כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שעוסקת בכתיבה וקריאה ואוהבת לדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
דיאטת השמנה לסיפור פג – אנא עזרתכן!
דיאטת השמנה לסיפור פג – אנא עזרתכן!
שלום חברות,
אני עורכת לשונית, אבל גם אוהבת וחולמת לכתוב.
שבוע שעבר צצה בי תמונת פרופיל של גרעין של סיפור
ובשונה מאחיו שלא זכו להיוולד, הסיפור הזה ממש מפרכס לצאת.
דא עקא, שיש לו ראש וזנב וביניהם קצת עור ועצמות וכל כולו בתת תזונה חריף.
במטותא מכן, אני אכתוב פה את הגרעין שיש לי, כולל הראש והזנב, וכל אחת שתאזור סבלנות לקרוא עד הסוף,
וגם יהיה לה בשר לשלוף לי מהמקפיא – רצוי משו עם עיגולים אדומים בשפע, משמין ומפטם – תבוא על הברכה, חיים עד העולם.
הגרעיון הוא כך:
יעל (שם בדוי, השם האמיתי עוד לא נולד), אישה צעירה, אימא לשניים או שלושה חמודים קטנים, עובדת בעבודה משרדית סטנדרטית כלשהי. קצת משועממת בעבודה, קצת מרגישה שהעבודה קטנה עליה, שהיא לא ממצה את עצמה.
יום אחד היא רואה פרסומת על קורס מקצועי כלשהו (יש לכן רעיון איזה?) היא ובעלה מתלבטים ביחד ומחליטים שכדאי ללכת ללמוד, ולמה לא בעצם, ובכלל הרי הכי נכון זה לעשות השתדלות לפרנסה בתחום שמתחברים אליו וטובים בו.
היא הולכת ללמוד, ונהנית מהלימודים עד הגג ומתברר שהיא ממש טובה בתחום (נגיד שזה משהו בסגנון של עיצוב ב-AI או משהו כזה). ומאוד מהר מתחילים לזרום אליה לקוחות והיא עובדת ונהנית. ומשתדלת מאוד שזה לא יהיה על חשבון הבית, אבל בשעות שהיא כן עובדת העבודה מאוד סוחפת אותה והיא נהנית ולכן לא כ"כ מסננת את הלקוחות שבעבורם היא עובדת. היא אומרת לעצמה שהיא בסה"כ מעצבת, לא אחראית על התוכן. ובאופן כללי מרגישה שכל עוד העבודה שלה לא באה על חשבון הבית, הילדים, או הרוחניות של עצמה בקטע של סינונים וכדו' – אז מה הבעיה שהיא תעבוד כמה שיותר עם כמה יותר לקוחות. היא בסה"כ משתמשת בכישרונות שהשם נתן לה ומנצלת אותם במקסימום.
במקביל יש גיבורה נוספת ששמה לא הותר לפרסום עדיין, אישה שכבר חיתנה את כל ילדיה, והיא יצאה לפנסיה או מעולם לא עבדה. אבל ממש לא סובלת מתסמונת הקן המתרוקן כי החיים שלה מאוד מלאים. הם מלאים כי יש לה מומחיות בתחום מסוים שהיא עובדת/תורמת ממנו לסביבה וממילא היא סוג של כותל להרבה אנשים/משפחות בסביבתה (תחום שצריך להיות ספציפי מאוד כמו נגינה, אבל כן מחפשת משהו מעניין יותר). ביום מן הימים קורה משהו עצוב (תאונה, נופל עליה משהו מהבוידם, מחליקה במדרגות, לא משהו דרמטי) והיא נחבלת. לא משהו מאוד דרמטי או מסכן או משנה חיים בעיקרון, רק שאצלה החבלה יצרה איזשהו נזק/נכות שמונעים ממנה להמשיך לעסוק בתחום הזה שלה. ומגיעים עליה ימים קשים שהיא מרגישה בעצם קצת מיותרת והילדים באים הרבה כדי שלא תרגיש לבד.
מתישהו היא ויעל נפגשות (או שהן הכירו מהתחלה, או שזו אימא של יעל), ויעל מדברת איתה ומנסה להפוך את העולם בשבילה כדי לעזור לה. אבל מכיוון שהיא אישה שכבר ראתה דבר או שניים בחייה, היא עושה סוג של תהליך עם עצמה, שהיא משתפת בו גם את יעל, ומפנימה שבעצם הכישרון שהיה לה, הוא היה בעצם כלי שהיא קיבלה מהקב"ה כדי לבצע את תפקידה פה בעולם, זה לא היה שלה, זה היה פיקדון. וכעת כשהוא נלקח ממנה, היא לא שווה פחות, היא פשוט צריכה לבדוק מה התפקיד החדש שלה ואילו כלים נותרו לה עכשיו.
יעל בעקבותיה עוברת גם היא תהליך עם עצמה, כל מיני אמירות של אחיות וחברות ובעלה שהיא הדחיקה כל החיים – פתאום הוא היא חושבת עליהן שוב. וגם היא מבינה שהכישרון שלה גם הוא פיקדון שהיא קיבלה והשימוש בו חייב להיות לרצון השם. זה לא שאם זה לא מפריע לה בחיים אז הכל טוב, זה צריך להוסיף לה בעבודת השם שלה, לא רק לא להפריע.
אמור להיות משולב במקביל גם קטע של איזשהו ארגון (טרור? רפורמים? שמאל? גיוס?) שיש לו איזושהי תוכנית (אולי משהו עם הפצת חומר באיראן או למען איראן). ומתישהו הוא מחליטים לפנות אליה כחרדית עם ניואנסים מבפנים שככה לא יעלו עליהם. היא מתחילה לעבוד בשבילם ומתישהו יש משהו בחומר שלהם שקצת צורם לה. זה קורה במקביל לסיפור ולכן בתחילה היא קצת מתעלמת ואח"כ כשכבר יש לה מודעות היא בעצם נכנסת למלחמה עם עצמה אם להמשיך איתם או לא.
