הסיפור של פרלה סגל (מרים) || תגובות

[CHANCE]

מרים,
חלף שבוע כמעט.

פרק חדש באופק?

[מרים סולובייציק]

אכן, חלף זמן מאז הפרק הקודם.

אני רוצה להסביר למה אין עקביות אצלי.

כיון שאני כותבת על דברים שקרו, דברים אמיתיים, ממש את הסיפור שלי, יכול לקחת זמן, כי צריך שיקרה משהו ששווה לכתוב עליו, אני לא כותבת סתם סיפור בהמשכים אלא סיפור עם עובדות בשטח.

בעזרת השם יהיה לי מה לכתוב היום, על העליה לקבר וחוסר היכולת שלי ללכת מהבית קברות ישר לשמחת פדיון הבן אצל גיסתי, ולכן אני מעדיפה ללכת לעבודה, מה גם שהבחורה שאני עובדת אצלה ברביעי, אינה יכולה לסבול שינויים וביטולים, ובתקופה הקצרה שאני עובדת איתה כבר היו לנו שני ביטולים אחד מצידה ואחד מצידי. גם ככה אני כמעט בטוחה שאני אגיע אליה באיחור.

וביום שאחר כך – יום חמישי – יהיה לי מה לכתוב על השיחה שלי עם הרופאה, שבה אדבר איתה על הבלבול והתופעות שקורות לי. שכמעט בטוח שיש קשר ביניהן לבין המחלה לבין המצב האישי שלי.

[מרים סולובייציק]

התופעות האלה לא חייב שיהיו תוצאה של מניה דפרסיה כלומר זה יכול להיות החמרה של המחלה, ויכול להיות תופעה בפני עצמה, (התופעה הזאת מוכרת לי מפעמים קודמות), אבל בהחלט יש קשר ביניהן, זה קורה (אצלי) כשהמצב רוח לא יציב, לפעמים יש מצב שהמחלה עצמה מבלבלת, הכרתי מישהי בבית חולים שדיברה ממש לעניין וכששוחחנו לא הבנתי בכלל מה היא עושה בבית חולים אבל כשהעבירו אותה למחלקה פתוחה היא לא רצתה להישאר שם וחזרה למחלקה שלנו (הסגורה) והיא אומרת לי דברים בלי פשר ובלי קשר כדי לתרץ את עצמה למה היא עשתה את זה. (גם לה היה מניה דפרסיה) כשהמחלה בהתלקחות יכול בהחלט לבוא בלבול. זה יכול לבשר על החמרה.

אני מקווה שבהמשך אוכל לכתוב בלי להתבלבל.

תודה על התגובה.

[מרים סולובייציק]

פרק חדש עלה עכשיו לדיון “כתיבה ספרותית”.

תיהנו!

[‫איידי וייס‬‎]

אני נהנית מהפרקים ואני תוהה במקביל איך בכלל אפשר להנות מסבל כל כך קשה…

חשבתי, לעניין השכחה, שאולי כדאי לך לרשום נקודות שאת רוצה לדבר עם הבת שלך? שיהיו לך עוגנים לאן לחזור אליהם, כשאת מוצפת.

[מרים סולובייציק]

למה התכוונת במילים “איך אפשר ליהנות מסבל כל כך קשה”? ליהנות מהקריאה של הספר?

למה לא? אפשר ליהנות מזה הנאה רוחנית, ללמוד מזה הרבה דברים כל אחת לפי מה שמתאים לה.

או לקחת את החיים בפרופורציה, ולהפסיק להתלונן על שטויות, כל אחת לפי מה שמרגיש לה.

בקשר לעצה שלך – זה רעיון שאני יכולה להשתמש בו, תודה רבה.

[מרים סולובייציק]

הערה נוספת, קראתי שוב את הפרק, ואני יכולה לדייק שם את השכחה והבלבול שלי.

אני לא יכולה להקריא לבת שלי מדף את מה שאני רוצה להגיד לה וזאת משלוש סיבות:

1. אם היא שואלת שאלות תוך כדי, אני צריכה להתאים את עצמי ולענות לה עליהן.

2. אם אני אומרת לה משהו, אפילו אם זה כתוב בדף אני לא יכולה לשלוט על הבהירות

שלי מה שאני אומרת, לפעמים אני בולעת מילים או ממלמלת משהו שלא קשור לשום

דבר.

3. אי אפשר לתזמן שיחה על פי טקסט כתוב, כי אני לא אומרת הרצאה, אלא משוחחת

שואלת, מקבלת תשובות, שואלים אותי, אני עונה תשובות. וכל זה מתקיים באופן טבעי

אי אפשר לעשות את זה בצורה מלאכותית כי ככה יהיו עוד יותר שאלות ותהיות.

וכן הלאה.

[‫איידי וייס‬‎]

ברור!

אבל חשבתי שאם זה רלוונטי, אז לרשום משהו כמו ‘לדבר על הנושא של קניית חצאית חדשה, ושהאורך יהיה טיפה יותר, כי היא בגיל שצומח מהר ושיהיה לה מספיק מקום לגבוה – שלא תצטרך מיד לקנות עוד אחת.

