כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילה:
- Organized by
-
-
הסיפור שלי מבקש את הביקורת שלכן
-
הסיפור שלי מבקש את הביקורת שלכן
-
פרק שישי
פרק זה נמחק, כדי לשמור על זכויות היוצרים של מימי.
-
האלגוריה מקסימה ומעניינת. השמות מצוינים וגם המבנה.
האם לא מתאים יותר לנתק את הדת (תפילה, לדוג’, וסגולות לפקידת עקרות)?
מתאים יותר משהו בלי שום התיחסות לדת, אלא רק לנאמנות למלך ולערכים
אוניברסליים. זו דעתי, כמובן.
כמו כן, לגבי הזמן והמקום –
באליגוריות לא צריך ממד זמן (היסטורי. כי זמן סיפורי כמובן צריך) וגם לא מקום
(גיאוגרפי ביחס לעולם. כי מקום ביחס לסיפור חובה! כמו הארמון, האחוזה, הרחוב
וכדו’). לכן את יכולה להסתדר עם הלחץ-דם וכדו’…
רק תחליטי מבחינת פיתוחים טכנולוגיים באיזה זמן זה, ולפי זה את שאר הדברים.
לדוג’ – איגרות הן לפני המצאת הדפוס. מלכים ואצילים וכדו’ די נכחדו מהעולם עם
המהפכה הצרפתית. (1789, נדמה לי. המבחנים נגמרו וגם הבדיקה שלהם, אז אני לא
בטוחה…)-
תודה רות!
הרגעת אותי מבחינת זמן ומקום, לא זוכרת כלום מהחוצים…
לגבי הנייר-זה אחד מהדברים ששיניתי, לקחתי את התקופה של סוף ימי הביניים בערך, (בערך! בערך! בערך!)
ואני לומדת אותה כעת. (איפה היא המורה להיסטוריה? )
מבחינת דת- אני ממש ממש חייבת אותה. אולי סגולות זה מוגזם (למרות שאני מאמינה שגם בשבטים עלומים, להבדיל, יש אי אילו סגולות לילדים…
בלי תפילה ואמונה אני לא יכולה…..
תודה על הביקורת!
💕
-
-
וואווווו
ועכשיו להערות :
1. אישית לא אוהבת מבחנים לכל אחד זה מוכר ונדוש יחסית לא יודעת מאיפה
2. הסתבכתי לגמרי לגבי מימד הזמן הימורים , לחץ דם , איגרות ,חותמות לא יודעת הסתבך לי באיזה תקופת זמן זה יכול להיות
3. הדמויות שלך ממש מאמינות בבורא – בעזרת ד’ הדמויות שלך בעלות שמות תנכיים לכן לדעתי זה כן מתאים כל העניין האמוני
4. תמשיכי לכתוב ……
-
אז תודה לכל מי שהאירה לי את עניין הזמן, אני כרגע בלימודי היסטוריה מהירים (רואה מול עיני את פניה המחייכות של מורתי להיסטוריה😉אוף למה לא הקשבתי מספיק…), התקופה היא בערך בערך בערך- סוף ימי הביניים.
לחץ הדם יתוקן! (סיכמנו שזה לא בריא.) נייר יתוקן. ואם יש עוד משהו שלא אמרו כאן אשמח לשמוע!!!
מצרפת כאן את הטבלה המעודכנת של הדמויות:
-
אני יודעת שנושאי דת ואמונה מקשים על אליגוריות ועל המטרה שלהן
אבל המון פעמים זה מעיק עליי
ואני כל כך מרחמת על הדמויות המסכנות שמתמודדות עם קושי ואין להן כלי אמת להכיל אותו בהם.
והם תולים את כל תקוותם במלך בשר ודם(כן כן אני יודעת, זה המשל וכולי אבל…), או לחילופין – מתייאשים.
