כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שעוסקת בכתיבה וקריאה ואוהבת לדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
בע"ה – שיתוף שיר לתשעת הימים
בע"ה – שיתוף שיר לתשעת הימים
שלום חברות
אמנם ברוך השם גם זה עבר, אמנם ציפיתי למינימום בית המקדש בנוי עד תשעה באב ולא זכיתי…
אבל לפחות קיוויתי לזה, מאמינה שזה משמעותי.
משתפת בשיר שכתבתי בב' באב.
כל הזכויות שמורות לקב"ה ובעולם הזה – לי.
אפשר לשתף ולהעביר עם שם: תמר.
הוא כבר יבוא,
הוא כבר יופיע.
ויעמוד פה.
ממש כאן,
לידי.
הוא עוד יאמר,
יכריז ויודיע
בזכות שהמתנת לי,
זכרת
וחיכית.
הוא עוד יפרוש
מפה, כמו שטיח.
פה את.
עמדת,
בכית.
זכרת לבקש
גאולה ומשיח
בדמעות
שהציפו
כל ריק.
תביטי לשם –
יבקש, ויצביע
על שביל
שזרעת
והשקית.
בים של דמעות
סוער ומלוח.
שלא השתקת,
לא דחית.
נתת לו
לזרום.
להציף, לנער בך
את כל שחסר
ומכאיב.
שביקשת להשתיק,
לשכוח, לברוח
(לראות)
כל כך הרבה טוב
מסביב.
לא הסבת ראש,
בחרת להנכיח.
איך לא בלעת.
לא מחית.
פרחים, שצמחו
נבטו ועלו
מתוך
התקווה
בה שחית.
לחמת ונפלת
התרוממת בקרב מול הרוח
שחבטה בך
להשתיק,
להשקיט.
את הרצון,
הכמיהה, געגוע
למה
שעוד לא
זכית.
הוא יצביע
היא שלך,
החבית.
(דמעות ותפילות)
שהזלת,
ותהית.
האם אתה כאן
כי אתה המושיע.
ואם כן,
אז מתי?
מה איתי?
איפה אתה
ואיפה אנחנו
כי נמכרנו
אני
ועמי.
אל תשתוק
ואל תשכחנו
חדש ימינו
ואל תשכח
ימיני.
בקשות שכתבת,
שרת ושרטטת.
שילבת
בציור
ובשיר.
על מה חשבת,
מה דיברת
בכל רגע.
הארת,
את מקום מקדשי.
היכל, מבנה קודש,
הבית – משכן.
בלי במה,
בלי אורות
נוצצים.
בית מנשא,
מגביה,
משפיע
על כל לב ונשמה
עד שחקים.
על הבית
הכי קדוש,
ונישא.
בכל רוח ונפש
י'הודית.
הוא עוד יגיע,
לידך,
ויודיע.
כעת טוב,
לכולם.
וזכית.
את מבטך הרימי
ראשך תישאי
תביטי לאופק,
ותראי –
בית אחד.
שציפית לו,
כספת לו.
ביקשת,
התחננת
להגשים.
תעצרי, הכל.
תחווי את הרגע.
ראי
בכוחך
מה מפעיל.
כעת, המשיכי
תחנון,
זעקה.
הפצירי, חזקי.
תבקשי.
הוא עוד לא הגיע
עוד לא נגאלנו!
גם היום עוד
תשעת הימים.
תחזיקי חזק,
בחבל אחזי.
לשלוח,
למשוך,
להביא –
–
–
לכאן,
את
–
אלי'ה הנביא.
והלוואי
תחגגי עם כולם,
תשמחי.
עוד השנה
בזה התשיעי.
קטע המשך – שנכתב במוצאי שבת קודש, אור לה' באב התשפ"ו
איך אני דמי'ינת את הגאולה שאני רוצה לראות מול העיני'ים.
פחות מלוטש, אבל בעיני יפה והלוואי ויתגשם בע"ה עוד השנה ועוד הרבה לפני התשיעי 🙂
(אולי אפשר להתאים את התשיעי שמבחינת התשעה באב כבר עבר, לחודש התשיעי שהוא כסליו… כמובן אנחנו לא מוכנים לחכות עד אז!
פרים, קורבנות,
מנחות,
נסכים.
אילים, עתודים ועיזים.
תור ארוך,
משתרך.
ושם בחזית-
כהנים
בין כולם מתזזים.
רצים ומשרתים
בכבוד,
בפאר בגדים
מהלכים
עם פרות וכדים.
כבש אחד
מקושט, כה שמנמן
בלי מום
שלם, לקרבן.
שאי מבט
פה רואים וחוזים
איך כולם
רוקדים ומפזזים.
שמעי השירה
תראי על כל פנים
הנאה
מניגון לווי'ים
אמנם הם בתור,
אך אין עצבים.
לא בית מרקחת
ולא בית חולים.
אין פה פצעים
ואין נגעים.
אין פה צווחים,
אין בוכים.
כולם פה בריאים,
חזקים ומחיכים
ממתינים
עליזים ושמחים.
עומדים רגועים,
מביטים סביב.
חולקים כבוד זה לזה,
מוותרים וסולחים.
איש אחד מבוגר,
אף ישיש
מקומו נותן
לחכם נשוא פנים.
הם דנים,
מתלבטים
לא בקלות
מחליטים
כי השני קודם
האחר הם רוצים
מעדיפים, מפצירים בו
להקדים.
איש נוסף,
גביר ועשיר
נותן מקומו
אל האיש הקשיש.
איש שעומד
עם תור בין ידיו,
מקדים לפניו
את הדור הבגדים.
כי לך,
נאה.
כי לך
יאה,
אותי
להקדים,
הוא מאדים.
חי'יל ירוק זית
שעמד מאחור
מפציר ומתחנן
לבחור לבוש לבן – שחור
הינך בחור ישיבה
שעוסק בתורה
אנא, הקדם
מקומך הוא קודם.
כבוד החכם
מחווה בידו
לחי'יל המאובק
שיקדים למעמדו.
והחי'יל מתעקש
מבחור הישיבה,
מהחכם
ומהקשיש
שיקדימו וילכו
להם את מקומו מקדיש.
וכולם משבחים
ומודים,
ואומרים
ברוך שזכינו
ולפניו כולנו עומדים.
כל כך רצינו
לצאת
מעבדות
רבת שנים.
וכעת
אהובים.
כבנים.
.
- 0 תגובות
עוד לא נכתבו תגובות לדיון זה.
Log in to reply.
