לזכרו של סבא

[מרים סולובייציק]

השיר כתוב יפה, אני ממש מזדהה עם התוכן בעיקר מ: “קשה הפרידה

מנשוא

קשה געגוע

מהבית

לצאת ולבוא…”

ורק הנחמה שנחזור הביתה היא זאת שמחזיקה אותנו:

“רק נחמה

אחת יחידה

שכשיבוא הגואל

גם אתה

בוא תבוא

הנה

עוד מעט

אתה פה….”

[רחל אמסלם]

מובן.

כי תחילת הקטע נכתב על המקרה בו נפרדנו מהסב.

זה היה בשבת חתן של הנכד. לפני סעודה שלישית. הוא נרדם על כסא ונפל מתוך שינה על הרצפה. מנפילה זו הוא שבר 5 צלעות… נפילה שממנה לא קם. הוא אושפז למשך 3 ימים בהם התדרדר מצבו ובסופם נפטר…

בן 86 היה בפטירתו. כולנו זוכרים רק את החיוך והשמחה שהיו על פניו באותה השבת.

כמה אהב את השבת!

יהי זכרו ברוך!

[מרים סולובייציק]

ההסבר שלך מעצים עוד יותר את יופיו של השיר.

מזכיר לי קצת את הסיפור של בעלי שנפטר בפתאומיות בנסיבות קצת שונות,

בגיל צעיר. וגם אני ממתינה לתחיית המתים, שיחזור אלינו.

[רחל אמסלם]

מצער מאוד לשמוע…

כשזה בעל זה בודאי קשה עוד יותר…

הכאב אוחז בלב ולא נותן מנוח…

למנוח…

שרק לו בודאי הרבה יותר נוח…

אבל לנו כאן למטה

געגוע צורב

עמוק בלב…

שיתרפא

כשיחזרו

כל הנשמות כולם

לחיות בזה העולם…

[מרים סולובייציק]

איזה שיר מנחם! את ממש מעודדת אותי ומזדהה איתי.

אני מודה לך מאוד על המילים הטובות שכתבת לי.

[שרי ז]

המקום ינחם אתכם.

כתבת יפה ונוגע כל כך

[רחל אמסלם]

אמן!

תודה לכן.

בתור כלה זה די קשה לבטא את הצער…

לסבתא, לבנים ולנכדים יש הלכות מיוחדות…

והכלה – כשמה כן היא מכילה…

צריכה להכיל את הצער לאחר הכרות עם החם – השווער- במשך כ22 שנה …

חוויות, שמחות, וסתם מפגשים של חול ושבת…

לתת תמיכה לכולם : לחמות, לבעל ולנכדים שנותרו מיותמים… לשמור על גב חזק ולהבין ולסייע…

גם אני מרגישה את החלל שנפער. את החוסר והריק בהעדרו… את הכאב והגעגוע…

וכאן, על במה זו, כשאתן מסביבי אני מרשה לעצמי לשחרר ולבטא את רגשותי בצורת שירים…

לפזר מילים שכלואות בי בפנים…

ואתן מחזירות לי נחמה!

תודה רבה!