ביקורת
קדם ‹ Forums ‹ כתיבה ספרותית ‹ ביקורת
-
ביקורת
פורסם ע"י רות רוט הוראה רכזות וחינוך on 17/05/2024 ב11:26 amבעקבות הדיון ש”קצת” חרג מהפרופורציות, אני רוצה שנדון – באופן כללי בלבד!!! – על מהות הביקורת הספרותית.
כל אחת יכולה להגיב, אבל לשמור על הכללים:
1. כשאת מגיבה, חזרי בקצרה על הרעיון כלפיו את מגיבה. (בלי לצטט, ואין חובה להזכיר את מי שאמרה – אבל חובה לסכם את הרעיון בקצרה בצורה מכובדת!)
2. תגובות מקצועיות בלבד.
מה נקרא תגובה מקצועית? אם את מקצועית, את יודעת.
אם לא, פשוט תתרשמי מהתגובות האחרות.
תגובה שלדעתי תחרוג מהכללים, תימחק.
מחכה לקרוא כל אחת ואחת. וכמובן, תמיד אפשר לפנות אלי באישי או במייל avodarut בג’ימייל. לשאול / לבקש / להעיר / לבקר. קוראת כל אחת ואחת, ומשתדלת מאוד להגיב.
מרים סולובייציק הגיבה לפני 6 חודשים 15 חברות · 19 תגובות -
19 תגובות
-
הי בנות
משומה, בציבור החרדי, ביקורת ספרות נתפסת כדבר שלילי.
אין לי שמץ של מושג למה, הרי בציבור הכללי כל סופר משתוקק שאנשים יטרחו לכתוב ביקורת על הספר שלו, זה מראה שלקחו אותו ברצינות ואהבו וטרחו להגיב.
כמובן שהביקורת צריכה להיות עניינית, בלי לרדת לגופו של כותב וכו’
אין דבר שמשביח סיפור יותר מביקורת, וזה מומלץ ביותר.
מי שעדיין לא מבינה מה טוב בביקורת ספרות, מוזמנת לחפש באתר “פרוג” ביקורות ולהבין.
בהצלחה!
-
מצטרפת לדעתה של ברכי.
אני לא חושבת שיתכן לכתוב ברמה גבוהה
בלי לשמוע ביקורת או דעות נוספות על הכתיבה
והביקורת היא חלק בלתי נפרד וחיוני עד מאד.
אולי המילה “ביקורת” היא מילה קצת מפחידה וגדולה.
אפשר לכבס אותה במכונת מילים, ועדיין התועלת שלה עצומה וחיונית
אני חושבת גם שכל הכבוד ל @tammyepshtein על המשוב המקצועי שהיא נתנה
בלי להתכוון לסיפור ספציפי
יש בעיה מובנית בפורום כזה
שיש הרבה ואווו ותרועות, גם לסיפורים של מתחילות, שיש בהם הרבה הרבה מקום לשיפור.
לכן אני חושבת לפעמים
שאין שום עניין לתת את המשוב, כי ממילא חסר הרבה רקע ואפשרויות טכניות
כדי ליצור סיפור משובח יותר.
-
הי, לא מגיבה בד”כ…
וגם לסיפור של נועה לא כתבתי תגובה למרות שקראתי אותו בהנאה רבה….
אבל עכשיו בכל זאת כותבת גם את דעתי…
דווקא לא מסכימה אתכן….
נכון שביקורת היא כלי חיוני וחשוב בכל תחום.
אבל לא חושבת שאין קבלה לביקורת בציבור שלנו
וכן חושבת שגם ביקורת יש צורה לומר,וביקורת שנאמרת ממקום מתנשא / מקום פוסל – מפספסת את מטרת ורעיון הביקורת.