איזה כיף לקרוא משפט כזה –
בלי תפילה ואמונה אני לא יכולה…
אין כמוך מימי!
-
מי את רעות?
את בטוח בנאדם מיוחד מאוד!
תודה על המילים שלך!
-
קודם כל מימי הסיפור שלך כ”כ יפה! כתוב מדהים, באמת מזכיר את הסופרות הידועות והאהובות יותר 🙂
אולי הוא קצת רציני כמו שאמרו כאן, אבל הוא חושב וכבר רואים תהליך.
תהיי חייבת לפרסם אותו אח”כ!
לגבי דמויות- זה יכול להיות מעיק וקשה כשיש מדי הרבה דמויות דומיננטיות, כרגע זה בסדר ואפשר להוסיף, השאלה היא גם איזה אורך את חושבת לעשות את הסיפור קצר יותר/ ספר.
כמו שהצטייר לי האגרות ניתנות לבעלי תפקידים הקרובים למלך הנעלם בתנאי שהם ראויים אליה בכך שרואים את נאמנותם למלך, במקרה של אדם היה צורך במעשה ובדיקה מאחר והוא לא מספיק עמד על דעתו (כל האחרים כנראה בולט שהם אוהבים את המלך ולכן מקבלים ללא מבחנים), ברגע שהוא הצליח להגדיר נאמנות הוא קיבל איגרת.
באיגרות המלך מעודד את אנשיו וממריץ אותם לעשיה שתהיה טובה להם, אך לאו דווקא, או יותר נכון- דווקא משהו שהם לא חשבו לעשות ולא רצו. המלך מנסה ללמד את נאמניו על נאמנות אמיתית ולעזור להם למצוא את הטוב מאחר והוא אוהב אותם.
כל המטרה שהמלך בשלה המלך נעלם טמונה באגרות (?!)
הכי אהבתי את אוריה, אחיטוב ורוד.
אוריה הוא אדם רגיש, חכם מאוד, אכפתי, ישר.
אחיטוב מאמין בטוב של האנשים, אדם שמח, אבא טוב ובעל טוב, אולי פחות דמות חינוכית?
רוד נאמן בכל ליבו למלך.
כן חושבת שכדאי וצריך לתאר, זה חלק מהיופי וההצלחה של ספר/ סיפור אם הוא מצליח להכניס לאווירה, להוואי ולמראות שבו, ברור שיש מקום להשאיר לקורא, זה לא קומיקס, אבל אני ממש לא חושבת שהתיאורים פה מוגזמים, דווקא הרבה יותר היה מלל מתיאורים.
מסכימה עם מי שאמרה משהו על השם של סבתו, לוקח קצת זמן לקלוט שמדובר בשם..
כמו”כ כבר לא קשור לכתיבה ולסגנון אלא להגהה – הפריע לי שכתבת עם במקום אם, ו”היא ביקשה לי לשמור…” ולא ביקשה ממני או ביקשה שאשמור או משהו אחר.
(בטח תעברי על ההגהה לפני שתפרסמי, אבל ביקשת…)
סיפור מרתק!!! מחכה מאוד מאוד להמשך!
מסקרן מאוד לשמוע מה את חשבת.
-
אני התכוונתי שמפריע לי תיאורים מיותרים כמו: להשתמש במשרת שלהם, האחוזה הפרטית. אפשר לכתוב במקום, אחוזה, לתת למשרתים לתלות את הוילונות, שפה יותר מכובדת וגבוהה- אבל לא מידי. כשאת רושמת להשתמש במשרת- לי זה צורם. ונשמע לי קצת ילדותי.
לא התכוונתי להוריד תיאורים. התכוונתי לא לפשט תיאורים ולא לגרום לי להרגיש שאני צריכה הסבר על כל תיאור כדי שאבין. אני (או כל קורא/ת ) מספיק חכמה בשביל להבין בין השורות. תני לנו להבין דברים לבד.
-
היי גולדי!
