כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
-
האתגר הבא שלנו, קבלו אותו 🙂
-
האתגר הבא שלנו, קבלו אותו 🙂
הכותרת של האתגר הזה היא “להמציא את עצמך מחדש”.
50 עד 100 מילים (אני סופרת! תרתי משמע 😉 )
נראה אתכן…
-
28 תגובות
-
המקום: מרכז התפתחות במבט קדימה,
הדמויות: פקידה, אישה העוסקת בייעוץ ונערה נלהבת.
במה נוכל לעזור?
אני רוצה לשנות בפרופיל שלי כמה דברים, מה יש לכם להציע?
רגע… בואי נסתכל… באיזה מצב את עכשיו…
ובינתיים את יכולה להסתכל על המאגר שלנו ולבדוק במה את מעוניינת…
מה? באמת? אני יכולה לבחור את מה שאני רוצה?
כן! את יכולה לבחור את מה שאת רוצה, אך כל דבר שאת בוחרת לקחת, מצטרפים אליו בונוסים…
סוג של עסקת חבילה…
אוי, אני מרגישה שמסתכלים עלי…
מעניין מה האישה הזו רוצה ממני…
טוב, לא נורא, הנה, מצאתי דברים שאני רוצה, אגש איתם לפקידה…
אה, כתוב שאסור להוציא מהמקום, צריך להעתיק את המספרים שרשומים על החבילה…
הי, רגע, האישה שהסתכלה עלי מקודם מזכירה לי שצריך לבדוק את הרכיבים…
אמרו שמצרפים למה שאני בוחרת בונוסים, שניה, נסתכל אם זה שווה…
הי, כתוב כאן הרבה דברים לא טובים, בשביל מה אני צריכה את זה…
טוב לי עם החבילה שלי ואבדוק איך אוכל להתקדם איתה…
מסר:
לכל אחד יש את הפעקלה שלו…
זה מה שהכי מתאים לו!
בתקווה להבנה…
-
מקווה שזה בסדר שעברתי את המאה ונראה לי שגם את המאה שישים…
מוזמנות לספור…
-
-
יש הנחות?
לא מצליחה רק מאה מילים 🙁
-
1 לחם
2 חלב
3 גבינה
רגע,
המספרים בשביל הרשימה או כמה צריך לקנות?
הי, יש המשך
שוקולד
תודה רבה!
אה, זה סתם
אמא תמיד אומרת שאני שוקולד.
כמה לקחת?
איזה מסובך.
אבא אומר שבשביל לפתור בעיה צריך לנסות דרך חילופית.
את מה אני אחליף?
לא את המוצרים, את הפתק גם אי אפשר.
אולי אני אחליף… אותי?
טוב,
מעכשיו אני חיים.
חיים מסתכל בפתק ורואה:
1 לחם
2 חלב
3 גבינה
עכשיו חיים לוקח לחם אחד, שתי שקיות חלב וגבינה –
רגע, איזה גודל?
לא! עכשיו אני חיים.
חיים לא חושב, רק לוקח שלוש קופסאות בינוניות.
הלאה.
שוקולד
תודה רבה!
יש! חיים מכניס שוקולד לשקית.
כמה נחמד להיות חיים
אולי תמיד אני אהיה הוא.
(114 מילים… עובר? הורדתי בעמל יותר ממאה מילים, לא הצלחתי לגרד יותר😕)
-
חיה ק’, אכן, עברת ב-8 מילים את ה-160. איך ניחשת אם לא ספרת? 😉
רעות, חרגת רק ב-14.
אני סופרת, אמרתי לכן מראש.
סופרת תרתי משמע. מובן, נכון?
אבל אני לא גוערת ולא מחלקת ציונים. אולי אחרי התעודות… אם יתחשק לי לגרור
את עבודתי כמורה גם לחופש…
הערת אגב: אני מגבילה במספר המילים כדי שלא יתחילו להעלות פה קטעים ארוכים
מדי. ככה לפחות את עם יד על הדופק.
אה, ברור שאני מגבילה גם בגלל שזה מעלה את רמת האתגר!-
נו, באמת, את מחשבת את המסר עם הכל?
הו לבד שווה יותר ממאה מילים…
-
-
אני מחדש
בעולם של היום אומרים לי: “שימי לב להתחדש, להתרענן, שלא תשארי מאחור..
בעולם של אז, אולי חשבו ,שלהתקדם עם הזמן זה פשוט .. חלק מהחיים,
חשבתי לי,
להשתנות, עם הזרם, כי ככה היה, כי ככה הווה, לא מתאים לסרבנית כמוני.
אבל,
להמציא את עצמי, מתוכי, אישות חדשה, רעננה,
זה אולי מתכון טוב, לגדילה, מי ידע?