ביקורת ענינית בעייני –
– היא ביקורת שנאמרת בטון ובשפה מכבדת (גם בכתיבה אפשר לשמוע טון…)
– ביקורת ספציפית – ולא באופן כללי. כלומר – לבוא ולכתוב על סיפור באופן כללי שהוא לא מספיק מדויק וכד’ – פספוס של מטרת הביקורת! אפשר לכתוב – בקטע XXX כתבת XXX ואני חושבת שזה לא מספיק מדויק וכו’.
– וכמובן שביקורת לא סותרת “וואוו” ותרועות. במיוחד כאשר זה מגיע ביושר לכותבת!
– ביקורת אמורה להאמר ממקום של דעה אישית ולא כקביעה…
תמיד יכול להיות שיש ציבור שיחשוב אחרת. לבוא ולכתוב בצורה של קביעות חד משמעיות – בעייני זה – חוסר הכלה לדעה נוספת (בדיוק כמו לא לקבל ביקורת)
– לדעתי כשמתפתח דיון האם הכותבת מקבלת ביקורת או לא – הרי ההוכחה לחוסר עניניות וירידה לפסים אישיים.
שבוע טוב לכולן!
ומחכה לפרק נוסף ….
-
לקבל ואוווו ותרועות, ו”את כותבת מאלף” “מדהימה” וכו’ וכו’
זה באמת כיף!
זה מעודד!
זה נותן כח לכתוב עוד ועוד
אבל—–
זה לא לוקח אותך לשום מקום טוב
הכותבת לא תתקדם בחיים! אם היא לא תקבל את הביקורת.
יכולה להגיד לך מניסיון
הדבר הכי הכי כואב ומייסר לכותבת, זה ביקורת על הסיפור שלה
כי הסיפור שכתבתי, הוא בשר מבשרי עצם מעצמי.
אבל רמת הכתיבה תשאר מאד מאד רדודה ומתחילנית אם נקשיב רק לואוווו.
לתקן סיפור ע”פ ההארות מקצועיות, זה כמו ניתוח בלי הרדמה
זה כמו לפרום בגד שתפרתי בעמל רב, ולתפור אותו מחדש
זה קשה אבל שווה.
-
-
שימי לב שהסיכום הוא שהשרשור הזה מתייחס לביקורת באופן כללי בלבד
אם שוב ניכנס לאזורים אישיים, לעולם לא נוכל לדון באמת בנושא
אנחנו מעוניינות להקיף את נושא הביקורת הבונה. מעניין לשמוע את דעתך,
ומסכימה איתך שלא לקבל דעה אחרת זה כמו לא לקבל ביקורת, מאותו שורש של ‘ראש קטן’
אבל שימי לב שהערות רבות הן לא דעה אישית של המעירה, הן עובדה/ הלכה/ מידע חוקי/ מסקנה אבסולוטית של החווה
ותמיד נוכל להתנער ממנה, מהביקורת, אם נטען שהיא בעצם שוללת את הדעה החופשית
אז מהי בעצם המטרה שלנו, בקהילת הכותבות?
לא להשביח את הכתיבה מכל בחינה שהיא?
ואם באמת רוב המגיבות כלל לא נמנות על קהילת הכתיבה( אני מדברת כרגע מבחינת נסיון בכתיבה ולא מבחינת טעם והעדפה אישית)-
אז אולי כדאי לפרסם סיפורים בקהילה כללית, של שיח חופשי, ובו כל אחת תתן את מחמאותיה ועידודיה.
קבלת ביקורת היא קשה מאד מאד.
אבל אולי, רות, היא תהיה ה’מחייב’ לפירסום תוכן כאן בקהילה?
ושוב, אנחנו מדברות על הנושא באפן כללי,
ויש לציין שייתכן בהחלט שיש כותבות רבות ומוכשרות שהיו רוצות לפרסם תוכן אלא שהן מרגישות שהוא עדיין בוסרי מדי.
כי אחרי הכל יש סמכות לקהילה הזו לנתח את החומר מבפנים, לכל הכיוונים, ולא כולנו עדיין מספיק חזקות בשביל זה. (ואני בתוכן אם שאלת)
-
סתם בעיה שלך שחסר לך “גב” לקבל ביקורת, כי רוב הביקורת שתקבלי תהיה ביקורת בונה.