לגבי פרטית- את צודקת, קיבלתי. רק שאיני יכולה לתקן פה- רק אצלי.
את צודקת שהביטוי “להשתמש במשרת” הוא די מכוער, ואף מזכיר את תקופת העבדים באמריקה…
ודה שהארת את עיני🧐
-
-
היי רעות!
תודה על המחמאות, המחשבה, הפירוט והביקורת.
עוזר לי מאוד לשמוע מה הקורא חושב, זו גרסה ראשונית ממש של הסיפור….
לא ראיתי היכן כתבתי עם ולא אם, אשמח שתצייני. (כמובן שהסיפור יעבור הגהה ועריכה לפני פרסומו.)
הבנת את הסיפור ומה שעומד מאחוריו מעולה.
גם אני אוהבת מאוד את אוריה. אי אפשר שלא…
מודה לך מאוד!!!
(כנראה שרעות זה שם אכפתי…)
-
מימי, הסיפור מדהים!!!
אני ממש אוהבת את הסגנון האליגורי (והכבד… כן, עם הכובד, דווקא איתו!) הזה, ואת עושה את זה מושלם!
בקשר לדמויות, אני כן קצת התבלבלתי, או אולי יותר נכון להגיד שלא מספיק הצלחתי לאחוז ראש, אבל אולי זה כי קראתי עכשיו הכל בבת אחת, כולל התגובות באמצע…בכל מקרה, אני חושבת שזה תלוי באורך של הסיפור. ככל שהוא יהיה יותר ארוך יהיה יותר הגיוני להכניס יותר דמוית. רק שימי לב שלא תגיעי למצב שמרוב דמויות שום דמות לא מצליחה להיות מספיק, אהמ… עמוקה, אולי? או מפותחת? או בנויה? נראה לי שבנויה זו המילה המתאימה. כדי לבנות דמות טובה, עמוקה, מאופיינת טוב, שהקורא יוכל “להכיר” היטב, צריך שיהיה לה מספיק מקום בסיפור, ולכן האורך שלו מאוד משנה כשמחליטים כמה דמויות נכנסות בו.
בקשר לזמן- אני חושבת כמו רות, שסיפור אליגורי לא חייב, ואולי לא צריך בכלל, להתמקם בנקודה מסוימת על ציר הזמן המוכר לנו. הרי את כותבת על מקום ועל סוג אנשים ומצבים שלא היו ולא יהיו, אז קחי את זה כאילו הסיפור התרחש בעולם אחר כלשהו, שבו לא היו ימי הביניים, לא העת העתיקה ולא העת החדשה, ולא שום זמן מוכר לנו. תמקמי אותו במציאות חדשה שאת ממציאה כרגע, ולמרות שאת ממציאה אותה על סמך המציאות המוכרת לך- את לא מחויבת למציאות המוכרת.
אוי, נראה לי זה יצא ניסוח מסובך קצת. מצטערת, לא התכוונתי…ועוד נקודה קטנה- במהלך הקריאה צצו לי מול העיניים כל מיני מקומות שהייתי מבצעת שינוי ניסוח קלים (ואני מדגישה- קלים וספציפיים מאוד!), שלדעתי יתרמו לשטף הקריאה ויעזרו לתת את ההרגשה שאת מנסה לתת, כמו שאני הבנתי אותה. אני לא עורכת ולא מגיהה, ז”א לא למדתי, אבל נראה לי שזה זורם לי בדם😉. יכול להיות שזה דברים שהם רק עניין של טעם, אבל מעניין אותי בכל זאת מה את אומרת. אני לא יכולה לכתוב לך כאן עכשיו את הכל אבל אני אתן לך שתי דוגמאות מפרק א:
וכעת הוא בוכה, הוא ממש בוכה.
אני הייתי מורידה את המילה הוא בפעם השניה- וכעת הוא בוכה, ממש בוכה.
אם אבנר היה איתה כאן.
