גיבור שלי

[שני ב]

בספרות המודרנית היום, "הגיבור החלש" זוכה יותר לאהדה ציבורית.
זהו סוג גיבור שאפשר להזדהות איתו, להיות כמוהו, למרות וגם ודווקא בגלל
חולשותיו ופגמיו.
זה סוג הגיבור שאני אוהבת.
אוהבת לזהות את החולשות האנויברסליות שיש לכולנו אצל הגיבור המככב בין דפי
הספר. גיבור חלש, אבל עדיין גיבור.
וכמה זה יפה שכולנו בחוץ גיבורים, אבל בפנים תמיד יהיה לנו חלק חלש.

[תמר זקס]

גיבור על פחות מתחברת, כי חיבור לדמות נולד מהזדהות, והזדהות נוצרת ע"י זה שאני קוראת על בן אנוש. לא על מכונת אדם משוכללת.

יותר מתחברת לגיבור חלש. אבל גם הוא חייב חוזקות.

[מרים סולובייציק]

אני מעדיפה גיבור אנושי. כלומר, אדם חיובי בדרך כלל, ולפעמים טועה ומתנהג לא כפי שמצופה מגיבור.

הכינוי גיבור לא תמיד מדויק, כי לא תמיד הוא מתגבר על דחפים ורצונות שאינם חיוביים, אבל תמיד יש מה ללמוד ממנו, ללמוד איך לשחזר את ההצלחות שלו, ואיך ללמוד מהטעויות שלו כדי שלא לחזור עליהן.

אז לא חזק מדי ולא חלש מדי. בינוני.

[מירי]

אישית, אין לי תשובה אחת

הדבר היחיד שכן חד משמעי לא מתחברת זה גיבור-על, "על מלא"

כזה שלא טועה לעולם, תמיד בוחר נכון, אין לו חולשות / התמודדויות פנימיות, וההתנהלות שלו באופן כללי היא על גבול ה"על-אנושי"

מעבר לזה,

כל גיבור שעובר תהליך, שואף לטוב, נאבק בשביל לבחור את הבחירות הנכונות, וגם עושה אותן בסוף, עובר.

בין אם הוא מסוג הגיבור העוצמתי, עם נתוני פתיחה מבטיחים ויכולות גבוהות (עיין ערך גיבורי ממלכה במבחן, וסליחה על הדוג' הנדושה), ובין אם הוא גיבור עממי, "חלש", ופחות נוצץ (מנוחי, "פחות או יותר", דבורי רנד).

בעיני, יותר קריטי התהליך שהגיבור עובר והצורה שבה הוא מתמודד עם האתגרים שהסיפור מציב לו

[שרה לרנר]

אני חושבת שמדד החוזק של הגיבור הוא לא ממש אובייקטיבי, אלא יחסי למכשולים שיעמדו בדרכו.

בקונפליקט טוב, המכשול חייב לאיים על הדמות, ברמה שהקורא לא יהיה בטוח מראש אם הדמות תתגבר עליו או לא.

אם הגיבור חזק – המבחן חייב להיות עצום.

אם רגע המבחן קל יחסית – הגיבור יכול להיות גם חלש למדי.

אם המבחן קל מדי עבור הגיבור, או לחילופין – בלתי אפשרי ומנותק ממנו לגמרי – אין כל כך סיפור.

אני יכולה לחשוב על כמה ספרים פופולריים מאוד, חלקן הצליחו ליצור מתח נכון בין הגיבור למכשול וחלקן לא.

בממלכה במבחן, כמו שהזכירו כאן – הגיבורים חזקים מאוד, אבל המבחנים נוראיים. זה עובד מעולה. כשאיסתרק נמצא בשבי הקווארי, למשל – באמת לא כל כך ברור שהוא ייצא מזה כמו שהוא אמור לצאת.

ב"מרגל להשכרה" (קראתי רק שניים או שלוש, לא ממש הז'אנר שלי) – המבחנים לכאורה קשים. אבל בגלל שהגיבור הוא סופרמן ברמה שכבר משתווה אליהם – לא הרגשתי באמת את חוסר הוודאות. ברגע שהוא יכול בלי בעיה לקפוץ מגג רכבת אחד למשנהו, כשהרכבות נוסעות בכיוונים הפוכים – אז גם אם הקושי הטכני שמתואר הוא קיצוני, הוא עדיין לא מאיים על הדמות.

"ספר משעמם" קלאסי הוא בדרך כלל כשגם הגיבור חלש וגם המכשול חלש.

וספר קיטשי הוא כשמציגים את הגיבור כחזק ברמה מוגזמת עבור המכשול שלו (וקוראים את הספר בתחושה של: "נו באמת, מזה אתה עושה עסק?").

