הלא תבכי עיר האמת?

[ע אלון]

אבישג, כתיבה יפה ונוגעת, משדרת היטב את הכאב של הגלות והחורבן.

אם תרשי לי לדייק את התחושה שלי כקוראת:

עד השורה "שוב ירד לילה על העיר" הרגשתי שהקטע עוסק בירושלים, ביופי שלה לצד החורבן והחסר, והשיחה בינך לבינה הייתה מאוד רציפה ומרגשת.

משם הרגשתי שינוי. הדיון עובר דרך גשר המיתרים לנושא אחר, והקשר לירושלים כבר פחות עומד במרכז אלא משמש בעיקר כנקודת מוצא לרעיון הבא. לכן, כחוויית קריאה, הרגשתי כאילו הקטע משנה כיוון באמצע.

[אבישג]

תודה על התגובה המפורטת!
ממש מעניין מה שאת אומרת. אני יכולה להבין את התחושה שזה יוצר

אם כי בהרגשה שלי זה קצת סוטה מהדיבור הישיר בשביל להביא עוד נקודה שמחזקת את תחושת הניתוק והשכחה מהגלות, אם זה ממיצגים של שקר ועיר עשירה בגשמיות ואם זה מהציונות ומה שהיא גרמה

[בת עין משען]

הכתיבה שלך ממש מיוחדת ונוגעת ללב! הכאב על החורבן הוא כאב כמות שהוא בלי תירוץ עד שיבוא אליהו!😊 האמת היא שהגאולה כן קורמת לה עור וגידים בשטח גם כשיש שטחים שעדיין נראים מתים… כמוני כמוך מסתכלת על העולם ורואה וכואבת בדיוק את מה שאת מדברת עליו… וביחד עם זה כמו שהעיר ירושליים היא עיר האמת (אהבתי את הכינוי) כך האמת של העולם היא שהוא הולך ונהיה יותר ויותר מוכן לגאולה! שנראה זאת בעיניי בשר עכשיו ממש!

[חיה]

אבישג, הזדהיתי מאוד

אני לא ירושלמית , אבל בכל פעם שאני מגיעה לירושלים (וזה בעיקר לכותל)

מזדעקות בי המילים 'ועיר האלוקים מושפלת עד שאול תחתיה'

היש השפלה גדולה לירושלים מפריצות, מציוניות, גשמיות וחומריות

בתי תיאטראות, רפורמיות, מסגדים, יהודים שלא מכירים את בורא עולם

נכון שרואים בעיניים איך נבנות הדרכים לירושלים

עוד נעלה כולנו לירושלים בדרכים שהמדינה כאן בנתה,

אבל הם – לעצמם בנו, והשם יודע אם יקבלו על כך שכר, ומן הסתם לא יזכו לדרוך עליהן אחרי בא גואל צדק

נקווה שכל העם יחזור בתשובה ותבוא גאולה ברחמים ובחסד!

[שרה קרויזהאר]

כאחת שגרה בפריפריה, רחוק מכל החדשנות והחומריות, מזדהה ממש עם מה שכתבת.

לי אישית כואב יותר הגשמיות ברחובות שלנו. כאחת שמגיעה לשם פעם ב.. זה מאוד צורם.

בהשראתך כתבתי את זה:

"תחנה מרכזית ירושלים" הקול המונוטוני מעיר אותי משנתי, ומזכיר לי שאני על האוטובוס. מעיפה מבט חפוז בחלון, וההרים שסובבים את העיר הקדושה ירושלים עומדים וצופים מול עיני, מקבלים אותי, ומחבקים אותי באהבה.

'ברוכים הבאים לירושלים'. העיר שבכל לב יהודי שמור אהבה וגעגוע שמיועדים רק לה.

מארגנת במהירות את כל חפציי "הגענו לירושלים, תיכף יורדים"

רגלי דורכות בעיר ירושלים, אני כמעט מדלגת מאושר, הנה אני בעיר הבירה.

מסתובבת ברחובותיה, וחשה טעם מר עולה בפי, תרה בעיני אחר הבניינים הישנים שעמדו כאן פעם. הדיפו ניחוח נעים של נוסטלגיה. במקומם עומדים בגאווה בנייני רב קומות, ופרצופים לא פוטוגניים בכלל מרוחים עליהם, מלמעלה עד למטה.

מסתובבת ברחובותיה, וחשה סחרחורת, הולכת לפינה, ממלאה כוס מים, מברכת בשקט ושותה.

אלפי שלטים של חנויות נראים לי כסרט אחד ארוך בעיניים.

אין ספור אנשים, מינים וסוגים עוברים לידי. ובידיהם שלל שקיות. בוהה בהם, ומרגישה זרה.

תיירת מעיר רחוקה וצפונית, לא מבינה מה המהומה? לאן ממהרים? למה רצים? מה קונים?

כולם עסוקים מדי, ואפילו לא מעיפים עלי מבט. לא שמים לב שעומדת כאן אישה שמסתחררת, אני חייבת כיסא.

מביטה לכל עבר, ורואה תחנת אוטובוס קרובה ממש, פוסעת לאט. התחנה עמוסה, האנשים עייפים, מחכים בקוצר רוח לאוטובוס שיבוא, ויושיע אותם.

אוטובוס שועט ומגיעה לתחנה, פולט מתוכו המוני אנשים, עגלות ושקיות. אנשים רבים נדחפים פנימה, אין מקום לכולם. הדלתות נסגרות. אלו שנשארו למטה הולמים על האוטובוס, והוא ממשיך בנסיעתו.

אני ממש מתעצבנת בשביל האנשים האלו, אך נראה שהם רגילים לכך. ממשיכים לדבר, לאכול, ללגום מהאייס קפה או ללקק את הגלידה.

אני יושבת בתחנה מסתכלת ומתוסכלת, כואבת על העיר ירושלים הקדושה שהפכה לעיר כה גשמית וחומרית.

אני יושבת בתחנה, ומנחמת את עצמי בשיר המרגש: 'במקום זה יבוא ויתגלה משיח…'

במהרה אמן!

[אבישג]

תודה על ההזדהות… ועל התגובות

צודקות שמה שמנחם זה רק הציפייה לגאולה והיא בעצמה כמובן…

שרה מיוחד ממש!

ירושלים היא מקור השראה מדהים…