כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
-
לחם לאכול…
-
לחם לאכול…
בראנד הבטיחה ארוחה טובה. בנתה עליה. אכלה תמר עם אגוז ויצאה לדרך.
‘גיבושים מקצועיים זה חשוב, חשוב עד כדי נסיעה של כל הקולגות כל אחת ממקום משכנה הוא’ ניסתה לשכנע את עצמה. המשיכה לנסות עד שהגיעה לצומת שילת, ארבע שעות מתישות, רכבת אחת ושני אוטובוסים הרכיבו את המסע הזה, ‘מה היה חסר בצפון אה?’ חשבה עייפות במקומה.
לפחות מפה ממשיכים בטנדר, בראנד הבטיחה אותו מהיר ונוח, חיכתה דקה ועוד שתיים, ברביעית פקע בה משהו, פחדה לא להשתכנע, לשים X על ארבע שעות וארבע דקות מחייה, לשים תווית על עצמה : טיפשה. מבזבזת זמן יקר.
הרימה טלפון להכט הסגנית הבלתי רשמית של בראנד.
שמעה רעשי רקע מנחתי לב בדמות חברות צוות אהובות הומות קריאות חשובות נוסח:
“תעבירי לי את הרביולי” ו “אתן חייבות לטעום את החסה-פקאן אחד הסלטים המנצחים”
הרגישה את הבטן מתכווצת פיזית עם כל אמירה, עוד קצת ועוד קצת, עוד רגע ונדבקת לגב.
הכט הייתה מלאת אנרגיות ומלאת תאבון דומה לשלה כנראה, כי מה שהיא שמעה היה בין לעיסה לבליעה “מה קורה? לא באת בסוף, אה? חבל את מפסידה בראנד פינקה אותנו פה הזמינה ארוחה מדלישס…יאו איזה סופלה רך ועסיסי מירי תעבירי עוד אחד”
ניתקה, לא טרחה להגיב. הראש הצטרף לבטן שלח איתותים כואבים.
פתחה נייד מאכזב נכנסה ללו”ז שלה, הצפוף. המדויק.
גילתה אותה: טעות קטנה שעולה לה ביוקר. ובקיבה מורגשת חזק.
ההסעה תעבור בנקודת המפגש צומת שילת ב16:00 משם נמשיך לבית ההארחה “על מי מנוחות” בצוותא.
כך באותיות קטנות. לועגות.
עכשיו 6.
הרימה עיניים רעבות לשמיים יפים. שבעי כוכבים. ‘ אני רעבה אבא! תעזור לי!’
רעבה ועייפה וכאובה אבל הכל מתגמד מול הרעב החזק, הצובט.
נמצאת בשום מקום, לא מאמינה שבשנות ה-21 תתיכן מציאות כזו. אכולת תמימות.
אוטובוס נהם לידה, השתעל, גנח ועצר, מוריד מתוכו אנשים שבעים.
אוי להיכן לוקחות אותה מחשבותיה, אישה שפויה בדרך כלל , אולי אישה שבעה…
בלי לחשוב עלתה עליו, בלי לבדוק יעד, בלי לחשב לו”ז.
מספיק חישבה, חשבה שחישבה.
נסעה ונסעה ונסעה ואיתה הרעב מלווה נאמן, טורדני.
אחרי אינסוף זמן שהשעון מכנה 7 דקות היא ירדה, לא מאמינה למה שעיניה מספרות, רעבות מידי.
מולה ניצב בגאון בתקווה שהוא לא פטה-מורגנה , קיוסק קטן, חמוד ומזמין,
אוהו מזמין. עשתה צעד פנימה נכונה להסתער על המדפים, לקנות כל מה שכשר,
עינה צדו מודעה חגיגית: חדש! פתוח 24/7!
נשענה על הקיר בחולשה, נושכת שפתיים יבשות.
נו נכון, הם מקפידים לא לקנות במקום שרומס את השבת אבל…
הרעב הוא לא רגיל. היא לא רגילה כרגע, היא אישה ר-ע-ב-ה!
ומה כבר יקרה אם תקנה? ואולי זה פיקוח נפש…
פיקוח נפש?
מחשבותיה נעצרו לרגע. עשו טוויסט.
‘תנשמי עמוק רחלי! פיקוח נפש זה לא, קריית ספר רחוקה מכאן מרחק דקות ספורות’
הרעב יכול לחכות.
את יכולה לו לניסיון.
והיא, השבת ראויה לו לניצחון.
יצאה.
עדיין רעבה. אבל מלאה מבפנים.
-
2 תגובות
-
64
16
0
פעילה בקהילה
איזה כתיבה יפה.
איזה סיטואציה מותק. -
79
86
0
פעילה בקהילה
מתוק!
הכנסת לאווירה חזק….
Log in to reply.
