'אפילוג'- סוף טוב או מלכודת 'קיטש'?

[‫איידי וייס‬‎]

הדיון מרתק ממש!

1. כללים שנועדו על מנת להשבר: כשיש מערכת של כללים, ונצמדים אליה – העבודה משעממת למדי. מתי היא הופכת להיות מעניינת? כששוברים אותם.

אם נשבור את כל הכללים, מה נקבל? קטסטרופה. משהו שלא עומד בשום סטנדרט מקצועי.

אז לשבור, או לא? התשובה היא המינון. אפשר להגדיר את זה – שמותר לשבור עד 10% מהכללים. ככה, היצירה היא עם טעם טוב, אבל שוברת שגרה, מעניינת, מסקרנת, וכיף להתעמק לנתח ולהבין למה דווקא הכללים האלו, מה היה קורה אם היתה שוברת כללים אחרים, וכו'.

2. סוף של לה-לה-לנד: לפעמים זה עושה טוב לאנשים ברמה כזאת, שאם החיים לא האירו להם פנים – לפחות יש לאן לברוח בדמיון. תפרגנו להם, זה המקום היחיד בו טוב להם.

3. סופים של לה-לה-לנד2: אם הספר כולו חותר לסוף טוב ומסודר, ברור שמתבקש שהגיבור חי בעושר ובאושר כל הימים. אבל אם הספר לא מדבר על זה, מה הקטע.

4. דודי ויפה'לה: לא קראתי את הספר, אבל לפי מה שהבנתי – לזוגות כאלו יש אתגרים משמעותיים שמתפתחים לאורך כל הדרך. עברתם מהמורה אחת? אחרי הסיבוב מחכה לכם מהמורה נוספת, יותר גדולה ומאתגרת מהקודמת.

להרגשתי, יש מצב שהיא חותרת לתאר את בן הדוד שלה, דודי קפלר ("הפרופסור") – מרגיש לי חזק אבל אני לא אומרת מידיעה או מהכרות אישית קרובה של הסיפור והדמויות – שהדמות של דודי ממש מייצגת את דודי. (טרבל מייקר מקצועי, אבא שמחפה עליו, נישואי הצלה, נסיון לא פשוט עם גלגולי כספים, הצגה של עשיר אבל בפועל חובות, נפילה לסמים, ואז החלצות. הוא סיפר את הסיפור שלו בהפקה מרתקת ומדהימה בשם "מי אני", ראיתי ואני חושבת שיש בזה משהו חזק ומומלץ לראות.)