גלות הדעת
גלות הדעת
יש סבל אדום.
כואב.
מדמם.
שזוכה לכותרות ראשיות בעיתון.
שמוזיל דמעת רחמים גם מהאדישים ביותר.
יש סבל שחור.
קודר.
אפלולי.
ששואב את האדם למטה.
שאנשים מסביב מנסים להחדיר לו אור.
יש סבל אפור.
של צידי דרכים.
שלומדים להכניס בו צבע,
שלומדים להיות בו.
הסבל שלי שקוף.
שקוף כמו חוט דייגים
שנמתח מקצה לקצה בחדר.
ואין מי שרואה.
ואף אחד לא מבין למה את נופלת.
יש לך כ"כ הרבה!
משפחה
וכשרונות
והצלחה
וחברות
ודירה
ומשכורת לא רעה.
הדור הזה.
רצים מטיפול לטיפול. מרוב שפע הם לא יודעים מה לעשות עם עצמם! כל אי נוחות קלה מוציאה אותם מאיזון. רגילים לקבל הכל מיד על מגש של כסף, פלא שהם מתפרקים מכל דבר? מפונקים. רכרוכים. חסרי עמוד שדרה. איך אנחנו הסתדרנו בלי כל ה'רגשי' הזה? איזה שטויות מכניסים להם לראש.
נו, תחייכי כבר.
תשמחי.
תשני את הפרשנות.
תסתכלי על הכוס המלאה והגדושה שלך.
אם תהיי כפוית טובה יקחו לך גם את מה שיש לך.
מתפסת על קירות שקופים
בידים רטובות מזיעה.
באצבעות רועדות ממאמץ.
מחייכת תוך כדי.
אין מי שיראה
את הסדקים.
את השריטות.
שיגיש כוס מים.
שימחה דמעות שלא נבכו.
שיחמול.
לכאב שלי אין שם.
ומה שעברתי
יודעים
רק אני.
והשם.
Log in to reply.