוא ברח אבל לחתום בשמו- קצת לא הגיוני.

וואו, מיכל, כל מילה.

לכן זה מה שאני חושבת: מי שכתב הוא לא אבא של ידידיה בשום צורה שהיא. ואם הוא כן – אז הוא אולץ לכתוב את מה שהכתיבו לו.

[מיכל]

אם זה מה שקרה, אז הגיוני

[תהילה ב]

רגע רגע רגע. האבא לא כתב רמזים שהוא ברח. זה היה ברור למדי, מבחינתי לפחות. שום רמז לא היה אמור להתחבא בשומקום מלבד אחד – שידידיה יודע לאן הוא ברח (זה יובהר בסוף)

לגבי השאר אני רואה שאיידי שולטת במהלך העניינים אז לא אתייחס 🤭

ותמיד את מוזמנת להגיד כל מה שעולה בדעתך, להפך – אני מצפה לזה!

[מיכל]

אני משערת שמישהו דאג לצרף את המכתב יחד עם המכתב מאמא שלו, אז אותו אחד היה יכול לדאוג לעידכון סודי יותר,

אם ידידיה היה מקבל את המכתב בדרך אחרת אולי היה הגיוני שיחתום בשמו.

או שהאבא היה כותב רמז כלשהו שממנו היה מובן שמדובר באבא.

סיפרת שהיה להם קשר טוב, אולי איזה זיכרון היה עושה את העבודה.

יש כל כך הרבה סיכונים בלחתום ׳אבא׳ ואם יש ועדת ביקורת על המכתבים- זה הרי הגיוני שהמלך ירצה לסנן כל מה שקשור אל ידידיה.

לא יודעת, הרגשה שלי- לא חייבת להתיחס:)

[תהילה ב]

פה אני לא מסכימה איתך. אף אחד לא אמור לחשוש ממכתב שנשלח מאמא של ידידיה. יותר מזה, גם אם ידידיה היה שולח מכתב והבריחה לא היתה קורית- לא היו קוראים גם אותו. זו דעתי בכל אופן. אני לא מוצאת סיבה הגיונית לזה – זה לא שחושדים בו או משהו דומה…

[‫איידי וייס‬‎]

אכן כן, ולכן הטמין מי שהטמין את המכתב בתוך מכתבה של האם.

אבל אם ידידיה ‘מסומן’, איך זה שאין מי שעובר על המכתבים שהוא מקבל מהבית מטעם בית המלוכה? זה מינימום שבמינימום בבטחון.

אלא אם כן, עברו על המכתב ומי שהשתיל את המכתב (המזוייף או שלא) מהאבא עשה את זה בין הביקורת על המכתבים לבין המסירה.

[תהילה ב]

רק מזכירה שידידיה לא מסומן מטעם המלך, אלא מטעם גורם עלום אחר ולכן אין מה לצאת בנקודת הנחה שצריך לבקר את המכתב…

[ה ה]

זה את אומרת ככותבת,

בסיפור זה לא מוחלט

[תהילה ב]

פרק 27:

“בראשון אתה צודק, אבל לא תרוץ להתלונן עלי בפני הממונים על כך, נכון?” הוא חושף לי טור שיניים לבנות. “ולגבי השני – לא זכור לי שציינתי שהמלך הוא שציווה זאת”

גם אם הייתי יודע את שמו של אדום השיער לא היה לי בפני מי להתלונן ולגבי המעקב – אני בהחלט פירשתי את דבריו לפי מה שהיה נראה לי לנכון, במיוחד שתשובתו אז היא שהובילה אותי למסקנה הזו. אבל כעת דברים השתנו ואם לא המלך הוא שציווה על כך, מי כן? ועוד יותר קשה לי העובדה שהוא מודה בכך בכזו קלילות.

אני ממשיך לצעוד בשתיקה עד שהמבנה נראה לעיננו. למראה אדום השיער החיילים פותחים לי את הדלתות בלי שאזדקק לטבעת שעל אצבעי ואני מודה לו בנימוס בטרם אכנס פנימה.

“שמי עוזיה” מפתיע אותי אדום השיער כשאני כבר קרוב לפתח “ואל תחשוש – למי שציווה לעקוב אחריך יש כוונות טובות”.

[‫איידי וייס‬‎]

נכון, ועדיין.