לדבר על הנושא של האבל, איך היא מתנהגת בכיתה ואיך החברות מקבלות את זה, ואם זה נורמלי או לא נורמלי לומר לידה את המילה “אבא”.

לדבר על…’

בקיצור, הבנת למה אני מתכוונת?
(כי אני מוצאת את עצמי מאבדת ידיים ורגליים בנושאים שונים שמחכים לטיפולי, אבל בגלל פיזור הדעת שלי – אני לא יכולה לטפל בהם. כשאני כותבת לעצמי שורת סיכום כזאת – הרבה יותר קל לי להתקדם.)

[CHANCE]

יש מצב שזה נובע מהפוקוס ששמת על זה?

ידוע שכאשר אנו מתמקדים במעלות –
הן גדלות.
כנ”ל, להוותנו, לגבי חסרונות.

[מרים סולובייציק]

על איזה פוקוס מדובר?

ברור שאני מנסה להיות אופטימית, אני משתדלת לשים מזגן בתוך הגהינום, זה אומר לראות את המעלות שבתוך החסרונות ממש, (למשל, כשאני במניה, אני רואה את המעלות שבה, למשל, אני שמחה יותר, אני מתפקדת יותר ביעילות,) כמובן, אני מטפלת בעצמי לפי הנדרש, הולכת לרופא לוקחת את התרופות שאני צריכה וכדומה, אבל עד שהטיפול משפיע, אני נהנית לי מהמצב שלי, וזה כמובן רק דוגמה אחת להרבה מצבים שקורים לי בחיים.

[מרים סולובייציק]

חדש! חדש!

פרק חדש – מיוחד לקוראות הקהילה “כתיבה ספרותית”

עלה לאוויר!

שעורי הבית שלי שהכנתי ביום שני (אחרי השקיעה… אבל זה עדיין יום שני, תסלחו לי?)

היו לכתוב לנו פרק, ועכשיו שיעורי הבית שלכן לקרוא, ליהנות ולהגיב!

תודה גדולה.

[‫איידי וייס‬‎]

אמא’לה, את בטוחה שהאישה הזאת יציבה לחלוטין ולא מעורערת בנפשה?

אני אפילו לא מסוגלת לדמיין לי מי חולת הנפש הזאת. את יודעת מה, אולי קלינית היא תקינה, אבל אם כן, היא מושחתת במידותיה.

(הייתי בירושלים בשבוע של ל”ג בעומר והתלבטתי מאד אם לתאם איתך ולבוא להכיר אותך, עשית לי חשק גדול מאד להכיר אותך אישית. בסוף… נרדמתי מרוב עייפות.)

[מרים סולובייציק]

עדיין לא מאוחר, עדיין אפשר להכיר אותי.

בל”ג בעומר הייתי בבית ולא יצאתי כי היה מוזיקה בפול ווליום מכל הכיוונים, ואני הייתי בתוך השלושים אז לא יכולתי ליהנות מההדלקות ומהמוזיקה.

את יכולה להתקשר אלי ולתאם זמן להיפגש רשמתי לך מס’ טלפון באיזור האישי.

גם לי מעניין להכיר אותך

[מירי]

כן, היא נשמעת לא לגמרי…

ומרים, את משאירה אותי עם פה פעור,

מההתמודדות שלך, האמונה, המידות…

[מרים אלמליח]

איך עברת את זה אמא’לה!

יענטע ויעכנא כאחד!

תראי איך אני מיישמת את מה שאת מלמדת אותי:)

[מרים סולובייציק]

כאן לא מתאים יענטע ויאכנע

לאישה הזאת מתאים התואר המכובד “קלאפטע”

שזה אומר אישה מרשעת, רעה.

[א ק]

אמאלה, איזה סיפור הזוי! היא לא נשמעת מרשעת אלא פשוט לקויה! מסכנה היא ומסכנים הסובבים, לא יודעת מי יותר..

[מרים סולובייציק]

אמנם היום כבר יום שישי, אבל אתן בטח תסלחנה לי ותקבלנה ביושר את הפרק הבא של הסיפור.

[‫איידי וייס‬‎]

העלית לי דמעות לעיניים.

כל כך מרגישים את החוסר, הכאב, ההעדר.

[תהילה ב]

אלוקים דופק על הקנקנים החזקים. כמה עוצמות יש בך. אני קוראת ומתרגשת ובעיקר מתחזקת.

מאחלת לך ולכולנו שנזכה במהרה לבוא גואל!

[מרים סולובייציק]

הפרק הבא ייצא או היום יותר מאוחר או במוצ”ש או ביום ראשון הקרוב

[מרים סולובייציק]

הקטע שחשבתי עליו הכי הרבה זמן…

הנה הוא לפניכן!

קבלו אותו!!!

[א ק]

שאלות שנואות?

איך את מסתדרת?, כמה בנאלי ככה שנוי, בעיני לפחות.

