אני לא יכנע! / שיתוף

[חיה אלטמן]

אָכֵן, אֵין כָּמוֹךְ בְּכָל הָאֱנוֹשׁוּת

גְּדוּשָׁה בְּטַקְט וּמְלֵאָה בִּרְגִישׁוּת

אַךְ הַרְשִׁי לִי לְהַצִּיעַ תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלוֹתַיִךְ-

הֵם מִסְתַּדְּרִים הֵיטֵב, גַּם בִּלְעָדַיִךְ

[מירי]

👍😊😂

[MIRI .]

אווי חחחח

כל מילה מיותרת

מוכשרות אהבתי ממש!

[מירי]

תודה💜

[רחלי עפעס]

וואו, מירי, זה טוב,
התמוגגתי!

ו @Chaya– , אהבתי מאד את התוספת שלך!

מוכשרות אחת-אחת,
תמשיכו לשתף אותנו… (:

[מירי]

💖👍

[נעה חפץ]

אהבתי ממש, פשוט לצחוק. מהשיר, ואז מהתגובה העסיסית…
רק מירי שימי לב, ששתי הבתים הראשונים הם חרוזים של ראשון- שלישי, שני- רביעי, ופתאום הבית האחרון עובר לחרוזים של ראשון- שני, שלישי- רביעי. אולי תנסי לשנות, זה קצת חורג מהקצב של השיר—
חוץ מזה, חרוזים מגניבים ומצלצלים.

[מירי]

תודה!💙

צודקת!

[רחל פישביין]

מירי, תמיד כיף לקרוא את השירים שלך, חמודים ומעלים חיוך.

תרשי לי להציע לך שיפור:

יש מספר משפטים שנשמעים קצת מאולצים מבחינה תחבירית, לדוגמא:

1. אז מה, הם מתכננים בו הרבה לתמוך

2. סיכמנו הרי, שחטטנית אני לא!

המשפטים האלו לא שגויים, אבל כדאי לנסות לתקן לניסוח טבעי יותר, לפעמים צריך בשביל זה להחליף את החרוז או לשנות שורה נוספת.

[מירי]

תודה רחל!

מסכימה איתך לגבי המשפט הראשון, המשפט השני מאולץ? לא הרגשתי…

[רחל פישביין]

הצורה הטבעית היא "שאני לא חטטנית"

[מירי]

נכון, ודווקא לכן זה גוון מעניין, לא?

[רחל פישביין]

זה כנראה עניין של טעם, במקרה הזה הרושם שלי הוא שהסדר הוחלף רק בשביל החרוז, וזה דבר שעדיף להימנע ממנו.

[רחל פישביין]

תנסי לחזור לסדר המקורי: "סיכמנו הרי, שאני לא חטטנית". עכשיו תנסי לשנות את המשפט הקודם שיתחרז עם חטטנית.

לדוגמא: "אבל אשאיר אותם להתמודד עם בעייתם הפרטנית => סיכמנו, הרי, שאני לא חטטנית"

[שרה קרויזהאר]

גם אני חושבת שזה יפה יותר.

בסוף השיר הקורא נשאר עם המשפט שהתחלת 'אני לא חטטנית'

כשאת חוזרת על המשפט שוב ושוב, זה מחזק את המסר שאת רוצה להעביר.

[מירי]

להפך. החרוז השני הומצא אחרי זה…:)