הייתי כותבת- לו רק היה איתה אבנר כאן. או אולי אפשר לוותר על ה”רק” ולכתוב רק: לו היה איתה אבנר כאן.
מעניין אותי לשמוע מה את אומרת על השינויים האלו, מימי, וגם האחרות- נראה לכן שזה רק עניין של טעם או שבאמת יש משהו יותר טוב בניסוחים שהצעתי?
בכל מקרה, הסיפור מרתק!!! והכתיבה ברמה גבוהה (שלא תחשבי שאני חושבת אחרת רק כי פה ושם הייתי משנה מילה)!!!
תמשיכי לכתוב! אנחנו מחכות בקוצר רוח!!!👍
-
ראיתי את התגובה שלך במייל, אז קפץ לי..
נראה לי כדאי:
לו היה אבנר איתה כאן
(ולא: לו היה איתה אבנר כאן)
נשמע סיפור מרתק, בע”ה אתחיל אי”ה..
-
-
לגבי המשפט על אבנר וה”לו” – זה דבר שקשור לעורכת לשון.
וכנ”ל כל שינויי הניסוח. -
אוף חשבתי שהתפרסם עוד פרק …..
לא יפה…..
-
מימי את כותבת מטורף!!
אני לא הייתי מחוברת לקבוצה בכלל, רק שפתאום קפץ לי הסיפור שלך וקראתי את כולו מההתחלה בנשימה עצור.
הרגשתי חייבת להגיב לך אז הצטרפתי לקבוצה…
אין עלייך!!!
תעדכני כשאת מוציאה את הספר, אני אהיה הראשונה לקנות אותו😏
-
בנות פליז!
לא להקפיץ את האשכול,כל פעם אני בטוחה שמגיע פרק חדש😯
-
-
מימי, תראי מה עשית לקהילה פה!
כולן מחכות במתח וכועסות על כל הקפצה שהיא לא פרק…
וזה בצדק לגמרי
הסיפור שלך כובש ומיוחד ממש
(וסליחה מכל המצפות על ההקפצה, לא יכולתי שלא 😉)
-
וואו וואו!
אני כל כך אוהבת אתכן.
הפקדתי את הלב שלי אצלכן, ואתן מטפלות בו טוב!
אתן משביחות את הכתיבה שלי, ומשכללות את החשיבה שלי.
תודה גדולה לכל אחת מכן.
אני מאמינה שאם אוציא את הספר, בעזרת הבורא, הוא יהיה שונה גם בסדר הפרקים, בעיבוי שלו- עוד תיאורי-מסביב כאלה, וכמובן גם ערוך לשונית לעילא.
רחלי, תודה על הפירוט, זה מחמם לי את הלב! את צודקת בקשר לשינויים הלשוניים. הלחצת אותי לגבי ריבוי הדמויות. הסיפור עדיין בשלבי כתיבה, אשתדל שכל הדמויות יהיו בנויות מספיק…
מלכי מלכי- (את בטוחה שפעמיים? 😉 )
כיף שהצטרפת, תודה גדולה על התגובה!
דבורה, ורבקי-
כמה דקות והפרק הבא עולה.
הציפיה שלכן מחמיאה לי!
אין ספק שלהצטרף לקדם היה מעשה ראוי ….
רעות אני אוהבת אותך! (אופס, כבר אמרתי?)
-
😊
תודה מימי!
-
-
פרק שביעי
פרק זה נמחק, כדי לשמור על זכויות היוצרים של מימי.
-
כפי הנראה ישנם תיקונים רבים בפרק זה, מתנצלת מראש.
אחד מהם:
“היא אישה טובה” אמר אביהו, חיוך בקולו, “והיא אמא טובה לבנה.” הוסיף, מעלה בעיני רוחו את דמותו של אבנר. “את שאר מעלותיה וודאי שמעת.”
-
-
מימי,
וואו, וואו, וואו!