[מרים סולובייציק]

שאלה לגבי “איך את מסתדרת” היא שאלה מיותרת ומטומטמת לחלוטין

היא גם שאלה ששנואה עלי מאוד, אכניס אותה לרשימה.

[מרים סולובייציק]

האם את מצליחה לנחש?

רמז: השאלות האלה – לפחות בחלקן מופיעות בהודעה של הגב’ ששאלה אותי כל מיני שאלות וכולן הזדעזעו ממנה.

אני לא אתן דוגמה לשאלה כזו, כי זה מה שאתן צריכות לעשות – לנחש. ביום חמישי אציג את הפתרון יחד עם הפרק הבא, בל”נ. בעזהי”ת.

[‫איידי וייס‬‎]

בקיצור, לדעתי פחות משנה סוג השאלות אלא יותר ההגדרה שלהן כשאלות חטטניות וחסרות טקט, ובעיקר – ממי הן מגיעות, מתי ובאיזה קונסטלציה.

הרי אם אחותך, למשל, תשאל אותך את השאלה הספציפית הזאת בשקט ובאינטימיות – יש מצב שתעני לה בכנות. אבל אם איזו אישה מזדמנת מהרחוב תשאל אותך בקולי קולות לאוזני כולן? אוף ואוף ואוף, כפרת עוונות אמיתית.

[מרים סולובייציק]

יש שאלות שאפילו אחותי לא תשאל אותן! למשל: את חושבת להתחתן? אני יכולה לברר אצל שדכנים אבל קחי בחשבון שהבחור לא יהיה מציאה גדולה, כי גם את מביאה איתך נדוניה.

ואם היא תשאל איך אני מסתדרת – בזה את צודקת.

היא תשאל ממה הוא נפטר (לא “מת” אלא “נפטר”) אבל לא תשאל אם עשינו מספיק השתדלות כדי שיחיה.

יש דברים שאני בתור אחות לא אשאל בחיים את אחותי.

למשל אני לא אברר לא אצל אחותי ולא אצל אחרים מהסביבה למה קרה לה כך וכך.

כל מה שאני לא רוצה שישאלו אותי אני לא שואלת אחרים, יש 2 דברים שאני בחיים לא אעשה גם אם יגידו לי שזה דווקא טוב שאני אעשה:

1. לא אתקשר לזוג צעיר בתוך שנה ראשונה לנישואין.

2. לא שואלת שאלות – באופן כמעט גורף.

מי שרוצה לשתף אותי – אני כאן. ואני אומרת את זה ומתכוונת לזה. אז אנשים מרגישים בנוח לידי, שאם הם רוצים לשתף אז יופי ואם לא אז גם יופי, אני משרה סביבי אווירה מאוד רגועה ומאפשרת.

אני לא גאוותנית, פשוט עבדתי על זה (פעם גם לי לא היה טקט) והיום אני במקום אחר, מקום מאפשר ומרגיע.

[מרים סולובייציק]

עוד דבר שאני לא אעשה זה לקחת תינוקות של אחרים ולנענע אותם ולנשק אותם ולעשות להם פוצי מוצי וכדומה

אני לא רוצה לעשות שום דבר שהתינוק לא מסכים שיעשו לו, ואני גם לא רוצה להפחיד אותו כי הוא לא מכיר אותי,

במיוחד שזה גורם לו לבכות. מה כן? ללטף בעדינות, ליצור קשר עין ולחייך אליו. כשהוא על הידיים של אמא שלו.

[מרים סולובייציק]

והרי הן השאלות השנואות עלי ביותר (זה הפיתרון לשאלה ששאלתי – מה הן השאלות השנואות עלי ביותר:

אפשר להוסיף עוד כיד הדמיון הטובה והיצירתית)

אלו השאלות השנואות עלי ביותר – וכנראה על עוד אלמנות:

1. האם את רוצה להתחתן? יש לי הצעה בשבילך…(אבל קחי בחשבון שהוא לא יהיה מציאה גדולה, כי גם את מביאה איתך נדוניה…)

2. איפה את אוכלת בשבת אצל חמותך או אצל אמא שלך? – ואם לא, אז איפה כן?

3. ממה הוא נפטר, איך זה קרה, האם לא יכולתם לעשות יותר השתדלות כדי שיחיה?

4. מה שלום הילדים איך הם מקבלים את זה?

5. איך את מסתדרת?

[מרים סולובייציק]

מה יותר קשה:

להיות אלמנה מתמודדת, או:

להיות מתמודדת בת זוג למתמודד?

לשמוע שאלות קלוץ קאשעס בתור אלמנה

כולל ממה הוא מת (אומרים נפטר)

ואם לא עשינו מספיק השתדלות כדי להציל אותו?

מאשר:

לראות מבטים משתוממים? חקרניים,

לשמוע צקצוקים בלשון, והטפות מוסר,

ולשמוע שאלות קלוץ קאשעס בתור מתמודדת?

על כל זה ועוד – בפרק החדש שעלה לאוויר.