בית המלוכה ‘סימן’ את אבא שלו, ומטבע הדברים – גם בני משפחתו אמורים להיות ‘בהשגחה’ מסויימת. נכון שידידיה מסתמן כידיד, אבל עדיין – ביקורת מינימלית זה מינימום שבמינימום, אחרת זו רשלנות פושעת ממש.

[תהילה ב]

מקבלת את עמדתך, כרגע אין מה לעשות חוץ מלהמתין

[‫איידי וייס‬‎]

קראתי את הפרק.

דבר נוסף שמפריע לי, וקבל פתאום שם ומהות – זה איפה כל סגל המלוכה? השרים? השלישים?

יש מלך ומשרתים, אבל ביניהם חייבים להיות שלבי ביניים, וגם לאלו יש סמכות לא מועטה לטפל באירועים שונים. המלך לא חייב לטפל בכל דבר, כאילו שאין עוד עניינים בממלכה שצריכים להיות בטיפולו.

[תהילה ב]

נכון, שימי לב שמדובר במוצאי שבת ומן ההיגיון שהשרים לא אמורים להיות בארמון 24/7 למרות חשיבות תפקידם. בהמשך נראה הסתעפויות.

והכי חשוב – המלך מעורב רגשית. זה לא עוד פושע שברח…

[דינה יודלביץ]

האבא אסור כבר כמה וכמה שנים.

המלך לא מתגעגע אליו ? מנסה לקוות שהתחרט?

גם אם הוא חושב שהוא אכן פושע הייתי חושבת שבסוף רחמי האב יגברו, והוא לא ישאיר אותו זרוק בצינוק לבד.

[תהילה ב]

התייחסתי לשאלה הזו די מזמן. במשפט אחד: מלך שמחל על כבודו – אין כבודו מחול. מקווה שמובן…

[חני י]

איידי בדיוק בפרק האחרון היא התייחסה לשרים, שהמלך מבקש לכנס אותם לדיון אחרי שהתגלתה הבריחה. וגם באחד הפרקים שמסבירים לנערים על התחרות דיבר הרוזן.

[הודיה .]

לא הייתי מחוברת בימים האחרונים והייתי מרותקת עכשיו ל2 פרקים מדהימים!
אני ממש רוצה לקרוא את הסיפור הזה בספר כבר!!
תודה על האורך של הפרקים.
אהבתי את השילוב בין גוף ראשון לגוף שני.
וזה היה ממש טוב שהתייחסת לרגשות של המלך כלפי ידידיה כי עד עכשיו לא הבנתי ממש מה הוא מרגיש כלפיו.

[תהילה ב]

שמחה שציינת את ענין הגוף השני. בפרקים הבאים זה יהיה הרבה ובגדול (כמובן קטע אחד לפחות עם ידידיה)

האמת שבהתחלה רציתי רק גוף ראשון כי אני שונאת שמערבבים ואז ראיתי שחוץ מעיבוי הפרקים מתפספסים לי גם הרגשות של כולם בסיפור ובעצם רק מצידו של ידידיה הדברים ברורים. אז הכנסתי, וכנראה אצטרך גם לחזור אחורה לשתול כמה קטעים חשובים…

[תמר ברכה]

וואווו תהילה איזה סיפור מהמם!
כתוב בצורה קולחת ומושכת

אהבתי ממש את סוף הפרק האחרון.

[א ש]

לפי תחילת הסיפור זה נשמע שהאבא אדם אמין

שכל ההתנהלות שלו היתה לטובת הממלכה

ובאמת לפי המעקבים של ידידיה נשמע שבאמת יש פושעים בממלכה

שהיתה להם מטרה להושיב את האבא בכלא

וגם כל השיחה שידידיה שמע מתחת לחלון סוג של מוכיחה שהאבא אדם ישר

ואם האבא דמות כ”כ מוסרית מחיב שהוא לא רצח כדי לצאת מהכלא

אז יש מישהו שרצח והוציא אותו אבל מה האינטרסים שלו

אולי זה עוד חלק מהדרך להפליל אתו

ולגרום לאבא לעונש מוות

בגלל ההשתתפות של ידידיה בתחרות הם מתחילים לפחד שהאבא ישוחרר

אז הם מנסים להחריף את העונש של האבא

ולהבטיח לעצמם שבטוח האבא לא ישוחרר

[‫איידי וייס‬‎]

אני ממש אוהבת את הניתוח שלך.