אבל אני חוששת שזה כבר יורד לפסים אישיים… אז אני רק אתן לך ביקורת בונה: את כותבת מקסים, יש לך פוטנציאל טוב (לא רק אני אומרת את זה), אבל כל חומר שלך חייב עריכה לשונית (זה בשביל העקיצה).
מה דעתך, ומה הדעה של כולן, שכל כותבת תוכל לבחור אם לקבל תגובות על היצירה שפורסמה או רק ליוקים?
-
-
לא בהתייחס לתגובה ספציפית, אלא באופן כללי:
בעיני, ביקורת היא חלק בלתי נפרד מהתהליך שבסופו אנחנו מקבלים תוצר מדויק ומלוטש
זה נכון בהרבה מאוד תחומים, ובפרט בכתיבה
מצד אחד, הקוראים הם קהל ביקורתי, ומצד שני – הסופר הוא קצת כמו אמא שקשה לה לראות חסרונות בילדים שלה בלי שמישהו מהצד מציף את זה
ובדיוק לשם כך נועדה ביקורת ספרותית – ליצור את הגשר בין היצירה הראשונית של הסופר לתוצר שיעבור את הביקורת של הקורא.
מה שכן
ביקורת צריכה להתאים לנסיבות
בקבוצת ביקורת רשמית, שסופר בחר למטרה הזו בדיוק, הציפיה היא שחברי קבוצת הביקורת לא יעשו לסופר חיים קלים, ויציפו כל מה שאפשר, ובלי מידי הרבה “ליקוקים”
אבל כשמדובר בביקורת בפורום פתוח, הייתי מצפה לקצת יותר רגישות וזהירות, כי גם אם הביקורת היא סופר-עניינית ויעילה, לא בטוח שהצד השני כשיר ופתוח לקבל אותה. מציעה כמה נקודות למחשבה:
* הכותבת ביקשה ביקורת? אולי היא בכלל התכוונה רק למשוב חיובי ול”מחייב” לכתיבה?
* הכותבת היא מתחילה או מנוסה? ככל שהכותבת מתחילה יותר, כנראה שמתבקש לתת המון גב וכח, במקביל לביקורת. בכלל, אף פעם לא מזיק לעטוף במחמאות, זה מאפשר לביקורת להתקבל טוב יותר. הרבה יותר קל לקבל משפט כמו: “הכתיבה שלך זורמת ומרתקת, יש לך פוטנציאל! רק תשימי לב לדייק בעובדות כדי שהתוצאה תהיה מקצועית באמת” מאשר: “הסיפור לא אמין, את חייבת לעשות שיעורי בית טובים בקשר לרקע והנסיבות”…
* אולי יש מקום לתת את הביקורת הזו דווקא בהודעה אישית?
* הביקורת שלנו מגיעה ממקום מעריך ורוצה לקדם, או ממקום פוסל ומקטין? גם אם נראה לנו שהביקורת היא עניינית, המנגינה ששזורה בין השורות מאפשרת מאוד בקלות לזהות מה המניע לביקורת, ובהתאמה מלאה – עד כמה היא תתקבל
יכולה לשתף ממקום אישי, כאחת שכותבת המון (אמנם לא כתיבה אומנותית אלא יותר מקצועית), ולא מוציאה מסמך כתוב בלי כמה סבבי ביקורת –
יש שניים שאחראים לתת לי ביקורת על חומרים
אחד – באופן כללי הוא טיפוס שקשה לו יותר לפרגן, וזה צועק מהביקורת שלו: מתקן אותי גם בשטויות ובדברים שהם נטו ענין של טעם אישי, נותן מחמאות נורא מקטינות וכו’
השני – טיפוס הרבה יותר מפרגן, ובהתאמה: הוא נותן תיקונים ענייניים בלבד, והמשוב החיובי שלו הרבה יותר אמיתי ומחזק
בשורה תחתונה, רמת המוטיבציה שלי לקבל את הביקורת של שניהם, שונה בתכלית, וכמובן ביחס ישיר – האפקטיביות של הביקורת
-
מצטרפת לכל מילה שנאמרת כאן.
