יז בתמוז
-
יז בתמוז
בבית האבל, דמעות זולגות,
ילדים קטנים, צוחקים שמחים.
האנשים מביטים, עיניהם תמהות
דברי נחמה, שפתיים רועדות.
“מסכנים,” לחשו האנשים,
“לא מבינים את גודל האובדן.”
הרב נאנח, קולו רך ועמוק,
“גם אנחנו לא מבינים, גם אנחנו כמו הילדים”
בית המקדש, מרכז חיינו,
נעלם, כאילו היה חלום.
רוחניות, תפילה, אור וחסד,
הכל נעלם, כמו אבק ברוח.
“מה נעשה?” שאל ילד קטן, עיניו בורקות,
דמעות זולגות. הרב חייך,
חיוך חם ומלא תקווה,
“נזכור, נצפה, נחכה לגאולה!”
בכל יום, בכל תפילה, בכל מעשה,
נזכור את המקדש, את עבודתו.
נחכה לו בכיליון עיניים,
נאמין ביום שבו ייבנה מחדש.
יחד נבנה, יחד נתקן,
אור וחסד לעולם כולו נחזיר.
עוד לא נכתבו תגובות לדיון זה.
Log in to reply.