חיכיתן לו? הוא הגיע! אתגר כתיבה חדש: לימודים

[בתא-ל טשיטיד מדריכה זוגית לכלות ונשים]

שתי שאלות שאני רוצה למחוק מהלקסיקון הבין אישי-

1.מה את עושה היום? (השאלה נשאלת במפגשים משפחתיים, חברתיים, מהעבר או ההווה, באוטובוס, ובעיקר מתי שאין מה לדבר)

ואת השאלה שנשאלת מיד אחריה

2. איפה למדת את זה?

ובגלל שמאמרנו עוסק בלימודים ולא בשאלות שמציקות לי אתייחס לשאלה השניה בלבד.

נניח שעניתי – אני מטפלת רגשית בשיטת יוון העתיקה ומבינה בשיטת השמש, מושיעה אנשים בעזרת הקשבה אולימפית

כפי שכתבתי -השאלה הבאה- “איפה למדת את זה?”

וכאן אני שואלת: “תגידי זה באמת כזה קריטי לדעת איפה למדתי את זה? את תכירי את השם של המכון שאני אמציא לך? את רוצה ללכת ללמוד את זה גם? רק תעני לי מה מטרת השאלה “איפה למדת את זה?”

ובאופן כללי הייתי מציעה לכל השואלים ללכת ללמוד על שאילת שאלות, מה מתאים לשאול? מתי? ובאיזה סיטואציה?

אולי את מכירה מקום לימודים שמלמד את מה שלא לומדים בשום מקום?

[א ק]

.

[בתא-ל טשיטיד מדריכה זוגית לכלות ונשים]

מסכימה איתך לגמרי א ק!!!

לא יודעת אם כאן המקום להגיב ספציפית בנושא הזה

אני עושה את זה למרות שאני בספק גדול אם זה המקום.

100 אחוז את צודקת שלימודי טיפול לא משנה איזה ,

חייבים חייבים חייבים תעודה מוכרת ומקום לימודים מאושר

אבל לא זה היה נושא הטקסט.

כשאת פוגשת אותי במפגש משפחתי אחרי שלא ראית אותי שנתיים

ומבין שלל השאלות אלו 2 השאלות הראשונות והחשובות כל כך שאת שואלת אותי

אין קשר בין דעתי על לימודי טיפול לבין מה שכתבתי

זה לא נעים שבכל מקום “הכרטיס ביקור” שלך

זה מה את עושה? ואיפה למדת את זה ?

זה לא מעניין את אף אחד, אלו סתם גיבובי מילים

שבאים למלא חללי שיחות ריקים

מה גם, שאם השואלת לא מכירה את הנושא מקרוב

השאלה נשאלת בטון מזלזל .

והיום- בגלל שעולם התעסוקה נפתח והתרחב מאוד

והתשובה לשאלה מה את עושה היום כבר לא כוללת רק את התשובה

מורה, גננת, יועצת, עו”ס ,תופרת, סופרת

אלא הרבה מעבר כמו : יועצת בתים לסידור חללים קטנים ,

מפתחת פטנטים לתינוקות בכיינים, מטפלת בגישת שלושת הדובים,

מנחת הורים לילדים מאתגרים וכו’ כל מיני מילים שיועצות תעסוקה למיניהם

מלמדות את הקליינטיות שלהן .

השאלה מה את עושה היום שבאה בתור אחרי המה נשמע?

הנקודה שהעליתי היא היכן מלמדים אנשים מה נכון לשאול ומתי

ולא האם השאלה רלוונטית, כשתרצי ללמוד טיפול תשאלי ברצינות

ותבררי ביסודיות לא על הדרך כהמשך ישיר לשאלה מה את עושה היום?

ושכחתי להוסיף את השאלה הבאה “ויש בזה עבודה? את מרויחה טוב?…

בבי”ס של החיים למדתי שיש שאלות שלא תמיד נעים לענות עליהם,

,גם השאלה הבנאלית כמה ילדים יש לך? היא שאלה שיכולה להביך.

[CHANCE]

בתאל,

כל מילה שלך.

תודה!

[חנה א]

אם אני רוצה לכתוב על נושא אתגר הכתיבה זה פשוט כאו – בתגובה? זה נראה שהתפתח פה דיון אחר.