[מיכל צלמת אירועים ומגנטים]

הסצנות שהכי אהובת עלי בספרות הן אלו שבהן הגיבור נכשל והקליפה שלו מתקלפת
שם רואים את האני האמיתי שלו
זה מביא למתח ולעניין בסיפור

[תמי אפשטיין]

אולי כדאי שנגדיר לפני כן מה זה גיבור על ומה זה גיבור חלש.

כי לפי הדוגמאות כאן נשמע שגיבור על הוא דמות מושלמת שלעולם אינה טועה, ודמות חלשה היא דמות רכרוכית ואנושית.

חושבת שקשה היום למצא בספרות העדכנית גיבור על שעונה על ההגדרה המתוארת לעיל. פחות נמצא את הפריצים והמושלים הרודנים כגיבורי סיפור. לרוב הם יהיו דמות משנית ו/או אנטוגניסט.

מצד שני, אני סבורה שדמות חלשה זו לא הדמות שמביאים אותה פה כדוגמא. דמות חלשה היא חסרת מוטיבציה ועמוד שדרה. היא פסיבית יותר, כנועה, פחות מביאה את עצמה. גם אותה פחות נמצא, כי היא דמות שתמיד הולכת בשוליים ופחות מחוברת.

האופציה של החיבור, עליה כולן מצביעות, זה מאפיין של הדמות ו/או תהליך שמאלץ אותו לעבור מאזור הנוחות למקום שונה. את הרודן להיות יותר קשוב/ אנושי/ אמפטי. את הרכרוכי להיות יותר יציב/ עוצמתי/ מקבל החלטות.

כך ששוב חזרנו לנקודת ההתחלה, אבל ממקום שונה: מהו גיבור על ומהו גיבור חלש

לכתיבה שנוגעת בנקודה: [email protected]

לספרים שלי

[מיכל צלמת אירועים ומגנטים]

תמי
דמות כזאת כמו שתארת:
מצד שני, אני סבורה שדמות חלשה זו לא הדמות שמביאים אותה פה כדוגמא. דמות חלשה היא חסרת מוטיבציה ועמוד שדרה. היא פסיבית יותר, כנועה, פחות מביאה את עצמה. גם אותה פחות נמצא, כי היא דמות שתמיד הולכת בשוליים ופחות מחוברת.

בד"כ לא תהיה גיבורה אלא אם כן היא ממש ממש מוכרחה לצאת למסע וגם לבחור לצאת למסע יכריח אותה לצאת מאיזור הנוחות
כי אם היא פסיבית היא לא עושה כלום ואז היא לא גיבורה
אבל אם יש בה לפחות ניצוץ אחד אז היא תקום למסע
אני אישית פחות מתחברת לדמויות כאלה שהן מידי חלשות . גיבור הוא זה שצריך להוביל את הסיפור ולבחור את הבחירות
(מקווה שהצלחתי לדייק את כוונותי)

[תמי אפשטיין]

אכן.

אז מה היא דמות חלשה?

דמות אנושית היא לא חלשה! היא אנושית! יש לה חולשות, אבל גם חוזקות

לכתיבה שנוגעת בנקודה: [email protected]

לספרים שלי

[קיילי שיינין]

אולי אפשר לומר שהגיבור צריך להיות דמות שמתחילה מנקודה מסויימת ומגיעה בסוף הסיפור לנקודה טובה יותר למרות החולשות והקשיים (שחייבים להיות) קיימים בה

וכאן כבר יכול להיות מאוד פתוח באיזה רמה הקשיים שלה וכו'

[תמי אפשטיין]

זה חייב להיות.

לכתיבה שנוגעת בנקודה: [email protected]

לספרים שלי

[כוכבה צפון]

וואו, איזה דיון מעניין…

אני מאוד מתחברת לגיבורים שהמלחמה הקשה שלהם היא בפנים. גם אם הם לא הופכים להיות גיבורי על במלוא מובן המילה, הם גיבורים בהכרה שלהם. גיבורים כאלה שמוותרים על משהו שנראה מאוד קטן מבחוץ, אבל בפנים הם עשו דרך ארוכה וקשה.

בניגוד להרבה גיבורים אחרים, הגיבורים האלה יכולים לתת לנו השראה מעשית לחיים.

כי מתי נדרש מאיתנו להילחם בקרבות חזקים וברורים? כמעט אף פעם. המלחמה שלנו היא תמיד כל כך קטנה ולפעמים אנחנו אפילו לא רואים שיש כאן מלחמה.

מצד שני, אני לא אוהבת שהספר מוביל רק תהליך פנימי, ולכן אני אוהבת לראות שהגיבורים גם מתמודדים עם בעיות מבחוץ. אבל ההתמודדות עם הבעיות החיצוניות לא היא זאת שהופכת אותם לגיבורים, אלא המשהו הקטן הזה שהשתנה בתוכם.