לי אין אלול. / נעה חפץ.

[גילי. מ.]

וואו נועה!!!

מדהים,

מרגש,

כואב,

והכי נכון בעולם—

הזדהתי ממש…

[תמי אפשטיין]

אפשר שאלה אישית?

את באמת לא מרגישה שהשתנית? בכלל בכלל לא? לא זזת אפילו במילימטר? לא עבדת על שום מידה שלך, או לפחות התאמצת לעבוד?

לא קיימת שום מצווה? שום חסד?

קחי את זה, ותעצימי. עשית הרבה, אל תתני ליצר להחליש אותך. זה הוא שלוחש לך באוזן שלא השתנית.

ואם לא השתנית – תבקשי מהקב"ה שיפנה לתלאות ואל לחטאות (מתוך סליחות של יוצאי אשכנז)

לכתיבה שנוגעת בנקודה: [email protected]

לספרים שלי

[רבקי ז~]

יש עניין של להשתנות ושינויים עם שנה שחולפת וכו'

ויש עניין שהלב כבוי, ופשוט לא מצליחים לעורר רגשות

[גילי]

תודה שהזכרת את השורה המדהימה הזאת

[גילי. מ.]

תמי,

מסכימה איתך ממש….

אבל עדיין יש תקופת של יובש רוחני שמרגיש לך שהכל צחיח ושום דבר לא מתקדם, למול כל הדמעות שכולן מורידות מסביבך ושו"ת…

וזה דבר שמוכר גם בהשקפה היהודית על ימי אהבה וימי שנאה, וכן יש למקום הזה מקום – וצריך לתת לו מקום, ואפשר לבקש עליו. באיך שמרגיש לנו…

זה הדעה האישית שלי:))

[תמי אפשטיין]

לחלוטין.

לא שללתי. רק הזכרתי שזו עצת היצר.

לכתיבה שנוגעת בנקודה: [email protected]

לספרים שלי

[חומי קרמינר]

רוצות הפוך על הפוך?

השינוי יקרה רק כשתאמיני שהוא כבר קרה!

כלומר, תוכיחי לעצמך ע"י מעשים שאת כבר עושה,

שהנה, את טובה, את עוד יותר טוה, את ממש ממש טובה,

את מתקדמת, וואו איך את מתקדמת,

ככל שאת רואה שעצמך יותר טוב-

אוטומטית (נו, לא ממש, אבל זה בדוק) את נמשכת יותר לטוב.

בסיכום של משפט-

זה לא שנשתנה ואז נראה את עצמנו טובות יותר,

אלא,

נראה את עצמנו טובות יותר ואז נשתנה ממש.

[מירי]

שיר מאד חשוף ונוגע, כתוב יפה מאד!

כנראה שהרבה מזדהות איתך. בגלל שהיום מתקשים לחוות נכון את היהדות וכל מה שהיא כוללת, הרגש לפעמים חסר. בשביל שהוא יבוא, לדעתי צריך להרפות, ולא להיות בלחץ שהוא איננו.

[תמר זיו]

מעיזה להתעלם קצת מהתוכן ולהתייחס לצורה…
אולי לא מתאים בכאלה ימים, אבל בסוף זו מטרת הפורום, לא?
סליחה מראש אם אני פוגעת ברגשות האלוליים של מישהי.
נועה, תרשי לי להציע לך:
א. לקצר. לקצר. השיר יפהפה ומעביר את הרגש היטב, וקיצור רק יעשה לו טוב. בפרט
בכזה רגש.
ב. ריבוי נקודות (עשית את זה מקסים!) וסתם סימני פיסוק סוגרים (כלומר, לא
פסיק) בסופי שורות מעבירים היטב את הרגשת האטימות.
במקביל, להאריך קצת את השורות גם כן יכול להעמיק את התחושה הזו. לדוגמה:
כולן סביבי בוכות בתפילה, שומעות הרצאות בערגה.
ומה איתי?
לא מוזילה אף דמעה.
מיום הדין אין שום דאגה.
איך מעירים לב שכבה, ששכח את דודו לחפש?
ג. את הסוף הייתי קצת משנה. לבקש רק על יום כיפור? למה??? הייתי פשוט מוחקת את
השורה הזו…
וכן ה-ו' שאחרי הפסיק של 'שרוף' (השורה הרביעית מהסוף) לא זרמה לי טוב. מה
אומרת על להוריד אותה?

[תמר זיו]

הנה ההשראה שלי, מקווה שהיא תשובה מספיק אמיתית…
כמובן, בעקבות השיר המקורי והדיון שבעקבותיו 🙂

שִׁירִים עַל אֱלוּל מְצִיפִים.

תְּקִיעוֹת שֶׁל שׁוֹפָר

וְדָגִים שֶׁבַּיָּם

רוֹעֲדִים.

אַרְיֵה שֶׁשּׁוֹאֵג הִשְׁתַּתֵּק בְּתוֹכִי.

כֻּלָּן מִסָּבִיב מַזִּילוֹת קְצָת דְּמָעוֹת

מִתְנֹועֲעוֹת כְּמוֹ לוּלָב, רוֹעֲדוֹת

כְּמוֹ דָּגִים שֶׁבַּיָּם

רוֹעֲדִים.