-
.
-
הרגע הזה, שאת בוחרת תמונה לפרופיל.
התמונה שתלך לפנייך, תייצג אותך בכבוד, תשקף נאמנה את הדמות. הסמל שיספר לעולם כולו מי את ומה פועלייך, ויהיה שווה יותר מאלף מילים.
הרגע שאת נאלצת לנקוט עמדה, ולהכריע סופית בהתלבטות הרת הגורל, בין לבבות ורודים עליזים, גלובוס מקיף עולם או חוף ים למלוא האופק. הרגע שאת מנסה את שלל האותיות המרכיבות את שמך, בעברית ובאנגלית. הרגע שאת מצלמת את הבייבי, מעלה את התמונה [כי בינינו, הוא הכי חמוד] ומגלה שהיא יוצאת מטושטשת.
הרגע שאת שולחת הודעה לחברה כדי לשתף בתוצאה, והיא מעדכנת כי תמונות פרופיל חסומות לה בנטפרי.
-
מי המציא אותך? אני שואלת אותה. והיא, בתמימות מתוקה ושמחה- השם! טוב. בת שנתיים.
ואני, צוחקת מבחוץ, תוהה מבפנים. גם אני הייתי פעם בת שנתיים כזאת… תמימה, מתוקה.
מדלגת, נופלת, חור בגרביון, משחקת בחצר, סופגת עלבון. מאה בחשבון. (שישים באנגלית.) איחור בלי פתק. נזיפה. משחקת בכדור. מטיילת יחפה. חולמת מול הנוף. ממציאה שירים. מציירת את עצמי. שוכחת שיעורים. נעורים, הרהורים. אני מול העולם. מפוחדת ובודדת. נחושה גם. נפגשת. מתרגשת. מאבדת, ונמצאת. יולדת, שוב פוחדת. מתחילה מהחתלה. כועסת, מתפייסת. יורדת ועולה. מי המציא אותי השם?
מלך חי וקיים, רבה אמונתך. תן לי כח, להמציא את עצמי, כל יום, מחדש…
(לא ספרתי, לא סופרת… הוורד עשה את זה בשבילי- יצא לי תשעים ושמונה מילה…)
-
!!!
-
שולמית, וואו!!
-
-
כולכן מדהימות
איך אני כותבת את התגובה שלי לאתגר?
-
את האמת השם שלי בכלל לא פנינה.
שמי שירה. אני והאחות התאומה שלי, אביגיל, בנות יחידות ומפונקות.
כשהיינו ילדות אבא קנה לנו בית בובות ורוד וענק, הרגשנו נסיכות אמתיות!
עוד עובדה שכדאי לכן לדעת עלי: יש לי אף סולד.
ולמרות שכבר עברתי לידות נשארתי באותו משקל, מתחת לממוצע. רמז: מידה 36.
כן, יש לי תאומים, בן ובת. אל תדאגו, תיעדתי את הימים הראשונים שלהם על ידי צלמת מקצועית בסטודיו מאובזר ומואר, ויש להם אלבום חלומי!
מה עוד?
טוב נו, זה לא באמת.
כל הקטע הנ”ל הוא פנטזיות שהיו לי בחיים. והן לא התגשמו (:
אבל מה לעשות? המנהלת העלתה אתגר…
-
סיפור שקרה. באמת.
רגע הזוי
את מתעוררת
לא בבית
במקום מלא מכשירים
באלם ובשתק
בסימן שאלה
“אירוע מוחי”
הם עונים.
הפנטזיה לחזור למי שהיית
לקבל שהיא לא ממומש?
ישועת השם כהרף עין הרי
ומשיח כל רגע ממש.
תגידו צפי,
תנו תאריך, אחוזים,
אאחז אפילו בקש
אין מענה
נשאר רק להיות
לוחמת
כל יום
מחדש
והיד לא מתפקדת
והכל נופל
גם העט, גם הכוס,
גם התינוק
והמילים נאבדו
גם לכתוב אי אפשר
במקום לצרוח
למדת לצחוק
ויכולת להשתבלל
להכנע לתסכול
לקנאה
לבושה
לחשש
אם לא שקמת-השקמת
ובמאמץ
הסכמת
להמציא את עצמך מחדש
-
הי!
את נכנסת עכשיו לפרוג, נכון?
קהילת כתיבה?
-
-
למה הוא א עושה לי רווחים בין השורות?
-
תלוי איפה את לוחצת
אם את לוחצת הנטר זה מוריד אותך לשורה הבאה
ואם את מקלידה את זה במסמך אחר ואחר כך מעתיקה לכאן
זה עלול לעשות רווחים בין האותיות בתוך המילה עצמה…
-
-
מהיום הראשון בגן, חיכיתי לגן חובה.