[רות רוט]

אכן, התפתח דיון… אבל את מוזמנת להעלות את האתגר שלך כאן!
מחכות לקרוא אותך! 🙂

[אמונה בנישתי]

“פנסיונרית?! ובאת ללמוד??”

“במה את עוסקת? עקרת בית? אחרי כל כך הרבה שנים ויצאת ללמוד?”

ראיתי נשים כאלו והן מעוררות השראה.

אחת חשבת שכר, ארבעים שנה במקצוע וכשפרשה למדה הדרכת כושר.

שניה נשארה בבית וגידלה את ילדיה וכשגדלו יצאה ללמוד ולהחכים, ולהתפרנס…

בבחינת – כל עוד הנר דולק… אפשר ללמוד ולהתקדם.

אכן, צריך מקצועיות אבל בכל גיל אפשרי.

ישנם תחומים שבגיל המבוגר אין זמן וכח ללמידה ארוכת טווח, אך ישנם מקצועות שעדיין אפשר ללמוד, להתמקצע ולהנות מלמידה ועשייה.

[חיה ל.]

ע’ גרונית… {מתנצלת אך הזכרתן לי את המקצוע…}

ניקוד הפועל פשוט וקל

עפ”י שורש בניין ומשקל

המתינו נא מספר שניות

כשתפגשו עם הגרוניות

ע’ הפועל בכל הזמנים

מבקשת יציבות ולכן משנים:

שווא מתנועע מוסיפים לו פתח

מחזק הגרונית שלא תשכח

אותיות גרוניות מסרבות לקבל

הדגש הוא אותן רק מסרבל

אל”ף ורי”ש דורשות הן תשלום

ח’ היא חינם מסתפקת בכלום

ה’ וגם ע’ זקוקות לפעמים

בבנין פועל לחיזוק קצת חמים

ואילו בבניינים פעילים, פועלים

אין צורך בתשלום לדגשים שנופלים

[חיה ל.]

זמן השבועיים…

מבחן רודף מבחן

ערמות של מחברות

סביב השולחן

לומדים במשמרות

השבועיים קודש

רק בחומר מעיינים

אם בכיור גודש

את מי הם מעניינים?

בתי החרושת

לייצור ממתקים

בהוראה מפורשת

הכפילו עותקים

השקעתי שעות

חוזרת התלונה

מברור ה”זוועות”

מתבררת התמונה

דקה של לימוד

למול חמש של דיבור

נגמר העמוד

אחרי שיחת הציבור

על פחות מבנות – שלוש

אין על מה לדבר

השלישית על האחרות תחלוש

באוזניהן את החומר תשבר

גם אם נשמע הפתגם

שציונך במדד של מחירי רצפה

אין בכך טעם לפגם!

ריצוף עולה יותר מספה…

האם חשבתן לשעה קלה

מה עם מבחן חייכן?

גם אם דרכך אינה סלולה

השכילי להפוך אבן נגף לאבן חן

[חיה ל.]

מייד כשהיא חזרה, הבנת שהוא הגיע…

טבלה לא גדולה, אך בהחלט מלחיצה!

אמנם עברת את הגיל,

אך גם את שותפה

להתמודדות עם התרגיל

בצורה יפה…

כן, הבנת נכון!

…לוח מבחנים…

לא כתוב בו הרבה, רק מילים בודדות

של פרטים על מקצוע, תאריך ו… למידה…

אך מילים בודדות אלו מארגנות לנו כמעט:

מלחמת עולם ושביתת מערכות רגע לפני הקריסה…

קריסה?

כן!

של ביתך מהרצף של כל המבחנים

שלך מכל המשפטים הטעונים:

{-אמה’לה, זה הרבה חומר…

-המורה הזו חושבת שהיא מורה יחידה…

ועוד… {תשלימי בראשך לבד…}}

וזהו!

לקחו לך את ביתך…

אל תוך ים הלימודים…

צריכה היא ילדתך

לעמוד בייעדים!

ולך…

לא נותר אלא להתפלל…

[רות רוט]

חיה, קצר וקולע!!! את מרשה לי לתת את זה לתלמידותיי?
ואולי את מסכימה לחרוז בשבילי גם את פ’ גרונית ול’ גרונית? (עם רשות לחלק
לתלמידות, כן? 😉 )

[חיה ל.]

