כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
-
להשאר בבוץ – סיפור – משל. אשמח לביקורת מקצועית מקדמת. תודה
-
להשאר בבוץ – סיפור – משל. אשמח לביקורת מקצועית מקדמת. תודה
שאריות עשן אפרורי גומרות להתערב בעננים הספוגיים העוטפים את שמי אירופה, שלהי מלחמת עולם שניה, גרמניה חרבה.
שלדי אדם נראים מהלכים ברחובות השוממים חלקם מחפשים קצת אוכל להכניס לפה הרעב והאחרים עסוקים בחיפוש אחר קרוביהם שאולי שרדו את התופת.
זלמן, אוד מוצל מדכאו, רזה וכמעט בלתי נראה פוסע באיטיות בעקבות נעליו שלוקחות אותו למקום שהיה פעם ביתו, שטרסא 130.
הרחוב השתנה מאז הפעם האחרונה שהייתי פה, לפני ארבע וחצי שנים, מהרהר זלמן וממשיך לצעוד ישר.
הנה הבית. הגג האדום, הגדר השבורה, האדנית הנבולה, זלמן מסתכל וליבו דומע, הוא נזכר, הוא נזכר ביום ההוא.
בהחלטה של רגע זלמן הודף את השער החלוד ונכנס לחצר הבניין.
השומר נעלם, ממ, מעניין, זלמן צועד פסיעה ועוד אחת, הלב דופק, הרגליים רועדות.
זלמן מסובב את הבניין ומגיע לצדו האחורי של הבית שם, בקומה השלישית, מחכה לו חלון המטבח אפוף ההדים והריחות.
הה, כמה התגעגעתי, זלמן מודד את הבניין לרוחבו ואחר כך לאורכו, נגמר לו הכוח, הוא נשכב על האדמה הרכה בסמוך לקיר הבניין ומניח את ראשו על הקרקע .
דיבורים? זלמן מתאמץ לשמוע ומצמיד את אוזנו חזק אל החולות, דיבורים!
זלמן מעיף באצבעותיו הרזות את החולות הצידה ויוצר לו בור קטן לאוזן ומניח את ראשו שוב על האדמה ומאזין,
“אני לא יוצאת מכאן, אמא! זה מפחיד כל כך!
מי ישמור עלי שם בעולם הגדול? ומאיפה תהיינה לי קליפות?”
ילדה קטנה מדברת, עם מי? זלמן תמהה ומחזיר חזרה את האוזן.
“מלכהל’ה” נשמע קולה הרגוע של האם, “מלכהל’ה, בחוץ יש עולם, בחוץ יש אוכל ושתיה, בחוץ יש ירח וכוכבים, וגם אור, אור גדול של שמש מאירה, יש ציפורים, יש אנשים, בחוץ יש חיים”
“לא! לא!” הילדה צועקת, “לא רוצה לצאת מכאן, טוב לי פה בבונקר ודי!”
אנחה קורעת נשמעת ואחריה האם בטון שקט ומרגיע,
“מלכהל’ה, כאן בבונקר יש לך רק קליפות תפוחי אדמה וכוס שבורה עם טיפות מים דלוחות, כאן בבונקר יש לך רק מיטה רעועה וכיסא בלי רגל, כאן בבונקר יש לך רק 4 קירות עם טחב וחושך, חושך, חושך, מלכהל’ה, אף פעם לא היית בחוץ, מעולם לא ראית את העולם, מעולם לא היית ברחוב, את לא יודעת מה את מפסידה, את לא יודעת איזה עולם נפלא, מלכהל’ה, בחוץ יש אויר, בחוץ יש אוכל, בחוץ יש הכל, בחוץ יש אור גדול.
בואי מלכהל’ה, אנחנו יוצאות היום מחושך כבד לאור גדול, מגלות עמוקה לגאולה מהירה,
נו, את מצטרפת, ילדה טובה שלי?”
“לא!!!”
נשמעה זעקה חד משמעית, לא רוצה לצאת מכאן, לא חסר לי פה בבונקר שום דבר, טוב לי כאן ודי!!!”
תגידו אתם, אנחנו לא שוטים כמו אותה מלכהל’ה?, מחכה לנו עולם שכולו טוב כשיבוא משיח, נשאר לנו רק לצעוק , טאטא, אנחנו רוצים גאולה!
