פסיעות/ אורטל

[צופיה מלי]

ווווואוווו רמה גבוהה האמת שקצת מפחיד…

רק לא כ"כ הבנתי בקשר למה כתבת את זה ומה זה בא לבטא -סוף של???

[אורטל כביר]

היי, צופיה.

קודם כל, תודה על התגובה, שימחת אותי.

זאת כתיבה באמת עצובה, על אנשים ששכחו אותם,

שלא היו שם בשבילם.
יש בינינו הרבה אנשים כאלה. הם לבד, והם צריכים שנראה אותם.
בכתיבה שלי ביטאתי את הכאב על זה שאף אחד לא שם לב.

ויש שם דממה. אין מי שרואה או מי שליד

רק השקט יעיד. שתיקה ודממה ופסיעות.

זאת כתיבה שאמורה לגרום לנו להתבונן,

האם אנחנו שם בשביל האנשים שסביבנו?
האם אנחנו לא בוחרים להתעלם כשזה נוח לנו?

אנחנו תמיד שמים לב לאנשים האלה, שמרגישים שהולכים בדרך אל חזור?

לפעמים, אפילו עם חיוך ומילה טובה, אפשר להציל אותם…

שנזכה להיות אור לכל מי שנמצא סביבנו…

[אוריה קדוש]

אמאל'ההה
אליפות!
צמרמורת!
החופש עושה לך טוב אני רואה… 🙂

[אורטל כביר]

חחח

תודה אוריה

אבל האמת שלא כתבתי את זה עכשיו…

זה די ממזמן.

איזו חמודה את שאת ככה מגיבה לי,

כיף לשמוע ממך פה…