כתיבת סיפורת מחייבת!!! תכנון מקדים, הכרה מיטבית של הרקע של הדמויות, בניית עלילה עם ציר זמן מתוכנן ונכון, עלילה (כמובן) ותכנון סצינות (ספר טוב זקוק לכ70-80 סצינות.)
ביקורת עוזרת להצמיד את העלילה לתכנון המקורי, שלא תגלוש יותר מדי הצידה. כן, אני יודעת שאפשר להכנס לסמטאות צדדיות, אבל ביקורת טובה היא כמו רחפן שמספר לך אם יש דרך יציאה מהסמטה, או שתשארי תקועה ללא מוצא הגיוני.
דוגמאות? קוראת “לבית”, סיפור אחד שנגמר, סיפור אחד שעדיין נכתב.
אחד מהם, היו בו בעיות חסרות הגיון בציר הזמן. עם תחילת השנה – טיול שנתי, תכנון כנס תשובה, ועוד מלא הרפתקאות… לא הגיוני בעליל לתקופה. מדובר בסופרת יחסית חדשה שהכתיבה שלה טובה מאד, והצטערתי בשבילה שהיא לא לקחה עורכת ספרותית אלא הסתמכה על המחמאות, כנראה (וזו השערה שלי), מסתבר שמחמאות הן כלי מעודד אבל לא באמת מקדם.
סיפור שני, מרגיש לי שהכותבת לא מבינה על מה היא כותבת!!! בחרה שני תחומים. שניהם מרתקים, אבל בשניהם היא לא עשתה תחקיר עומק, אלא חקרה רק את מה שהיא רצתה שיהיה בסיפור. יצאו פרטים מגוחכים להפליא. וזו לא סופרת מתחילה בכלל.
…אז מה אני רוצה לומר כאן? שתעריכו ביקורת. היא לא באה להרוס, אלא לכוון.
אם זה יהיה ברור לכולן, נוכל להתחיל לעשות משהו.
-
אני קוראת את הדיון כאן ויש לי כל כך הרבה מה לומר—
דבר ראשון- רות רוט, תודה.
אני חושבת שהשאלה המרכזית היא, מה המטרה שלי כשאני מעלה לכאן יצירה. (או יותר מדויק, מה המטרה של הפורום הזה.) אם המטרה היא לקבל מחמאות, מה טוב.
אבל בשביל לקבל מחמאות אני יכולה להראות לעוד אלף אנשים, שימחיאו מכל הלב. וכשאני משתפת במקום מקצועי וחובב ספרות, אני בהחלט מצפה לקבל התייחסות יותר מקצועית ליצירה שלי.
זה אגב מה שנקרא תיאום ציפיות.
אז לפני הכל, רק שתבינו אותי נכון. אני לא שוללת מחמאות, זה כיף לקבל וזה בטח מפדבק ונותן מלא אנרגיה, לא סתם כל המנחות הורים טוענות שחובה להחמיא ולפדבק. זה צורך אנושי של כולנו.
אבל בכנות בכנות, יש משהו בסוכר בכמות גבוהה שהוא לפעמים מוציא בהרגשה של ילדה בגן חובה. הלו, אני לא כותבת כל כך מושלם! ואם כשאני מעלה יצירה ומקבלת מחמאות לא ענייניות או לא מדוייקות, זה די מוציא את הטעם מלשתף כאן.
אני חושבת שחובה לייסד כלל בסיס שכל תגובה חייבת להיות מנומקת.
בדרך כלל ביקורת יותר קל לדייק, ויותר חובה לדייק. אחרת יקפצו על המעירה שהיא סתם צרת עין ולא יודעת לומר מילים טובות.