נראה לך שאני באמת זוכרת עכשיו את החומר?

כתבתי את זה כשהייתי תלמידה!!!

לפני כ – 7 שנים!!!

אם את רוצה את יכולה לשלוח לי את החומר ואני אנסה…

[רעות סימינובסקי]

חיה, הקטע שלך בדקדוק הוא כ”כ חמוד!

חרוז כמו שצריך וגם מלמד:)

מעניין מה את כותבת היום אם זה מלפני 7 שנים…

[חיה ל.]

שולחת לך באישי דברים

[ציפי ג.]

חיה, תותחית….

ככה נשלף לך מהשרוול?

מחכה להתענג על עוד מחרוזת

[חיה ל.]

מתנצלת אך כרגע השרוול חסום!!!

חברה זה לא הולך ככה

כשיש נושא אפשר לחפש השראה

אך כשיש השראה בלי נושא

מה אפשר לעשות?

[אמונה בנישתי]

חיה, כל כך אמיתי ומתוק.

[דינה רייכמן]

כל רגע יש פוטנציאל לכך.

כל רגע נאספים רשמים, נקלטים גרויים, מתרחשים ארועים.

האם הפוטנציאל יתממש?

האם הנתונים יתארגנו לכלל מבנה מאורגן, תובנות או מסקנות? האם ייעשו הקשרים? האם תתבצע הפנמה?

כל רגע יש בו פוטנציאל ללמידה.

אפשר ללמוד מפעולות שאנחנו מבצעים. אם הן מצליחות, אפשר ללמוד מה עובד ומה יעיל. אם הן נכשלות, אפשר להסיק שנדרש שינוי.

אפשר ללמוד מהבעות הפנים שסביבנו, מתגובות שאנחנו מקבלים, ו…כן. גם מהתגובות הפנימיות שלנו, מתחושות הבטן. מה מרגיש לנו ולאחרים טוב ונעים, מה פחות.

אפשר להעמיק ולגלות עקרונות, חוקיות ודפוסים קבועים.

אפשר לחקור אפשרויות חדשות, לגלות ממדים נוספים, נקודות מבט מפתיעות.

העולם מלא בחומרי גלם מסקרנים, בקולות, במראות, בטעמים. יש כל כך הרבה למה להקשיב, מה לקלוט ומה לעבד. פוטנציאל ענק, רחב, עמוק. אופק למידה אינסופי… מוח רגוע, נינוח ובטוח יפתח, יקלוט, יעבד ויתפתח. אם לא יכווצו אותו בפחד, אם לא יחסמו אותו בבהלה. אם רק יאפשרו.

אז איך הצטמצם המרחב הענק הזה לתוך 4 קירות, תכניות הספקים מוגדרות, דפי עבודה ומשימות, יעדים מדידים, ולחץ אטומי להישגים? האם כל אלו הרחיבו את הלמידה או צמצמו אותה?

[ג .]

החיים הם בית ספר…

“את באה אליי ללמוד היום?” עדינה.

“אין לי כח כבר!!!” חיה.

“זה החיים שלנו… נעבור את זה, ה’ יעזור”

בשעה 16:00 עדינה פותחת לחיה את הדלת.

חיה מצויידת בשקית שבתוכה ביסלי גריל ורבע לשבע. החטיפים הקבועים לעת לימוד למבחן אצלן

“מחר בהיסטוריה, מחרתיים באנגלית והגרוע מכל עוד לפנינו המבחן במתמטיקה נושף בעורף עוד 4 ימים!” עדינה וחיה גורסות ביסלי כשהן מזריחות את הימים הבאים בלוח מהקל אל הכבד.

עדינה פותחת את מחברת היסטוריה “יאלה צריך ללמוד” מנסה להיות תכליתית.

היא מקריאה את התוכן בקול ומנסה לשוות לקולה את הדרמטיות של המורה שפירא.

אחרי שעתיים של לימוד מונוטוני והספק של תקופת האמנציפציה הן יוצאות אל המרפסת כדי להחליף אווירה.

כיף במרפסת, אויר טוב, נדנדה כפולה וכלוב של שרקנים בהחלט “עושים להן את זה”

הן חוזרות לחדר אבל חיה נראית ביאוש מוחלט.