בדקות האחרונות (איבדתי את חשבון הזמן… זה לא היה כתוב בסיפור😉) אני קוראת מרותקת את הפרקים, ההתפתחות, התגובות. את כותבת יפהפה, רגיש, עמוק, הגיוני ואמין. הרגשתי לרגע חלק של ממש בממלכה… זה אדיר ונוגע ודווקא אהבתי שנכנסת ככה בסערה עם מבול של פרטים, דמויות והתרחשויות. זה מכניס לאווירת כוננות ובלבול ממש כאילו גילינו שהמלך נעלם וכעת בוחנים את המצב והנתונים. כן הייתי יותר מתעכבת בהמשך על אפיון הדמויות בתכונות מאוד בולטות ושונות (שכבר נתת להן, אבל אני חושבת שיהיה טוב שתחדדי) כדי שנוכל להזדהות ולהכיר אותן יותר.
מזדהה איתך מאוד בבעיה ההיסטורית הסבוכה… מקווה שתצליחי להתגבר עליה בלמידת המרתון שלך…
המון הצלחות! (הבהרה: האיחול נובע גם ממניעים אנוכיים😄)
-
מותק שאת!
-
-
בלי עין הרע 🙂
מדהים מיוחד ואיזה רמה של כתיבההה
שאפוווווווו אדירר
מעריכה מאדדד את האומץץ!!!!
אהבתי ביותרררר
❤❤
הערות כי ביקשת :))
1. לא נראלי שהיה פעם צינורות השקיה…
2. וגם אני חושבת שלא כדאי שתעבירי כל אחד ואחד מבחן זה יהיה קצת מכביד..
3. אולי תוסיפי קצת תאורים מהמלך עצמו? כאילו מאיפה שהוא הלך.. כי זה שהמלך נעלם ואין איזכור… קצת הזכיר לי את הספר “מחנה הקיץ של אדון הוא” (יעל רועי), למרות שזה בטח ידרוש שייאאא המחשבה…
4. אולי נפתח שרשור של הסיפור בלבד ושל התגובות בלבד?
שבת שלום!
-
שילת!
תודה על הפרגונים,
אל תדאגי, לא הולכת להעביר את כולם מבחן…
פוחדת שאם אפתח שרשור נוסף- יגיבו לי פחות, כך זה עוזר לי לסדר במקום ולתקן את הטעון תיקון…
לגבי צינורות השקיה- צודקת!
הארת את עיני🧐
-
שילת, התכוונת מחלק התמונים?
גם לי זה הזכיר, שהמלך נעלם, אבל נראה לי שפה נגמר הדמיון.
סגנון הכתיבה אחר לגמרי וכמובן הדמויות ומה שקורה להן, והכל בעצם…
אה, ואם כבר, אני מסכימה שקצת מכביד להעביר כל אחד מבחן.
מימי, אנחנו מחכות לפרק הבא!!!
-
היי רחלי!
כתבתי בעבר סיפור אליגורי,
כתבתי בערך עשרים פרקים-
ואז גיליתי את מחלק התמונים, ואוף, זה היה דומה מדי….
אז התחלתי מחדש.
אל תגידי לי שגם זה דומה!
😝
-
לא מימי!!! את לא מפסיקה לנו פה!!!😱
זה ממש שלא מה שאמרתי, הפוך- כתבתי שזה לא דומה!!!🤣
תקראי שוב…
-
-
-
-
ההערה שלי התייחסה לפרק שלישי
“אבדוק עם זה כל כך חשוב לך.” הוא חייך כשראה את התדהמה על פניה, “אני לא רוצה שתדאגי,” הסביר.
**
ממש אוהבת את הסיפור…. מחכה כבר לפרק הבא!!
(מלחיצות אותך… אבל קשה לחכות 🙂 )
אולי באמת כדאי לפתוח בנפרד שרשור לסיפור ותעלי שם מחדש את הפרקים הקודמים ופה יישאר המקום לתגובות?!
