הספר כבר הודפס.📖 מה לך נותר? אתגר פורימי מובחר…🪇

[Goals לעסק ממוקד]

בשושן הבירה, מאחורי פרגוד המלכות ורשרוש בגדי הפאר, נרקמת מזימה דקה מן הדק.

גזירה חתומה בטבעת המלך יוצאת לדרך – ואין איש יודע מי יעמוד בפרץ.

נערה אחת.

יתומה שגדלה בצניעות בין סמטאות שושן.

לב טהור, עיניים מאירות, וסוד אחד שהיא נושאת עמוק עמוק בליבה.

כאשר יד ההשגחה מובילה אותה אל היכלי המלכות, היא מגלה שעולם שלם מונח על כף המאזניים.

בין משתה למשתה, בין לחש לתפילה חרישית, בין צעד מהוסס לאומץ של רגע – עליה לבחור:

להישאר מאחורי המסכה,

או לגלות מי היא באמת.

ברקע מרחפת דמותו של שר רם ונישא, אשר גאוותו גוברת מיום ליום, ותוכניתו – שקטה, מדויקת ומסוכנת.

ובין הסעיפים היבשים של כתב המלכות, מסתתר סיפור של אמונה שאינה נכנעת, של לב שאינו מתייאש, ושל עם שאינו נשכח.

זהו סיפור על הסתר וגילוי.

על פחד שנהפך לתפילה.

על דמעה שהופכת לישועה.

כי לפעמים, מאחורי הדממה הגדולה ביותר –

פועמת הנהגה עליונה שמסובבת את הכול.

והשאלה האמיתית היא לא מי יינצל,

אלא מי יעז לומר:

"ובכן, אבוא אל המלך."

[שרי בצלאל]

וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם

(אסתר בת אביחיל)

וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת

(מרדכי בן יאיר)

וְגַם לְמָחָר אֲנִי קָרוּא לָהּ עִם הַמֶּלֶךְ: וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שׁוֶֹה לִי

(המן בן המדתא האגגי)

החיים בשושן נהיו מעניינים מאז שארמון המלוכה עבר לשכון בה.

אבל לכל דבר מתרגלים בסוף וריח של שגרה דבק גם בדיווחים מהארמון.

המלכה החדשה והשתקנית, קידומו המפתיע של המן, ניסיון ההתנקשות שסוכל.

החדשות מתפרסמות, נלעסות קצת ונשכחות.

כך היה אמור להיות גם כשנשלחו אגרות מן הארמון בחודש ניסן, הוא החודש הראשון לפי הספירה העברית.

התוכן שלהן לא היה ברור ואזרחי שושן העדיפו להמתין ולראות כיצד ייפול דבר.

רק בשושן היהודית נעצרו החיים. ההכנות לחג הפסח קפאו ושום דבר כבר לא שב להיות כשהיה.

מזימה שנרקמת, מלכה שנרתמת, שתיקה בת שנים שמופרת ועם שלם שקיבל באהבה.

זו לא עוד עלילה. זו היסטוריה שחיה עד היום.

והשגרה בשושן? הו, היא מעולם לא הייתה. תקראו את הסיפור מהתחלה.

[חוי שטיגל]

הי! תמי! איזה אתגר מגניב. אהבתי ממש:

הדסה רק חלמה להינשא לגדול הדור, להעמיד דורות בעם ישראל, אבל ביום של חושך ואפלה היא נלקחת בפראות מכל היקר והמוכר ישירות לבית הרשע. ולמרות הלחצים עליה לשמור על סודה מכל משמר. בלי להבין. בלי לשאול. רק בגלל צו לא ברור אחד. האם היא תשמור אמונים? ברגע השיא, גם היא לא האמינה שיהיה עליה לחדור לגוב האריות, בבגד מלכות, חיוורת מצום, רועדת מפחד, וקול אחד שאומר לה שבדיוק לכך היא הובהלה עד לכאן. ודווקא כשהיא יכולה לבחור עד חצי המלכות ואולי אפילו לבקש להגשים את חלומה הבוער, היא בוחרת ללכת על כל הקופה יודעת שהיא עלולה להפסיד הכל. אבל אפילו היא לא האמינה איזה מהפך יתחולל. מהפך לדורות.