כשהגיע גן חובה דמיינתי את בית הספר והתלבושת.
בכיתה רק חיכיתי להיות מהגדולות, אלו מג’ ומד’,
ומהר מאוד ידעתי שבת מצווה זה האירוע הנכסף.
אחריו דמיינתי את מסיבת הגמר, ואיך יתאימו גרבי הרגל לנעליים החומות.
מכיתה ט’ התחבטתי על המסלול אליו אירשם. והתפללתי בכוונה על חתן.
מהאירוסין רק חיכיתי לחתונה. ומיד אחר כך על ילד, ועל זה שאחריו.
ויום אחד כשהיה לי הכל, ורציתי עוד כל כך הרבה,
פתחתי את העיניים לאט,
נשמתי עמוק את הטוב שמקיף אותי.
מיששתי אותו וחיבקתי, שלא יפוג, שלא יברח
והתחלתי לחיות את היום. רק אותו. מחדש.
-
פנינה, ברגע הראשון נבהלתי! חשבתי שאני מכירה אותך, ומתברר לי שלא… בכל אופן
שם זו מהות, ואם איני יודעת את שמך האמיתי…
אחר כך נהניתי לקרוא שיתופים על חייך האישיים והמבנה המשפחתי.
פרגנתי לך על האף הסולד (אני אישית דווקא סולדת מאף סולד 😉 )
ועל מידה 36 (אצלי אפילו בחלומות זה לא…)
תהיתי איזו צלמת לקחת (והבנתי שמן הסתם לא את אחותי. חבל).
נהניתי להתאכזב שהפנטזיות נשארו מפונטזות.
והכי אהבתי את משפט הסיום ואת הקרדיט שהוא נותן לי 😉-
חחח תודה רות!
האתגר הזה עמד לי בראש כמה ימים עד שהבשיל הרעיון…
-
-
בדרך למטרה אולי קצת סטיתי, בסוף זה מה שיצא…
אני אשה קטנה
עם רצונות ענק
עובדת במשמרות
כן, לפעמים עד מחנק
אני אשה גדולה
תרתי משמע
מחנכת דגולה
מי שישמע?!
אני רועת צאן
בגינות במדרכות
הקטע הכי קשה לי
שהם עושים לי גיחות
אני לומדת לשחרר
מול גרביים שבפח
לזרום בנחל המופלא
שפתחו לי במטבח
גם נהייתי לא מכבר
חסידה של בנשקים
“שיריים” של קשה בלחם
שומרים לי המשבקים
אני לומדת משפטים
עם החמודי התורן
ולבנתיים מסתז’רת
במשפט של של בית רבן
לא חסר לי כובעים
מלהטטת בין כולם
ולפעמים חובשת שתיים
במכה, הוי זה מושלם!!!
-
הרגע שבו הקולגה
מבריקה ושולפת שפן
אזי זה הרגע
רגע המבחן
מעבדת הלב
מאבדת כאב
ונותנת לגן
המפרגן
את הטון
השלטון
מחמיאה, לא מזייפת
“זה מקסים, את מאלפת”
אז זה הרגע ממש
שהמצאת את עצמך מחדש
-
וואו, ציפי,
אני ממש אוהבת את הכתיבה שלך. קצב וחריזה שכיף לקרוא…
-
-
שיר שהקדשתי לאלו שמרגישות שקופות…
אינני כריזמטית
ואין לי ברק,
איני מדהימה נטולת כחל וסרק.
אין לי האומץ להישיר העינים,
לגלות דעתי
טפח, טפחיים.
לא זורמת,
לא קוסמת,לא מושלמת,
לא מהממת.יש שיאמרו אפרורית משמימה,
יש שיאמרו, שתקנית איומה.
ויש שיאמרו,
נו, אז מה?
לא מפריעה, קצת מופנמה.
אך לעיתים זה יוצא
וחי ובועט
ולא מבינים, שזו אני. באמת!
מעבר למחיצות,
מבעד לצללית,
ניצבת בגאון
אחת עם תכלית.
יש לי מה למכור,
אם תשכילו להבחין.
ולא תמיד זה הולך,
קצת קשה להבין.
אך אם תמתינו,
בנועם סבר,
תגלו אותי שוב, הרבה מעבר…
-
איזה קצב קליט…
והעיקר המסר- עולה על כולם!!
-
אהבתי ממש!
קצב זורם ואמירה אמיתית
-
-
מאד אמיתי ונוגע ללב.
אני חושבת שלכל אחת יש זעקה כזו מבפנים. גם לזו שיודעת לומר בקול מה היא רוצה
וחושבת יש חלקים נסתרים שהיא היתה רוצה לגלות.
Log in to reply.