ואם אני יוצאת בתחושה של איזה יופי, מותר לי לדייק את החוויה ולפדבק את הכותבת על שורות שנגעו בי או על הפואנטה היפה בסוף. במחילה מכל המחמיאות, מחמאה לא מנומקת נותנת תחושה של ‘טוב, לא היה לי כח לקרוא לעומק, אז זה מה יש’. (אולי כי אני כשאני קוראת מלמעלה זה סוג התגובות שלי…)
ועוד משהו, שכדאי לשים לב שההערה לגופו של הטקסט ולא הערה על הכותבת. גם מחמאות, על היצירה ולא עלי. למה, אני כבר יודעת לבד שאני חכמה ואלופה וגאונית ומדהימה וטובת לב. אבל מה שהעלתי לביקורת זו היצירה שלי, ולא אני. במחילה.
וגם מצידה של הכותבת ההתייחסות לביקורת צריכה להיות כזו. עניינית, לא נפגעת ולא נבהלת.
חברות, הביקרות לא שוללת אתכן!!! היא באה לדייק ולהעצים את היצירה שלכן. אגב, ביקורת גם לא שוללת יצירה, היא רק מוכיחה שכתבת שווה מספיק בשביל לקבל התייחסות:)))
-
ואם נאמר בקצרה את כל מה שאמרו פה זה ככה:
“השאלה היא לא ביקורת כן או לא, השאלה היא באיזו צורה”
ובאילו צורות כתבו כבר למעלה
ותקציר לריענון הכללים להעלאת חומרים ותגובות כאן בקהילה: (כמו שנכתב כאן)
1.כל מי שמעלה חומר שתכתוב אם היא מעוניינת בביקורת או לא (או אולי ביקורת רק באישי…)
2.יש צורה שבה אומרים ביקורת,
3.יש גם צורה לאיך שמחמיאים, כדי שזה לא יהיה רדוד וזול (או להסתפק בלייק שזה גם מעולה)
ותודה ענקית לרות רוט שמפקחת על הקהילה בצורה מדהימה ודואגת לנו לרמה ותוכן מתאימים
זו קהילה עם המון רגש ולב ולכן יש כאן הרבה תגובות נסחפות,
אבל את מצליחה ללכת ברגישות בין כל הסערות, להרגיע את הרוחות ולהחזיר את כולם אל גבולות ההגיון והשכל.
את הפריחה המיוחדת של הקהילה ואת החיבור שכ”כ הרבה מרגישות אליו נזקף המון לזכותך!
kedemcenter.co.il
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
-
מלכי גרינפלד, תודה על המילים החמות.
מסכימה עם האמירה לגבי הביקורת “לא שאלה של כן או לא – אלא של איך וכמה”.
ודעתי האישית לגבי ביקורת (כמובן, בתור מורה לדקדוק) היא כזו:
ביקורת = שורש בק”ר. מלשון לבוא לביקור. כשמישהו בא לביקור הוא רואה כל מיני
דברים, לטוב ולרע, שלא רואים מבפנים.
הוא צריך לדאוג שהביקור יהיה נעים. גם אם זה רק טכנאי שבא לומר שמכונת הכביסה
שבקה חיים וחייבים לקנות חדשה…
אז בואי, נדאג להיות אורחות נעימות.
אשמח לקרוא תגובות נוספות על ענין הביקורת בכלל, וביקורת ספרותית בפרט! -
יכולה לכתוב על ביקורת בתחום שלי.
בכל מקום עם מתודולוגית עבודה נורמלית יש לאחר כתיבת קוד , גם ע”י מפתחת מאסטרית CodeReview- יושבים עם הר”צ או במקומות יותר אג’ילים עם מפתח אחר בצוות ועוברים שורה שורה ומקבלים הערות… ותמיד יש. גם אם לא פספסת שום מקרה קצה , תמיד יש רעיונות של nice to have… אין בזה שום דבר פוגע – ככה עובדים. ברור שכותב הקוד לא יכול לחשוב על מה ששם לב מי שנמצא יותר מבחוץ. זה הביקורת הראשונה. אחרי שהקוד נכתב והוכנסו כל התיקונים ומעלים את הברנצ’ וכו יש QA – שזה בדיקה של הקוד שלך בצורה הכי אכזרית שיש, אבל אף אחד לא מצפה שהקוד שלו יחזור בלי באגים מהבדיקות וזה אכן לא קורה לדעתי אף פעם …
If debugging is the process of removing software bugs, then programming must be the process of putting them in.