היא משרבטת על הדף שלפניה בכישרון מול עיניה של חברתה קמה לה יצירת קומיקס מחורזת.

“ימי הלימודים

מה קשים הם

מחברות, שאלות

ספרים והכתבות…

ילקוטים וגם ספרים

ומעליהן עומדת

המורה מאיימת…”

עדינה צוחקת וצוחקת מול הקריקטורות המוצלחות של המורות בבית הספר שלהן.

“החריזה קצת פחות טובה אבל הציורים – שלימות! אין דברים כאלו!”

הערב עובר בנסיונות תיקון של הקומיקס…

בין לבין עוברים לתקופת ההשכלה ותוצאותיה

ומחר המבחן…

[רחל R Y]

מה קורה כשיש מבחן בשיעור שני?

לדוגמא מבחן בהיסטוריה, ועכשיו שיעור מדעים?

(רמז: לומדים בהיחבא)

וזה בדיוק מה שהמח העייף קולט:

“בשנת אלף שמונה מאות שבעים ואחד איחד ביסמרק את הכדוריות הלבנות יחד עם אוסטריה. הכדוריות הלבנות מתפשטות במהירות ומשתלטות על עמי הבלקן נוכח כמותם האדירה. נוכל לראות במצגת שלפנינו איך ביסמרק מזעיף פנים מול הכדוריות האדומות שנבהלות מהמבול ורצות להתחמש. לתקופה הזאת, בה הכדוריות הלבנות מתחמשות וכל העולם מתכונן להתקפה או למלחמה שחס ושלום לא תצא לפועל – אבל המורה, זה כבר היה! – קוראים השלום המזו—

מה?? המורה, אפשר שוב? מזון? מה קשור מזון לביסמרק? סליחה, לכדוריות הלבנות?

[מי שהצליחה להבין צל”ש. אפילו אני נאבדתי באמצע… חחח]

[נעמה שרגא]

אולי יש אנשים שלא יבינו אותי, אבל ימי הלימודים הם ימי החופש שלי.
בימי הלימודים אני יודעת מתי מתחיל היום ומתי הוא נגמר.
אני יודעת מתי אני יכולה לבשל ארוחת צהריים, לסדר את הבית, לצאת לקניות.
אני יודעת מתי תהיינה לי כמה דקות של שקט מבורך שמאוורר את הראש.
אני יודעת איפה נמצאים כמעט כל החפצים בבית, מה עומד להגמר ומה חסר.
כשהבנים בחופש, אני בלימודים.
לומדת לא לראות את הבלגן, לא לשמוע את העקיצות, לא להבהל מכך ששום דבר לא נמצא
במקומו הטבעי.
לומדת לאלתר, לשנות תכניות ברגע, ליצר תעסוקה אטרקטיבית סביב השעון.
לומדת לעצור, להכנס לחדר שלי, לסגור את הדלת ולהתנתק לכמה דקות.
לומדת שאין לי שום דרך לנחש כמה אוכל להכין. אף כמות לא מספיקה ליותר מארוחה
אחת, וגם זה בחסד.
לומדת להעריך את השגרה השקטה והשבלונית שלי…
ומשתדלת ליהנות מכל רגע של לימודים!

[נחמי ב.ש. שוּרוֹת- כתיבת תוכן מהשורה הראשונה]

נעמה למסגר ולתלות על הלב!!!

נהנתי כ”כ לקרוא:)

[חיה ל.]

לימודים, לימודים….

בית הספר מה הוא אומר – לימודים = לי מודים

תלמידות מה הן אומרות – לימודים = לימוד ים {אך איפה הגלים?}

החופש, מה הוא אומר- לים ודי…מממ … מגרה…

[תמר וינברג]

משהו מתוק שכתבתי פעם…

[נחמי ב.ש. שוּרוֹת- כתיבת תוכן מהשורה הראשונה]

תמר מוושלם, אני מדמיינת שקראתי את זה פעם בעיתון כלשהו?

[תמר וינברג]

יש מצב שהתגלגל אליך איכשהו

לגבי העיתון, נראלי שדמיינת…

[נחמי ב.ש. שוּרוֹת- כתיבת תוכן מהשורה הראשונה]

חחחחחח…. אוקי:)- בטוחה שנפגוש אותך שם בעתיד הקרוב….