וַאֲנִי? יְשֵׁנָה. כְּמוֹ לִפְנֵי שָׁנָה.

וְלִפְנֵי שְׁנָתַיִם.

וְלִפְנֵי שָׁלוֹשׁ.

וְלִפְנֵי – – –

עִם אוֹתוֹ יֵצֶר הָרַע

עִם אוֹתוֹ אוֹיֵב נוֹרָא

שֶׁלּוֹפֵת בְּעָצְמָה אֲיוּמָה

מַרְדִּימָה.

זֶה בְּסֵדֶר לִישׁוֹן,

לֶאֱגֹר קְצָת עוֹד כֹּחַ.

כִּי מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה שֶׁל הַלַּיְלָה

בְּתוֹךְ יְמֵי הַשִּׂנְאָה

הַלֵּב – הוּא בּוֹעֵר

וְיֵשׁ נְשָׁמָה;

הִיא עֵרָה, גַּם אִם אַתְּ יְשֵׁנָה,

בִּכְאִלּוּ.

[חיה חיה]

ריגשת….

[סולמית]

וואו נועה, איזה שיר יפייפה ומביע

אני כל כך מזדהה!!!

חשבתי שאני היחידה בעולם ככה…

ממש תודה על שכתבת על זה!

[נעה חפץ]

תודה על התגובות! מחמם את הלב,
עושה טוב לשמוע שיש עוד כאלו שמרגישות כמוני.
ובקשר להערות שלכן- זה מעלה שאלה חדשה.
האם במקרים כאלו, כשמרגישים בקרשים, ושלא התקדמנו מספיק (ואולי אפילו ירדנו— )
אולי הדבר הנכון לעשות, הוא להעמיד את עצמינו מול—
אחינו התועים?
להגיד לעצמי- תראי אותך, כמה את צנועה וצדיקה, כמה את משמחת את ה'. כמה טוב שאת מכירה אותו, לא כמו אלו המסכנים שאפילו לא יודעים שבא אלול.
את יודעת שיש אלול? אפילו הרגשת את זה והצטערת על שאת לא מצליחה להתקדם???
זה כבר וי ענק.
נקודה למחשבה.

[רבקי ז~]

נכון מאוד אבל לדעתי ההשוואה מיותרת

פשוט לזכור שכל השתדלות קטנה שלך אבא מעריך

ועצם זה שאת כואבת שאת לא כואבת את אלול, זה כבר משהו

והוא שם מוחא לך כפיים.

(אבל לא לשכוח שלא להסתפק רק בידיעה הזו ש-'טוב, הוא מעריך אותי ככה אז מעולה, אני אשאר ככה'.

הוא מעריך אותך ככה ומחכה שתנסי ותתאמצי, ותגיעי ליותר מזה

כי את יכולה)

[חומי קרמינר]

זה נכון לגמרי, אבל למה את צריכה את אחינו הטועים?
תסתכלי במראה, תראי כמה את טובה,
כמה את צנועה,
כמה המון המון רגעים שקיימת בהם מצוות יש באמתחתך,
כמה הרבה יותר טוב מרע יש בך, (ואם את לא מרגישה את זה בשלוף – תחפרי, אין ספק
שיש בך יותר טוב מרע)
כשאת מול עצמך, זה עוד יותר חזק, לא?

[רחל]

אֲנִי עֵרָה וְלִבִּי יָשֵׁן

בֵּין אֲנָשִׁים מְהַלֶּכֶת

מְהַנְהֶנֶת, מְחַיֶּכֶת,

מַרְאָה לְכֻלָּם שֶׁאֲנִי כָּאן.

וְהַכֹּל נֶחְמָד וּמְתֻקָּן

אַף אֶחָד אֵינוֹ יוֹדֵעַ

שֶׁהַמָּנוֹעַ הָרָאשִׁי כָּבוּי,

תָּקוּל,

וְאוּלַי חֲסַר סִכּוּי

שֶׁאוּלַי אֲנִי מַצִּיגָה כִּסּוּי

מַחֲזֶה עַל מָסָךְ אָטוּם

שֶׁאֵין מֵאֲחוֹרָיו מְאוּם

[רבקי ז~]

וואו נעה…

אני מקווה שאת לא חושבת שאת היחידה. כי את לא.

(לכן כתבתי את הקטע ההוא שלי, על אלקנה… אם קראת… מפחדת להיות כמוהו, לפספס את המלך בשדה)

אל השדה מתקבצים כולם

מקווים לזכות בחיוך מפני מלכם

ורק בבית אחד יושב לו האיש

ליבו שקט ואינו מרגיש

ובעיניים יבשות מדמעות

בקול יציב וחף מרעידות

הוא מבקש מהמלך שיצית בו האש

ויוכל גם הוא להיחרד ולהיות רוגש

(אלול, תשפ"ה.

מסתבר שההיסטוריה חוזרת😒)

[שיראל ינאי]

זה כל כך נוגע והכי טהור שיש
הזדהיתי כל כך עם הלב הזה שרק רוצה להרגיש…
היטבת לתאר
תודה לך