זהו סיפור נוגע ללב על אישה אחת. על איש יהודי אחד. שהם מתוך כולם בחרו לקחת אחריות על עצמם ועל דור. זהו סיפורו של עם הנצח שמתמיד במאבקים מול כל הגורמים העוינים באמונה. באמונה. בגבורה. ללא שאלות.

[שיינא]

משהו גדול מתרחש בשושן.
משתאות חגיגיים ומפתים, בגידה ועונשי מוות בקרב אנשי המלך, מלכה חדשה ומסתורית.
אבל זו רק המעטפת.
לבוש שק, עמוד תליה אימתני, עבדו של מרדכי שעולה לגדולה.
וכל זו רק ההתחלה.
עמוק בפנים, בַּחֲצַ֤ר בֵּית־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַפְּנִימִ֔ית, מתרחש הסיפור של כולנו.
סיפור של אמונה חסרת פשרות, של עמידה על גדרי השמירה.
סיפור של השגחת ה' גלויה ונסתרת.
ספר שהוא הרבה יותר מעלילה.
מגילה.

[שרה ברנט]

-נהניתי מאוד מהקונספט!-

היו לו חלומות. על גדולה, על שררה, על הישגים.

אבל איכשהו, דווקא כשנדמה היה שהשיג את כל אשר חפץ, התגלה לו שאיננו שווה לו.

***

היו לה חלומות על בית של תורה, על ילדים צדיקים, רוך ואהבה.

ופתאום ביום אחד בהיר היא נחטפה אל הארמון, הרחק מבעלה, חלומותיה מתנפצים באחת.

***

היו לו חלומות על עבודת ה' באמת ובאמונה, על קרבה ועל זרע שיעמיד אחריו.

אך לפתע הכול התפורר. ויזעק, בקול גדול ומר.

והעיר שושן נבוכה.

ואיך הגיעו (כמעט) כולם לאורה ושמחה, משתה ויום טוב, זאת ועוד-

בספר שלפניכם.

אז כמו החודש שנהפך להם, הפכו את הספר וצללו אל תוך העלילה המרתקת!

[עדינה בר לב]

בשושן הבירה, העיר שבה המזרח פוגש את המערב, כולם מדברים על דבר אחד בלבד: הכתר החדש. מאה עשרים ושבע מדינות מחפשות את עצמן בעיניה של המלכה המסתורית.

בעוד המוני העם ברחובות משוכנעים שהיא "בת" לאום שלהם, במסדרונות הארמון מתחיל משחק של חתול ועכבר. היועצים הבכירים מנסים לפענח את שתיקתה, המרגלים מחפשים קצה חוט של מוצא, והעם כולו משליך עליה את תקוותיו.

אבל להִסְתַר יש אסטרטגיה אחרת. היא יודעת שבמקום שבו כולם מדברים, השתיקה היא כוח. בממלכה שבה לכל צעד יש עוקבים וכל ברית היא מלכודת, עליה לתמרן בין זהויות שאומצו לה ולשחק את המשחק המסוכן מכולם.

האם תצליח לשמור על סודה לפני שהזמן יאזל?

—-

"אדוננו המלך, אנחנו לא התכוונו, רחם עלינו…" (המילים האחרונות)

"אל תחשבי שאת חסינה. אם תבחרי לשתוק עכשיו כשהכל בוער—העזרה תגיע ממקום אחר, אבל את והקרובים אלייך תמחקו מהמפה." (איום)

"אני הולכת על כל הקופה. אם זה הסוף שלי—אז זה הסוף." (הימור)

"הפקודה יצאה. הכאוס התחיל. ואף אחד לא יודע למי להאמין." (העיר בחרדה)

—

מותחן עוצר נשימה על העוצמה שבחוסר הידיעה, ועל האישה שהפכה לחידה הגדולה ביותר בהיסטוריה.