[תהילה ב]

פרק 37 עלה.

תהנו 🙂

סיפור בהמשכים || תהילה

[שרה]

וואוו! משתבח מפרק לפרק!

[א ש]

תהילה

לכבוד ל”ג בעומר מגיעה לנו פרק נוסף

[תהילה ב]

פרק 37 הועלה בדיוק בגלל זה… ברגע שאסיים פרק נוסף אעלה

[תהילה ב]

בסוף הצלחתי לסגור את הפרק היום.

מקווה שתהנו מכל רגע ומאילו שפחות – תחכימו 🙂

פרק 38 – סיפור בהמשכים || תהילה

[א ש]

וואו תהילה אין מילים

הסיפור הזה פשוט מושלם

אני ממש מכורה אליו

[תהילה ב]

תודה! רק תיזהרי – לא יותר מדי 🤭

[תמר פ.]

וואוו! משתבח מפרק לפרק!

לגמרי! אהבתי את הרעיון שזה היה מבחן…

תודה על הקצב, תהילה.

[מיכל]

לפי מה שאני מבינה,

אותו אחד שמנסה להרוג את ידידיה הוא מבית המלוכה- אולי אפילו הנסיך נחמיה.

זה קפץ לי כבר מזמן, אבל הציטוט הזה די הסגיר לי, הווא רוצה את המלוכה, לכן משתוקק להעיף את ידידיה

<i style=”background-color: var(–bb-content-background-color); font-family: inherit; font-size: inherit; color: var(–bb-body-text-color);”>׳הוא יודע שהנער חשוב למלך, יותר טוב מכולם, אינו צריך שיזכירו לו זאת.׳

וגם מרגיש לי שההצעה של המלך לא היתה מבחן, אלא הצעה אמיתית ומטעים פה את ידידיה

אולי אני טועה לגמרי- אבל מענין לראות את ההמשך ולאן הסיפור יתפתח

[ליבי .]

תהילה – יפיפה!

שלוש נקודות שקפצו לי:

1. לא מספיק הבנתי את מהלך העניינים ביער, מי החיילים הבוגדים, מי מהם בסדר, מי קשר את מי, מה ידידיה וחבריו הבינו לגביהם, שלוש נגד חמש, או חמש נגד שלוש – בקיצור, אני חושבת שצריך הבהרה בסיפור מה בדיוק הלך/הולך שם. או שזה אמור להתבהר בהמשך.

ובאותה נקודה – אם הם חשפו בגידה כל שהיא – הם לא אמורים להגיד את זה ישר לנסיך נחמיה וצוותו כשבאים לבקר אותם?

2. אותו מלך שביטל את התואר, יכול לצוות על החזרת התואר. הרי ידידיה לא נולד נטול תואר. משהו בהסברו של נחמיה לא קביל.

3. אני לא אוהבת את הנסיך נחמיה:)

משהו בו מידי מתחסד והכלל עתיק היומין קובע בכל מקרה מסוג זה – בדוק היטב מי הרוויח ממה שקרה ובדוק אותו.

עד כאן בינתיים..:)

[תהילה ב]

1. יש את ההרדמה שבוצעה לחמשת החיילים (ידידיה משער שהדרטאנים היו מעורבים בזה), נקרא להם המקוריים. הם הצליחו להעביר שלושה למחנה. שניים אחרים שוחררו, משיחה שדוד שמע הוא הבין שיש רק עוד שניים ולא עוד חמישה. כלומר בנתיים: חמישה מקוריים, שלושה מזויפים.

לגבי נחמיה – ידידיה לא סומך עליו ובדיוק מהסיבה הזו הוא לא מספר לו דבר (הוא גם אמר לו כבר על התוכנית של הדרטאנים כפי ששמע אותה). זה כתוב בפירוש במילים הבאות:

הוא מנסה להיות נחמד, אינני מבין מדוע, אבל איני רוצה לפרוס בפניו את אירועי הלילה, בפרט כאשר מניעיו אינם ברורים לי דיים.

ובהמשך:

המחשבה מהדהדת בראשי, הוא לא הגיע סתם כך הנה. אולי מטרתו היא לבוא ולהפריע, לדלל את כוחותינו בכך שהוא גורר אותי לשיחה, להוסיף אדם נוסף לשלושת האחרים. ארבעה יוכלו בקלות להשתלט על שלושה.

