כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שעוסקת בכתיבה וקריאה ואוהבת לדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
כמו עיוורת יפית
כמו עיוורת יפית
הייתה לה מטפחת על העיניים.
זה היה המשחק.
והיא הלכה אחרי אמא, מאמינה בה שתוביל אותה למקום הנכון.
ואמא, לא פספסה אף פנייה, היא לא נתקעה בשום עמוד, תמיד הגיעו למקום הנכון, בשלום ובשמחה.
יום אחד אמא אמרה, שעוד מעט המשחק נגמר, והיא צריכה להמשיך בעניים פקוחות.
"ויהיה שם מלא אור? ואיך אני אדע לאן לפסוע? ואני אוכל לראות?" היו לה מלא שאלות.
אמא הבטיחה שיורידו לה לאט לאט את המטפחת, כדי שהיא לא תסתנוור.
אמא הבטיחה, שהיא תמשיך ללכת לידה, והיא תמשיך לכוון אותה.
וזה היה מפחיד.
"אבל זה אור!" צעקו לה כל העולם. "זה הכי טוב!" לא הרפו ממנה.
עדיין, זה היה מפחיד.
כל סנטימטר שהמטפחת ירדה, שרפו לה העיניים, והיא בכתה.
לא האמינה שיום אחד, היא תלך בלעדיה ממש.
לפעמים היא רצתה לחזור למשחק, המוכר, הכיף.
היא לא האמינה שהאור הזה הוא טוב.
ואז כשהוא הגיע היא רק בכתה. ניסתה להשאיר את העיניים פקוחות. בכח.
וזה כאב, אז היא שוב בכתה.
כולם ניסו להרגיע שהיא לא רגילה, "עוד מעט תתרגלי ותביני עד כמה זה טוב".
היא שנאה שאמרו לה את זה.
יום אחד, משהי חכמה, לחשה לה שזו כמו חומה, והדרך שלה חסומה.
"ואין פתחים בחומה, את מתנגשת בה שוב ושוב, ברור שזה יכאב לך!".
לאט לאט, נפרצו פרצות בחומה, היא רואה היכן יש פתחים, ולומדת כיצד לעבור דרכם.
תודה אבא.
על אנשים טובים בדרך.
על שוברי החומה, על מוצאי הפתחים, תודה, על כל מי שמכוון אותי אליהם.
תודה על מי שנותן לי יד, שלא אפול. על מי ששופך לי אור.
תודה על גלגלי הצלה, על ידיים חמות.
תודה שאני בדרך לאור.
מאחלת לכולם!!!!
- 0 תגובות
עוד לא נכתבו תגובות לדיון זה.
Log in to reply.