-
רעות,
אופס, עכשיו רואה את ה”עם”… מצחיק שקורית טעות כזו….
תודה על התיקון והפרגון!
-
-
הי מימי, איזה כיף לראות אותך כאן!!!
ריפרפתי על התגובות, לצערי לא מצליחה להגיע לקרוא את הסיפור עצמו…
@RutRot המנהלת 🙂
לדעתי כדאי לפתוח שרשור חדש לתגובות/לסיפור
ואל תכעסו שהקפצתי….
-
תודה פנינה,
בזכותך!
-
-
מה עם פרק 8?
-
פרק שמיני
פרק זה נמחק, כדי לשמור על זכויות היוצרים של מימי.
-
מימי, זה מדהים!!!
כבר הגבתי פה המון אבל על הפרק הזה אני פשוט לא יכולה לשתוק!
יש בו משהו נוגע ללב, יותר מכל הפרקים הקודמים. וגם אותם אהבתי.
לא יודעת, משהו במקצב, באוירה, בצורה שהצלחת לתת לקורא להרגיש את הדמויות בלי מילה אחת מפורשת שמספרת על הרגשות שלהן.
אני עוצרת באמצע כדי לקרוא שוב. נראה לי שזה הצורה שהבאת את מערכת היחסים בין הדמויות. איך שהצלחת לבטא את כל הניואנסים הדקים-דקים שמרכיבים את השיחה או הסיטואציה ביניהם.
"אבא, אתה מצייר?" שאלה שוב.
"מנסה." יופי של תשובה. גם אני. מנסה.כשקמה ראתה את אביה עומד, שעון על הקיר ומתבונן בה. היא חייכה אליו מופתעת.
אבא שלה.אניל שפשף את עיניו. "תודה," הוא נתן באימו מבט קצר, "אני אשתה את התה. אמא." נעמה הבליעה אנחה.
לא קשה היה להבחין שהתה לא יפתור את בעיותיו.נעמה ישבה בחצר הבית והתפללה. אניל היה בטוח שהיא מתפללת עליו.
בערב ישב אדם בחצר הקטנה בביתו, אוסף כוח לקרוא את האיגרת שנתן לו רוד. מהמלך.
יצירת אומנות אמיתית! אין לי מילה אחרת!
מיותר להוסיף שוב שאנחנו מחכות להמשך, נכון?
-
כל מילה
אומנות במיטבה!
-
אין ספק מימי, בפרק הזה הסיפור שלך עלה בדרגה
מחכה במתחחחח להמשך
תודה על הטאצ’ שהכנסת לי למיילים מ”קדם” 😉
😍
-
-
לא קראתי את הסיפור ולא את התגובות
אבל יש לי בקשה מכל הכותבות היקרות:
אני קוראת הרבה פעמים סיפורים של סופרות יקרות מאד, אבל משהו אחד מפריע לי: השמות
קראתי פעם סיפור, {וגם בפרסומת של ועד ההסעות או לא זוכרת איך קוראים לזה}
היה שם דמות של ילד חילוני, בשם נהוראי. זה לא שם חילוני, כדאי מאד לחקור על שמות
הבן שלי נקרא בשם זה: נהוראי, והוא קרא את הסיפור ושואל אותי אם זה שם חילוני…
היה תנא בשם נהוראי שהוא אמר: מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה”, ועל שמו קראנו את השם לבן שלנו, ובגלל חוסר ידיעה של סופרות, על שמות בסיסיים בתנ”ך, גמרא ומשנה, עושות טעויות שבשבילי הן קריטיות.
למה רק מוישי ויוסי וחזקי הם שמות חרדיים??? מי החליט????
-
שירה יקרה, התחושה שלך צודקת. תרצי לפתוח שרשור חדש בנושא? כי לכאן זה לא ממש
קשור…
Log in to reply.