ובכללי לגבי החשש שהדרטאנים מתערבים להם:

החל מכך שיהיה לי קל יותר לעקוב אחר מזימתם של הדרטאנים

2. אותו מלך גם יכול לחון את דניאל ולעשות את שאר הדברים שציינת. אממה – יש חוקים במדינה, והם לא נוצרו בשביל שיישברו אותם. (למרות שיש משפט כזה)

3. אני לא אתייחס לזה, כמו לשאר התגובות שמפרשנות את העלילה, לא שזה מפריע לי כמובן 🙂

[ליבי .]

יש את ההרדמה שבוצעה לחמשת החיילים (ידידיה משער שהדרטאנים היו מעורבים בזה), נקרא להם המקוריים. אוקי.

הם הצליחו להעביר שלושה למחנה. – מי זה הם? הקבוצה של ידידיה?

שניים אחרים שוחררו – מה זה נקרא שוחררו? מי שחרר אותם?

משיחה שדוד שמע – ממי? מהשניים ששוחררו או מהשלושה שהעבירו למחנה?

הוא הבין שיש רק עוד שניים ולא עוד חמישה. – למה עוד חמישה? את אומרת שהיה מלכתחילה רק חמישה חיילים שהורדמו.

כלומר בינתיים: חמישה מקוריים, שלושה מזויפים. – לא הבנתי את הסיכום.

[תהילה ב]

הם הצליחו להעביר שלושה למחנה. – מי זה הם? הקבוצה של ידידיה? כן

שניים אחרים שוחררו – מה זה נקרא שוחררו? מי שחרר אותם? לא הספיקו להעביר אותם למחנה. מי? בהמשך…

“הסתערו עלינו שלושה חיילים” מסביר דן “העדפנו לסגת ולבוא הנה”

משיחה שדוד שמע – ממי? מהשניים ששוחררו או מהשלושה שהעבירו למחנה? דוד שמע כשכבר היו במחנה “החיילים, באוהל” הוא לוחש לי “הם אומרים שאין שום סיכוי ששניים יצליחו לגבור עלינו, שזה בלתי אפשרי”

הוא הבין שיש רק עוד שניים ולא עוד חמישה. – למה עוד חמישה? את אומרת שהיה מלכתחילה רק חמישה חיילים שהורדמו. בנוסף לשלושה שעדין בידם יש עוד שניים מקוריים, ראי ציטוט קודם

כלומר בינתיים: חמישה מקוריים, שלושה מזויפים. – לא הבנתי את הסיכום. היו חמישה חיילים רדומים. שלושה הצליחו להעביר. שניים לא בגלל שהסתערו עליהם שלושה אחרים. חמישה מקוריים ושלושה לא

[ליבי .]

יפה!

ולמה הם קושרים את החיילים ולא מדברים איתם?

אם מדובר בחיילים מקוריים למה הם נוהגים בהם כחשודים?

[תהילה ב]

המשימה לא הסתיימה, הם אמנם לא אויבים במלוא משמעות המילה, אבל אם החיילים יוכלו – הם יילחמו בהם ויברחו. זו המטרה שלהם…

[יונה גלבר]

אוי וי

שלא יתהפך על ידידיה לגמרי העולם,

שיזהר לו דן אם הוא מחצ’בצ’ בעניינים לא כשרים😡

אני חושיידעססס

[תהילה ב]

@1minaporush הסבר למעלה. חמישה מקוריים, שלושה מזויפים

[א ש]

מי אמר שבאמת נחמיה העביר לידידיה בדיוק את מה שהמלך רצה

ולא ניסה דרך השליחות לשקר על ידידיה

וגם במהלך הסיפור מובן שידידיה לא סומך על נחמיה

ואם כן ברור למה הוא לא אמר לו על הבגידה

[א ש]

לא הבנתי מה הקשר לדן

למה את חושדת בו

[יונה גלבר]

דן בא ואמר שתקפו אותם שלושה ולכן שני החיילים הרדומים הנותרים חולצו

יחד עם מי זה היה? אליהו?

ותהילה התבטאה בצורה שגרמה לי לחשוד שלא בטוח שזה מה שבאמת קרה

מי יודע…

[א ש]

לא הבנתי למה

אבל אם את באמת צודקת

ידידיה אומלל

ישבר לו האמון בכל העולם