No one in the brief history of computing has ever written a piece of perfect software. It’s unlikely that you’ll be the first.
לא רואה סבה שבמקצועות אחרים זה יהיה אחרת…
-
אם כבר כתבת יפה כל כך על ביקורת בתחום שלך, דינה, אוסיף גם על התחום שלי:
אני עובדת בתרגום ועריכה. הגעתי לתחום דרך אבא שלי – הוא מהגדולים בתחומו, עם ניסיון של עשרים שנה ופרוייקטים ענקיים.
בפעם הראשונה שהוא שלח לי לקוח (אמיתי! שמשלם! לא שת”פ שווה במיוחד!…), סיכמנו שאשלח לו את החומר לביקורת לפני הגשה ללקוח. שלחתי בדחילו ורחימו את הפרק הראשון לאבא שלי, וחיכיתי למחמאות. אני מוכשרת, הרי, וזה אפילו בגנים שלי.
אבי אמר לי שזה מעולה ממש בשביל מתחילה, יש לו רק כמה הערות. הוא ישלח לי בקובץ.
פתחתי את הקובץ שהוא שלח לי עם ההערות, ובאתי להתעלף. הקובץ היה אדום יותר מאשר שחור. לפחות שלושה-ארבעה תיקונים לשורה. מעליב ברמות.
האינסטינקט אמר לי להתווכח, לריב שורה-שורה, לנסות להציל מה שאפשר.
אבל מהר מאוד התפכחתי. העריכה שלו עולה הון. הוא נתן לי אותה בחינם. אני משוגעת, שאוותר עליה?
אז בלעתי ת’אגו, תיקנתי אחד-אחד. שלחתי ללקוח. המשכתי לעבוד. נשכתי שפה ושלחתי גם את פרק ב’ לביקורת. קיבלתי אותה בכמויות.
ולאט לאט, היא פחתה. לא כי אבא שלי החליט לרחם, ממש לא. פשוט כי— זה עבד. טאדם. למדתי את הביקורות שלו. ניתחתי אותן, שאלתי שאלות, קיבלתי הסברים מקצועיים ומדוייקים.
זה כאב? כאב. מה לעשות. אגו זה אגו.
אבל מבחינה מקצועית – רק בזכות הליווי שלו, והביקורת הקשוחה (שאגב – נאמרה תמיד בצורה מכבדת, ויחד עם מעלות שהוא תמיד איכשהו מצא), הצלחתי להעלות את הרמה שלי ולהתמקצע ברמה כזו שאני עובדת היום בביטחון, במקצועיות, ומתמחרת את העבודות שלי בהתאם, ב”ה.
ממליצה.
ועוד משפט לסיכום, שלמדתי על הדרך: כישרון הוא דבר מדהים, כדי להתחיל איתו את התהליך. למעשה, ניסיון בונה את המקצועיות פי אלף מהכישרון. תכבדו את בעלי הניסיון.
-
אני מרגישה שזה הרבה ענין של חינוך
יש בביקורת תפיסה של את לא בסדר
וזה מאוד קשה לשנות את התפיסה הזו ולהבין ש:
ביקורת זה חשוב מאוד!
מקדם מכל בחינה.
אל תוותרי על ביקורת בכל תחום, לא רק במיוחד בכתיבה:)
זה מצד מקבלי הביקורת.
אני איתכן, מקבלות הביקורת
זה קשה וכואב. זה מוציא אויר ומכבה את המוטיבציה הרבה פעמים.