למרות שאני ממש בטוחה שבאחד העיתונים היה מדור דומה עם עיצוב כזה של שיר באמצע והרחבה בצדדים.

[רחלי]

תמר, איזה מתוק!!!

בהשראת מילה וחצי מ’קראט’?😉

[נחמי ב.ש. שוּרוֹת- כתיבת תוכן מהשורה הראשונה]

ועכשיו קבלו את זכרונותיי הרחוקים מימי תקופת מבחנים:

קבעו כבר מקום,

גם זמן, גם שעה.

צריך עכשיו רק להגיע.

זה היה בית מלון,

או מגרש עירייה,

אולי גם גינת שעשוע.

כיבוד כיאות,

מראש כבר הוכן,

משאיר להם טעם של עוד.

ערמו ערמות,

של דפים משולחן,

הרי באו לפה רק ללמוד.

תלקיטים ודפים,

כתבי יד, ומחברת,

עכשיו נפתחים בשקידה.

בין לבין חיוכים,

מתארכת פטפטת,

לאיפה הלכה למידה?

בסופה של שורה,

אחרי עמל מפרך,

חוויה נחרטה לה בעט.

זה לא היה נורא,

אולי טיפהל’ה כיף,

אבל היה זה סיפור באמת!

[שרית ב]

<div>( נכתב בסגנון ספוקן)</div>

מסך שחור, ערפל.

הוא פה שוב,המצב השפל

של-

לשבת דבוקה לכסא

מבט ישיר, מעושה..

עיניים פקוחות,

ידיים שלובות,

אוזניים קשובות

ו- לחיים סמוקות..

אני שומעת קול מונוטוני

מרגיש לי כמו רובוט מיניאטורי

ה”רעש” הקצבי

משחרר בי את עצמי

ושוב חזרתי להיות-

אני..

אני של הבעיות קשב,

אני של ימי העצב,

מרגישה כלואה בתוך עצמי,

ה” קוצים” אף הם מקפיצים

אותי..

דיייייייייייי—- שקט!

אוי, בושות–

המורה חושבת שהשתגעתי,

אבל מה לעשות שזה נכון?!

השתבשתי…

כשאני לוקחת ‘ אותו’

יורדים עלי שאני שקטה

כשאני משאירה אותו בבית-

אומרים שאני על מקפצה..

מה לעשות?!

המורה חס וחלילה אני לא נגדך,

עם כל הכבוד אני לצידך.

את נפלאה, את מושלמת,

השעורים (החומרים) לתפארת.

אך אולי תגישי יותר חי?

יותר מעניין?

כדי שה” ריכוז” שלי יישב בשקט?!

כדי שעוד פעם לא אצעק שקט..?

[lea HN]

הנושא והשיר של חיה,

הזכירו לי שיר שכתבתי בכיתה י”א- לפני החוץ/ המגן בדיקדוק(כבר לא זוכרת, זה היה לפני שניםםםם…)

בבית אחד לא הצלחתי להיזכר,

אז זה מה יש:

השולחן בלגאן החדר קטסטרופה

ואם אחותי תחליט פתאום לפלוש

כולי תקווה שלא תפרוץ בהתקפה

ליתר ביטחון נעלתי על שלוש

שאבא לא ישאל איך נגמר

היום לא סופרים קלוריות

פשוט יש לי מחר איזה גמר

והאוסם זה כמו שלו יש סיגריות

אז אל תשאלוני על הדיכאון שפוקד

ועל השיר שמקצבו קצת יגע

ב”איזי” עוד לא לימדוני לנקד

ולטעמים אני לא חולמת להגיע…

[מ ל]

תמר וינברג ונחמי ב.ש שורות-
תמר, אני ממש-ממש אוהבת את מה שכתבת
נחמי -נראה לי שהתכוונת לעיתון קראט- אני חושבת שיש שם מישהי שכותבת ממש בסגנון הזה, לא?

[נחמי ב.ש. שוּרוֹת- כתיבת תוכן מהשורה הראשונה]

כןן תודה!

חשבתי שאני כבר הוזה בהקיץ🤣

[חיה ל.]

למה בהקיץ ולא בקיץ?