[מאיה]

בס"ד

הספר נפתח, בפעם השנייה והשלישית. לא ידיהם הרועדות של המשרתים גרמו לו להיפתח שוב ושוב באותו העמוד ולהציג אותו הסיפור. ברור היה לנוכחים שיש כאן יד מכוונת, וגם סבלנותו של המלך העייף ששנתו נדדה, כבר התקרבה לקיצה. לא נותרה להם איפוא ברירה, אלא לקרוא בקול את המאורע המתואר בעמוד שנפתח.

כך עלה פתאום לכותרות סיפור די שולי וזניח, שאירע כמה שנים קודם לכן. והאורח שהיה בחצר במפתיע בדיוק ברגע הקריטי – התבקש להציע התייחסות מתאימה למאורע, בניגוד מוחלט לתוכניתו המקורית. וכשחזר זה לביתו אבל וחפוי ראש, ידעו כולם שצירוף האירועים הזה נועד להציל עם שלם.

זה לא עוד סיפור היסטורי. זה סיפור של ויתור ומסירות נפש, של עמידה על עקרונות, של התמודדות עם קושי וסכנה מתוך אמונה חזקה וקשר נצחי לה'. זהו ספר שבו לא מופיע שמו של אלוקים, אבל מתאר גילוי אלוקי המלובש בטבע. ספר שחושף את רצף המאורעות, שבשעתם נראו כצירוף מקרי שהתפרס על פני תשע שנים – ומגלה כיצד כולם הובילו להצלה מופלאה, כפי שרק מי שאחרית וראשית שלו יכול לתזמן.

חובת קריאה. מלה במלה, בתשומת לב ובריכוז. ומדי שנה בשנה, "הימים האלה נזכרים ונעשים" – על ידי הזיכרון הם נעשים, ההתרחשויות המרתקות חוזרות ונעשות, עם המסר העוצמתי שילווה אתכם למשך השנה כולה.

[מירי]

הלם. בושה. השפלה. מבוכה. מה לא?

דמיינו שצומחת לכם קרן על הראש באמצע סעודה רבת משתתפים. מה תרגישו?

זה אולי מה שהמלכה ושתי הרגישה כשלפתע שמה לב שישנה קרן מוזרה על ראשה.

מה גרם לקרן לצמוח בפתע פתאום?

איך ושתי הגיבה לעניין?

איך זה משפיע על שלום הבית המלכותי?

אילו התרחשויות מסעירות מתגלגלות במהירות מאותו מעשה?

לא תוכלו לדעת כל עוד תשאירו את הספר הזה סגור.

לפניכם תעוד אמיתי על המתרחש בין רחובותיה של שושן הבירה.

חי. אוטנטי. מסעיר ומשלהב את הדמיון.

ספר שהוא חובה בכל בית.

[מלכי לב]

השקה: ספר רב מכר.

רכיבים: עוצמה, גבורה, סוד, שליחות.

עלול להכיל: קשיים, פחד, בדידות.

אלרגנים: ייאוש, דאגה.

אסתר רק רצתה לחיות. אבל עולמה נחטף ממנה באחת,

וחיים אחרים צוירו בעבורה.

לוחשים כאב, ובדידות. מבקשים שליחות.

לבד היא נמצאת מול הכס. לבד היא בוחרת.

להיות. לזכור. לבקש מהמלך האמיתי.

הספר הזה אינו רק סיפורה של אסתר.

יותר מכל, הוא סיפורו של עם.

סיפור של נצח, וגאולה.

ובכל מילותיו הוא ילחש – המלך כאן. קרוב.

גם אם כואב או בודד.

גם אם נראה אחרת.

סיפור של פעם. סיפור של היום. סיפור שלעולם לא מסתיים.

[תמי אפשטיין]

אחשוורוש: העם נתון לך

המן: להשמיד!

אסתר: מה זה ועל מה זה?

מרדכי: את ובית אביך תאבדו!

העיר הישנונית בממלכה מתעוררת לתואר הבירה, ומאז היא הופכת לתזזיתית. שומר הסוסים שכבש את המלוכה אינו נח לרגע, והגיחוך שמעלות פקודותיו הופכות מהר לחותם מוות.