ואז יש איזו אכזבה שלה עם הגיבורה השנייה של הסיפור, איזו עזרה/טיפול/ניתוח שהיא מנסה לסדר לה וזה נכשל וההיא מקבלת את זה בשלווה כי היא כבר במקום אחר וזה מטלטל את יעל והיא בוחרת להפסיק לעבוד עם ההם וברגע האחרון ניצלת מפרסום שהיא מזיק מאוד לה, או שהיה הרסני מאוד ברמה ציבורית או משהו כזה.
כל הסיפור הזה נולד ממשנה שקראתי בפרקי אבות פרק ג: הַחֲנוּת פְּתוּחָה, וְהַחֶנְוָנִי מֵקִיף, וְהַפִּנְקָס פָּתוּחַ, וְהַיָּד
כּוֹתֶבֶת, וְכָל הָרוֹצֶה לִלְווֹת יָבֹא וְיִלְוֶה, וְהַגַּבָּאִים מַחֲזִירִים
תָּדִיר בְּכָל יוֹם, וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ.יש שם משל יפהפה של רבינו יונה שהוא הדליק לי את כל הרעיון.
אם קראת עד עכשיו, עצרי רגע ומחאי לעצמך כפיים.
יופי, אלופה!
עכשיו אנא, אני עורכת לשונית, לא סופרת, ולכן אשמח לכל טיפ או טיפה, וכמובן לכל רעיון או רעיונה שיכולים לפתח ולהשמין ולהבשיל את הסיפור הזה.
תודה ענקית!
- 1 תגובה
ותיקה אהבתי את התקציר.
את יכולה למקם את שתיהן בציר זמן, שתראי איפה זה מקביל אחת לשניה? יכול בהחלט לעזור לך.
יכולה להציע לך תחומי ידע לצעירה, מהתחום שלי: עיצוב גרפי ייעודי מאד (נניח, מיתוג אירועי בוטיק) עם תוצרים מאד מאד ספציפיים לכל לקוח, למשל.
אפשר עוד: צילום, עם התמקדות בצילומי מוצרים, עם תת התמקדות והתמחות: צילומי מזון, ועוד יותר: צילומי קינוחים ופטיסרי.
ככל שתתמקדי – תוכלי ללטש יותר.
ואיזה סוג ארגונים יכולים להיות בעייתיים? מסיון, למשל. עונה לך הרבה יותר על הצרכים מאשר ארגון טרור או ארגון שמאלני שמנסה לחדור. יש להם כלים הרבה יותר מתוחכמים, ומי שאין לו ידע בתחום – עלול לא להבין שמשתמשים בו ככלי לדברים הכי גרועים.
מה עוד? מישהו שמביא המון מוצרים לצילום, ולאט לאט המוצרים מתחילים לגלוש לתחום האפור עד לטריפות של ממש.
המבוגרת יכולה ליפול או לא יודעת מה, פחות משנה. נניח שהכשרון שלה זה סריגה ותפירה (וזה אופייני מאד לנשים מבוגרות, בפרט למגזרים מסויימים שפחות מקובל בהם לצאת לעבוד מחוץ לבית, כמו חצרות היישוב הישן. מה שכן מקובל – זה עבודה מהבית כאחת שעושה תיקונים או תופרת או סורגת ומוכרת מהבית) – ואז או שיש לה מוגבלות כללית ביד, או שיש לה פריקת כתף (ותבדקי שאני לא מקשקשת סתם) או לא יודעת מה – אבל משהו שמגביל אותה ברמה שהיא לא יכולה להמשיך בשום אופן. באותה מידה, נניח שהיא 'סתם' חוטפת בעיה בעין כמו קטרקט, עוברת ניתוח בהצלחה כמעט מלאה, אבל מה שלא מצליח – כן מגביל אותה.
שתיהן, למעשה, עוברות מסע רגשי. בתקציר רגיל פחות רואים את זה במילים, אבל את יכולה בהחלט להרחיב על זה, בפרט שההתמודדות הרגשית באה לידי ביטוי בכל מיני צמתים – חלקם מפתיעים, והקושי הרגשי מתעורר מחדש בפן חדש. גם אם לא תתחרבשי בקושי הרגשי ותחטטי בו, יהיה לך לאן להתקדם.
אם ספר סטנדרטי אמור להכיל כ-80 סצינות (ככה אני זוכרת, לא זוכרת בשם מי – וחבל לי מאד) – את יכולה ליצור אותן בקלות ממש. נניח, 30 סצינות בודדות לכל אחת, ועוד 20 משותפות, כמובן שלא בסדר המדוייק הזה… ואם תכניסי עוד סצינות צדדיות – (ארגון בעייתי כלשהו) – תצטרכי איכשהו גם לסגור אותן.
(רעיונות: חתמה על חוזה, עולה על בעייתיות, ומתלבטת מאד איך לצאת מזה. כמובן שהארגון הבעייתי לא שותק, ולכן – היא זקוקה לסיוע משפטי. מבחינתי, כמעצבת – אני אמורה להביא את החוזה. אולי אפשר להכניס מראש סעיף שידבר על סתירה לערכים או משהו בסגנון, היא פחות שמה לב בשעת מעשה כי היא מקבלת את החוזה מחברה. אבל דבר כזה יחייב אותך בייעוץ משפטי.)
Log in to reply.