-
8 תגובות
-
המשל מאוד יפה,
הכתיבה גם זורמת
הצורה קצת בוסרית,
נראה לי שכדאי לפרט יותר את הסיבה לפחד של הילדה, את השיכנוע של האם על מה השתנה (הרי לא נכנסו לבונקר כי חשבו ששם זה כיף..)
הנמשל גם לא מדויק, את מביאה דוגמא לאמא שרוצה להוציא את הבת לחופשי והבת לא מסכימה כי היא מפחדת, ולא מאמינה שיהיה טוב בחוץ.
עמ”י רוצה להיגאל, אך לא מצליח לצאת מהגלות, אף אחד לא צועק שהוא רוצה להשאר בגלות או מפחד לצאת לגאולה.
אני חושבת שנמשל יותר נכון זה כשאדם מתקבע במצב שהוא מכיר ולא מעז לנסות משהו אחר (עבודה אחרת / מעבר דירה / נישואים ..)
-
חברות שמנה לב,
העלתי בידיעה סיפור שזקוק להרבה ביקורת מקצועית.
אין לי בעיה.
אתן מוזמנות לכתוב הכל!
זה סיפור ישן שלי.
מה שכן,
אשמח שתכתובנה את הביקורת בכבוד.
גם שאני מוכנה להיות המנותח הראשון…
-
אשמח להבנה מה הכוונה בכבוד. נדמה לי שהתגובה הנ”ל אכן הייתה כזו ועכשיו עולה בי חשש להגיב…
-
-
לכן אני יכולה להגיד – היא פשוט נולדה לזה.
היא לא מכירה את העולם בחוץ
היא נולדה לתוך התופת. לתוך הבונקר.
פחד איימים לצאת החוצה, לא?
השאלה איך אני מספרת את זה לקורא?
מה אני צריכה להאכיל אותו?
אכן האמא מכירה את העולם והילדה לא לכן יש מלחמה בין השתיים
ע”מ רוצה להגאל
אבל לא פעם ולא פעמיים שמעתי (ואני בטוחה שעוד שמעו…)
כשמדברים באמת על גאולה ומשיח (ולא כשמפטירים דחוף משיח הרגע….)
את המשפט,
זה מפחיד, עזבו שלא יבוא ח”ן
וכל מני דברים שנושבים ברוח הזאת
(אולי לא בכל מגזר,
אבל אני עובדת עם נערות מתמודדות וזה השיח.)
יש לי כ”כ עוונות, אני לא אזכה… אני יענש, עדיף שלא…
מה אתן אומרות?
איך אפשר לדייק את זה?
-
לא חלילה.
אכן.
ה
עמדת בהצלחה באתגר
הארת יפה ומכובד!
הזמנתי עוד חברות להאיר את המשל ולהגיב,
והזכרתי את עניין הכבוד לזולת.
זה הכל.
מוזמנת לנסות
🙃
-
זה לא ברור שהילדה נולדה לתוך זה,
אבל גם אם כן, היא נשמה כל הזמן שבחוץ זה מסוכן
ואם את אומרת שזה מה שאת שומעת מבנות מתמודדות, אז זה כנראה מכל המדרשים שיגאלו רק חמישית וכו..
ועל זה נאמר – דע מה שתשיב, צריך להסביר להן מהי הגאולה, ואיך ניתן לזכות אליה..
-
בוודאי.
אנחנו עוטפות ברגש
ומוכיחות להן שהן בחמישית בשכל.
איך אפשר להעביר את זה שיהיה יותר ברור שהיא נולדה שם?
לכתוב גיל? זה קיצ’י
וילדה שנושמת שבחוץ מסוכן לא רוצה לצאת כמובן…
גם אם היא ירדה לשם בגיל שלוש ועברו 4 שנים שאסור! לצאת.
אז היא למדה דבר או שניים על העולם, לא?
אשמח לעזרתכן עוד לחידוד התוכן והמסר
וכן התייחסות מקצועית לכתיבה.
תודה לכן!
-
אז תביאי את מה שאת מסבירה לבנות – בנמשל – לא את הקריאה לצעוק לגאולה.
במשל תביאי יותר תיאור על פחדי הילדה ממה שקורה בחוץ (זה באמת לא משנה אם היא נולדה שם, או גדלה שם כמה שנים)
Log in to reply.