לצד הנותן:
שימו לב שמאחורה יש לב, בשר חי
אח או אחות
שלוקחים את מה שאת אומרת ברצינות.
בעוצמה
לא ישנים בלילה.
וזה כואב.
את תרצי שיגרמו לך כזו עוצמה של כאב? לילד שלך?
ותמיד עדיף לחשוב שהיא רגישה אקסטרה כדי לא לפגוע
על מה שצריך להחמיא- אז לעשות את זה
להעיר בצורה מכבדת, בלי לשלול את האדם והאופי שלו
את הדעות והאמונות שלו
והיצרה שלו שהיא תמצית דם ולב.
וכשיש בעיה הלכתית ואת חשה צורך לפרסם- תפני קודם בפרטיות ותסבירי, יש חוסר מודעות לפעמים.
תמיד תקחי בחשבון:
ביקורת בונה? אבל קודם לכן היא שוברת את הלב.
-
אוקי
יצא לי ארוך משתכננתי
וגם התייחסתי לביקורת באופן כללי
-
-
אכניס פה גם מהחוויה האישית שלי…
בתור אחת ש:
התמקצעה בכמה תחומים, מונעת ממחמאות (מלש’ מנוע בחולם), מחוברת מאד! לכל יצירה שלי.
אני רוצה מחמאות וכייף לי לקבל אותם (כמובן שרק כל עוד זה בא ממקום כן ואמיתי!!)
בהתחלה התקשיתי מאד לקבל ביקורת כי אני ממש התחברתי לכל יצירה שלי וממש נעלבתי בשבילו
הייתי מתייאשת ובטוחה שאין לי סיכוי להגיע אי פעם לתוצאה מושלמת.
היום אני שמחה לקבל ביקורת ולא מוכנה לזוז בלעדיה (גם בזה יש חיסרון…)
אבל אין ספק שאשמח לבחור לעצמי את המבקרת…
שתהיה מישהי שרוצה בטובתי(ולא אינטרסנטית), שתדע להחמיא איפה שמגיע לי ושתתן לי ביקורת ממוקדת ומעשית.
כשנותנים לי ביקורת בלי שביקשתי או שאני מקבלת ‘הצפה’ של ביקורות זה בהחלט לא קל לי לקבל את זה…
אבל כן משתדלת להיות אובייקטיבית ולבדוק האם הביקורת הזאתי ראויה להתייחסות או לא
(כמובן שלא תמיד הולך לי…)
ויותר מהכל, מאד משתדלת להעביר ביקורת על אחרים בצורה שאני אוהבת שמעבירים עלי…
ולדעתי זה הכי חשוב!
-
רות רוט תודה רבה על המקום להביע
אני כותבת הרבה למגירה ולחברות
עדיין אין לי אומץ להעלות כאן או בפורום אחר
בנושא ביקורת אני חושבת ש
ברור שצריך ביקורת אבל תלוי איך כותבים אותה
דבר ראשון תכתבי משהו טוב שראית
אח”כ נקודות שלדעתך ותדגישי שזו דעתך
או תביאי מקור לביקורת
הביקורת אמורה להיות בונה, נותנת רעיונות לשיפור
הביקורת אמורה לעזור לכותבת בליטוש ובחידוד הכתיבה
או בדיוק הפרטים
אבל הביקורת בברור לא אמורה לקבור את הכותבת
לא אמורה להיות אישית ושיפוטית
להיות עניינית ולא משתלחת. מכבדת ונותנת גם מקום לדעה שונה.
זו דעתי הקטנה.
-
אני אוהבת שיבקרו אותי אבל עם סימן שאלה, לא סימן קריאה, זאת אומרת שאם יש משהו לא הגיוני בסיפור או לא ברור, לשאול אותי על זה, לא לשלול או לחייב בצורה חד משמעית, אלא רק להעיר את תשומת ליבי לנכתב ומה בעייתי בו.
תודה רבה
Log in to reply.