גלות
גלות
בין ייאוש לתקווה
אני נעה
ונדה
הארץ לא לי, לא שלי
ואין בה מדרך לכף
רגלי.
מהעיר כבר גורשתי
וקללה על כתפי
תפילה עוד
בפי,
אות קין על מצח
לנצח.
הילדה בתוכי יושבת
על רצח.
–בין צניחה לתקומה
אני מחזיקה
ומאבדת.
המאמץ איטי, ילדותי
בונה לי תיבה אבל אין שם
אותי.
ואמרו עוד מעט
כבר יבוא המבול
כבר נשטפתי
בלבול
האש והמים רבים
מעורבבים.
מחכה בין קירות לזמנים
הטובים.
–בין שעבוד לגאולה
אני בונה
ונופלת.
ערי מסכנות, סכנות
לא מצליחה להסיק
מסקנות.
ושוב נעמדת
אחרי המכות
מבטיחה לא
לבכות.
זה הלב שהורס
וקורס,
לא מצליח לנתק
אינטרס.
–בין עבר והווה
אני משלימה
ונשברת.
כולם כבר אינם, ואמנם
זו עכשיו רק אני אז השנאה
בחינם.
חודשים, שבועות
בין תמוז לבין אב
והבית
חרב.
חיה מנהגי אבלות
ושפלות
כי כך זה נראה כשחיי הם
גלות.
עוד לא נכתבו תגובות לדיון זה.
Log in to reply.