עשור של תככים, בגידה, אמון ונאמנות משורטטים ביד אמן ומובילים את הממלכה לדרמה בלתי אפשרית עד למהפך המפתיע ולחילוץ הסודי והמהיר ממכתבי הרצים.

כסא זהב מתלכד לסעודת ראווה, ושכרון כח מעלה נוסטלגיה מתקופת נח. זיכרון שלא נשכח, ומעשה שנשכח ומתועד. בפסיפס מדהים מתארגנים כל החלקים ויוצרים את התמונה שרק אחד מסוגל לצייר.

הממלכה. עוד מותחן איכותי מבית האמן יוצר הכל, הממליך מלכים. הספר שיסחוף אתכם לעבר, יוציא אתכם מחוברים.

לכתיבה שנוגעת בנקודה: [email protected]

[‫איידי וייס‬‎]

"הגיע הרגע", לוחשים לה הקירות שתמיד סוגרים עליה בחנק תמידי.

"הגיע הרגע" אומר לה בעלה הצדיק, מרדכי, שאותו אהבה וכל כך רצתה לחזור אליו בגלוי.

"הגיע הרגע", מרשרשים עלי העצים בבוסתן המטופח. הפרחים מכופפים עלי כותרת, מבינים את עומק הכאב, הקושי, החרדה.

"זה הרגע, או שתפסידי אותו, לתמיד. ההשגחה העליונה תשלח שליח בכל מקרה. האם את רוצה להיות זו שזוכה בכך? זאת המטרה שלך, לזה נועדת בחיים. ובקשר לקשר שלנו? את חייבת לדעת, מה שקורה כאן בעולם הזה – הוא הסתר פנים. בעולם הבא שוב נהיה ביחד, זה לצד זו, רעים אהובים".

הדסה נרעדת. היא יודעת שאם היא תגש למלך מיוזמתה, היא תפסיד את מרדכי, לתמיד. היא תתמסר למלך, תמרוד בבעלה. היא תאסר עליו לצמיתות, ואף מהעם היהודי… היא תוקע. לצמיתות. האם היא מסוגלת? האם היא יכולה לעמוד בעומק הקריעה? הכאב? הצער?

* * *

איסתהר, המלכה החדשה, המסתורית והמוזרה מעוררת את סקרנותם של כל תושבי עיר הממלכה. קצת אחריה מגיע שומר סף שמשתדל להשאר בצללים, אבל מי שמבחין – שם לב שיש קשר מסתורי ועמוק מאד בינו לבינה. שר האוצר החדש מאיים לחשוף יותר מדי, ועל הדרך – להשמיד את שנואי לבו, אבל בדרך הוא רומס את כל מי שנקרה בדרכו, משפיל אזרחים ומתנהג ביהירות ובשחצנות גם בנוכחות המלך.

העימות בינו ובין שומר הסף הלא פחות מסתורי, הוא אחד הגורמים לסיבוב גלגלי השיניים ששינו את פני ההסטוריה, וההסטוריה הזאת היתה מורכבת מכל כך הרבה פרטים שמשתלבים זה בזה במארג מתוכנן, גאוני וסבלני.

[טוב להודות]

שושן, עיר פרסית תמימה, הופכת לבירה ללא הכנה. השר הפשוט שבפשוטים מטפס בדרגות, המלכה נלקחת בעל כורחה אל הארמון, וגורל שהופל מול גורל עם שלם, הם חלקיק מחוטים שנטווים במארג נסתר, לא קשור.

תהפוכות שנפרשות על פני מספר שנים, באות אל קיצן בדרך מופלאה. הופכות את הקשרים לרקמה יפיפיה, רקומה ביד אומן של המושך בחוטים כולם.

אמונה, אומץ, חרדת מוות, תחינה ו-ניסים.

סיפור שהוא חיים. של כולנו.

[Sara Amor]

"זה הרגע שלך. לכי" הרגליים אינם מוכנות לזוז. עומדת במקום, קפואה.

