דיונים - כתיבה ספרותית |

הלא תבכי עיר האמת?

כתיבה ספרותית
הלא תבכי עיר האמת?
פורסם ע"י אבישג אומנות הבמה והפקות תוכן on 11/07/2026 ב10:40 pm
בס"ד
מיצג שקרי של גאולה/ אבישג רפאל
בלילה ההוא חלמתי על ירושלים. היא הייתה כה יפה בחלומי, שלימה. בנויה. מאירה.
בבוקר ההוא קמתי אל ירושלים סוערת, מוארת ובנויה וכל כך כל כך חרבה.
אנשים רצים, נוסעים, קונים, מוכרים, הולכים לעבודה, חוזרים, בונים בונים ומחריבים.
חבורת נערות עם אייס קפה ביד, הרבה קצפת קצת ריבת חלב.
חברות נערים עם גיטרות בידיים הרבה הוללות קצת געגוע.
'ירושלים!' קראתי אליה בקול צרוד מבכי. 'ירושלים! את כל כך יפה! אך כל כך חסרה!
לא יתכן שאנחנו מסתפקים בך, עיר כלילת היופי, כשאת כל כך גשמית, חומרית, ריקה!'
ירושלים הסתכלה עלי, החזירה מבט מואר באלפי אורות, שתקה.
'ירושלים! היאך תשתקי כשאני בוכה עליך מרה? היאך תביטי בי בלא לתת לי תשובה?'
שוב ירד לילה על העיר היפה בעולם. שוב ירד לילה ללא גאולה בעולם.
גשר המיתרים קרץ לי באלפי נורות קטנות, כחול. לבן. כחול. לבן. מיצג אומנותי שיוצר בהרמוניה מדויקת את דגל ישראל. דגל. ישראל.
'ירושלים!' קראתי שוב בקול נוגה, 'ירושלים! האם הדגל הזה המאיר בך לעיתים בלילות לא קורע את ליבך? האם הדגל הזה שהיו יהודים שהרחיקו יהודים ממצות טלית בגללו ראוי להיתלות בחוצותייך?'
"כאן לא צריך ללבוש טלית" הם אמרו ליהודים התמימים שעלו מארצות ניכר.
"כאן הטלית על הדגל! מתנוססת לעיני כל! מייתרת את הצורך ללבוש אותה כמו שם בגלות" אמרו האנשים והבוז.
ויהודים תמימים הורידו טלית. וכיפה. וסימנים בצידי הפנים הטהורות. וגרביים.
כי אין צורך ללבוש אותם כמו בגלות.
'השמעת עיר האלוקים?'
"האם פה אין אנו בגלות?" הזדעקו אנשים יראים מול מיצג גאולה שקרית.
"וודאי שכן" תעלה התשובה היום, עת הגיגי הציונות כמעט ונמוגו בעשן הימים. נהדפים אל עצמם, לא מצליחים להחזיק מעמד ולשכנע אף את חלק מהוגי הציונות עצמם.
ואני שואלת אותך ציון, עיר האמת: האם אנחנו לא נופלים לעיתים במיצג של שקר, ומול גשר ומיתרים שוכחים שגלות?
ע אלון הגיבה לפני 56 דקות 2 חברות · 1 תגובה
1 תגובה

ע אלון
אולפן סאונד ונגינה
חברה
11/07/2026 ב11:33 pm
פעילה בקהילה
אבישג, כתיבה יפה ונוגעת, משדרת היטב את הכאב של הגלות והחורבן.
אם תרשי לי לדייק את התחושה שלי כקוראת:
עד השורה "שוב ירד לילה על העיר" הרגשתי שהקטע עוסק בירושלים, ביופי שלה לצד החורבן והחסר, והשיחה בינך לבינה הייתה מאוד רציפה ומרגשת.
משם הרגשתי שינוי. הדיון עובר דרך גשר המיתרים לנושא אחר, והקשר לירושלים כבר פחות עומד במרכז אלא משמש בעיקר כנקודת מוצא לרעיון הבא. לכן, כחוויית קריאה, הרגשתי כאילו הקטע משנה כיוון באמצע.