דמעה נוזלת על הלחי, אין מי שינגבה.

"הפסיקי לבכות. כבר אינך ילדה. העול על כתפייך. אל תשברי עכשיו, זהו לא הזמן!" המוח משדר הוראות בלי סוף, אך היא אינה מסוגלת. לא הפעם.

בצעדים איטיים קרבה אל החלון, מביטה אל השער מחפשת בעיניה את דודה. שייתן לה כוח, תקווה.

***

"ניי ניי ניי…" מפזמם לעצמו, שקוע בריתחא דאורייתא. קול פסיעות קרבות, צל אדם מעליו, מרדכי מרים את עיניו מן הגווילים. המן. חשק עז לירוק הצידה עולה בו. מוריד את עיניו שלא להסתכל בפני רשע.

שער הארמון חורק, אינו מתייחס לכך וממשיך לפזמם לעצמו במנגינה מתוקה. זורה מלח על פצעי השנאה החולנית של האדם מולו.

***

"אני שונא אותוווו" צורח בלי שליטה, מביטה בו שותקת, אשתו המסורה. מחכה שיסיים את התפרעותו.

מפזרת צימוקים על האורז, נהנת לצפות בו עומד ומחכה לתשובתה.

"אתה לא שונא אותו. אתה שונא את עצמך" ידענות מרשעית, "הטיפול הרגשי שלך הוא לתלות אותו על עץ מאה וחמישים אמה". הוא מחייך, ידע למי לפנות.

***

יום גורלי בו מוטל גורל מכריע את הכף. משמידים את העם המפוזר והמפורד. אחת ולתמיד.

קרב ראש בראש בין מרדכי להמן ישפיע על העלילה כולה. מי יזכה ללבוש בגדי מלכות ומי יטבול עצמו במי זבל.

השומרים זוממים אבל גם לכותל יש אוזניים, דמות מסתורית מכריעה את הכף ונזכרת לטוב.

המלכה בעלת הקרניים וזנב מגלה מהר מאד מהו עונשו של האדם שמעז להתעסק עם העם השנוא.

ברגעים של משתה, צחוק והדר השמיים משחירים בקנוניה אפלה.

ובתוך כל ההסתר- אסתר.

האם תצליח לגשר בין ההדורים? האם הקשר ישמש אותה להצלת היהודים? האם תשרוד את המפגש עם השליט הגדול? האם תזכור ששליחותה היא מעם אדון הכל?

[תמר שטרן]

היא התקרבה אל דלתות הענק צעד אחר צעד

לאט, לאט.

מרגישה כל כך קטנה, אסופית ועזובה

מבטה מושפל, לא זאת היתה התכנית.

משרת שתקן והדור מדים התקרב

והדלתות החליקו על צירהם המשומנים.

נשימה.

לפתע נדלקה בה שלהבת של שלוה, היא נשאה את ראשה.

רגע- האמת- הגיע.

נערה אמיצה ומנופצת חלומות מתמודדת בגבורה ובונה לה חדשים, דודה מתמודד לא פחות בנסיון נואש ובלתי אפשרי להתעמת נגד השר החזק בממלכה, דברים מתחילים להסתבך כאשר מתגלים שטר עבדות, נסיון הרעלה שלא תוגמל, קרן, זנב, ודלי של ספונגה, ושנתו של המלך- נודדת.

זהו סיפור שמתחיל במשתה חגיגי ובכלי המקדש הקדושים, ונראה שמסתיים בסוסים נושאי המגילות,

אבל הוא רחוק מלהסתיים שם, כי גם אסתר לא ידעה עד כמה רחוק יכולות בחירותה להשפיע.

[שירי ז]

עיר אחת, ארבעה גיבורים, ואמת אחת מהדהדת.

בואו להיטלטל אתנו בחוצות שושן הבירה

בדרמה שלא נראתה כמותה ב-2000 שנות גלות,

מרדכי היהודי שידע את כל אשר נעשה,

אסתר המלכה שמקיימת מאמר מרדכי,

המן הרשע מזרע עמלק שמבקש להשמיד להרוג ולאבד

והמלך אחשוורוש שומר הסוסים לשעבר, שמבקש לשלוט על עולם ומלואו

ניצבים על הלוח, דרוכים ומכונים. לאן תתפתח העלילה? מתי יפול הפור, ומה יצא בגורל?

כשתגלו את החוט שמושך את נפתולי העלילה

המסכה שלכם גם היא תרד,

והרגלים מעצמן יצאו במחול. כי מה שלא יהיה, ואיך שלא יהיה,

ואפילו בהסתרה הכי גדולה

גם שם נמצא השם יתברך.

סיפור המגילה. ספר שמבקש לב, ונכנס אל הלב.

עכשיו קורא בכל העולמות. התחברו אל התדר!

להשיג בבתי הכנסת, ובקריאות בתים נבחרים.

[חומי קרמינר]

קריית המלוכה:

משרתים בוגדניים קושרי רצח, יוצרים גלגל של אירועי קשר שעתידים להשפיע על המלך ההפכפך, המלכה המסתורית, והעם כבר מצחצח חרבות.

לחישות. לחישות.

הרובע היהודי:

מתכונת יומיום חורקת על צירה ונעצרת שוב ושוב ברובע. נערות לא נראות ברחובות. המנהיג הדגול נעלם שוב ושוב מהאזור. האיגרות החדשות משתקות את החיים לגמרי.

צעקות. צעקות.

ארמון שושן:

מלך שיכור ומלכה מצורעת. בחירה שגויה בשר הלא מתאים. בחירה שגויה עוד יותר של מלכה. רצף מאורעות יוצר את השינוי הדרמטי בהיסטוריה.

קולות. קולות.

היחידה שהצליחה להיכנס לארמון ללא אישור, ההפרש בין קומץ לרבבה. הצעקות. הלחישות. הקולות שלא נשמעו.

כל אלו יוצרים דרמה הנמשכת על פני עשרות שנים, מחברת בין עבר, הווה ועתיד, ומשפיעה עד לרגעים אלו ממש.

[גילי ברנע]

עשרת אלפים כיכרות כסף הוא מוכן להעביר לגנזי המלוכה, אבל אין צורך בכך.

"הכסף נתון לך", מסרב המלך לקבל את המתת. "והעם – כולו שלך. עשה בו כטוב בעיניך".

בן המדתא יוצא מחצר המלך שמח וטוב לב. הוא למד מטעויות העבר ולא ישוב עליהן. מנער ועד זקן, טף ונשים – הפעם איש לא יישאר. אפילו פרעה יקום מקברו המפואר ויעשה את כל הדרך מצוען ועד שושן כדי להודות לו באופן אישי על השלמת המשימה.

טבעת המלך בידו. אין כוח בעולם שיעצור אותו עכשיו.

העם היהודי, עמו של מרדכי שנוא נפשו, חשוב כמת.

*

"דברים מוזרים קורים בארמון", אומרים יודעי-דבר. המלך והמן השיקו כוס, אגרות נשלחו ביד הרצים, המלכה מסתגרת בחדרה והיהודי מרדכי נעדר משער המלך ונצפה בלבוש שק ואפר.

"דברים מוזרים קורים בשושן", אומר כל אזרח שעיניו בראשו. היהודים מתכנסים בצער ומספד, עץ שגובהו חמישים אמה מוקם בין לילה וראש השרים מושפל כשנאלץ להרכיב על סוס את יריבו הוותיק.

*

מזימה שלא הייתה כמוה מאז ימי הפרעונים קורמת עור וגידים בחצר המלוכה. יש בה נקמנות אישית ומסורת משפחתית, ונראה שאין ממנה דרך מוצא.

טבעת החנק כבר כרוכה, אך לפתע הכול מתהפך כשחובות נושנים ואירוע בוטיק יוקרתי משנים את כללי המשחק.

קצוות בני שתים-עשרה שנה מתחברים לעלילה אחת מסועפת, ודווקא מהמקום החשוך ביותר, צומחת הישועה.