כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילה:
- Organized by
-
-
מה אומרות על הספר פדהאל?
-
מה אומרות על הספר פדהאל?
-
קורא המחשבות זוהי תופעה נדירה אבל קיימת
-
מסכימה!!!
גם אני נוטה לדלג על התיאורים, אבל חושבת שטוב שהם קיימים כי זה מוסיף אוטנטיות אחרי הכל… ומי שקורא ספרי מתח אחרים זה בשבילו קצה המזלג של אלימות.
אני אשתף אתכן: הייתי בהרצאה שלה, והיא סיפרה שבגלל התלונות לגבי האלימות
שהיה לה בהרצאה אחרת בסמינר גדול (לא בישיבה!…)
היא אמרה במקום שהיא מקבלת את הביקורת ואמרה/שאלה את הקהל אם להפסיק את התיאורים
ואז משום מה עבר בקהל (שהביע ביקורת חריפה קודם לכן) גל של מחאה…
הבנתם? נקודה למחשבה.
-
אני לא מבינה ,
מה חשבתן שיהיה במלחמה?
חיבוקים?? אפית עוגות אחד לשני?
ממה שידוע לי במלחמה יש הרוגים.
-
-
שלום
אני רוצה להעלות נקודה אחרת בספר שהפריעה לי
כאחת שממש אוהבת את הסדרה, ומאוד אוהבת את זה שהכל הגיוני ומסתדר עם כל הפינות.
זה שהמלך איסתרק רודף אחרי הבן שלו לתוך אלקן, ונכנס לתוך הארמון… ובלי שום גדוד צבא או משהו
זו הסתכנות , איפה האחריות שלו? עלול לקרות לו אינסוף דברים
והוא המלך שהממלכה עומדת עליו. צריך להיות לו אחריות על הממלכה
מה אומרות? לא הפריע לכן?
-
תגידי את רצינית ?
הבן שלו שם !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
זה קודם לממלכה
לממלכה יש את פנרס , מיכאל
אבל לרעואל יש רק את אבא שלו …
נראה לי שזה גם כתוב………….
-
כתוב, כתוב 😆
-
זה גם מעבר לזה ,
עם רעואל יהיה בידים של יוסף זה יגרום נזק אדיר לממלכה
הוא ישתמש בו כל הזמן נגד איסתרק ואחר כך יעמיד אותו באמת אחריו ויחנך אותו בצורה מזוויעה
-
-
קראתי כבר 3 פעמים
ככה שכנראה זה נהיה חלק ממני😂
-
אף אחד לא ינהיג את הממלכה כמו שהוא מנהיג אותה. אין לו תחליף
זה היה ברור בסוף הספר הראשון שאף אחד אחר לא יכול, ואם לא הוא, הממלכה לא היתה מתקיימת
-
מאז סוף הספר הראשון זרמו הרבה מים במניאר 🤣(ככה כותבים?)
מה שהיה נכון לאז, לא בהכרח נכון גם לתקופה שבה התרחש האירוע הנוכחי – 7 שנים מאוחר יותר
-
-
אהבתי ולא.
הרגשתי שנוגעת בהמון נקודות וסוגרת עניינים אבל העלילה היתה ריקה וחלולה יחסית.
קמתי כעבור כמה שעות (לא הרבה, אני קוראת מאוד מהר…) והרגשתי שבעצם, כספר בפני עצמו, פדהאל לא נותן לי תמורה למחיר.
כסיום לסדרה, כספר המשך הוא היה טוב אבל בתור ספר בפני עצמו- הייתי נותנת לו נכשל.
הוא לא מספיק עשיר בתוכן. היא נוגעת קצת ביוזבד, קצת במהללאל, שלוואן, אלרון, אולה, המתנקש, האחיות שלו, פאר והאחיין, היא נוגעת. אבל מידי קצת.
מה שהיא כן מרחיבה זה על איסתרק אבל רק מחוץ לארמון.
הייתי מעדיפה שתאריך יותר ותפרט קצת יותר על הדמויות.
לא הכרתי מספיק את פדהאל.
הכל קורה מהר מידי.
לפני שהספקתי להכיר אותו הוא כבר קפץ.
לא חבל?
ותגידו את האמת, לא עניין אתכן לקרא קצת על הזוג המתוק הזה אונמר ואולה?
הם סיקרנו אותי מאוד…
-
את צודקת ממש
וגם ענין אותי לקרוא על אונמר ואולה
אבל אני חושבת שזה בעיה של סדרה ככל שמתקדם ונהיה עןד ספר ועוד אז היא צריכה להתמקד ביותר פינות ולסגור אותם ולכן לא יכולה לספר על הכל
ודווקא אהבתי את זה שלראות את איסתרק מזווית אחרת ולא מהמלכות שלו , ממש הזכיר לי אותו עם חבורת המונדרים באיסתרק , מן מאבק יחיד כזה לאמת ולטוב בלי כוח המלכות
-
-
אני הרגשתי בעייתיות מסוימת באפיון של דמויות מסוימות,
פאר בפדאהל מתואר כדמות מרובעת ואפורה שנצמדת לכללים, דמות כזו בד”כ לא מגלה ניצני מרידה במלך, ק”ו שהוא אבא שלך,
מה גם יותר מזה, שזכרתי שבספרים הקודמים האופי שלו מתואר שונה לגמרי, ואפילו קראתי את מהללאל שנית, וגיליתי שזכרתי נכון, שם הוא מתואר כציני ומתוחכם, (כל הניהול שלו את סיפור השליח קידושין של שלוואן) משהו באפיון שלו במיוחד אבל גם של עוד דמויות לא עובר בקו אחד בכל הסדרה מה שמוריד מאד את האמינות, בשבילי בכל אופן.
-
פאר לאורך כל הדרך מתואר כמרובע ואפור
תקראי שוב…
גם הניהול של האירוע שבו הוא ממנה את עצמו לשליח קידושין מגיע מאותו מקום של הצמדות לכללים
לא זכור לי שאי פעם הוא נתפס בעיני כציני / יוזמתי במיוחד
כן קשוח ולא נבהל ממניפולציות, ומאוד מאוד בטולח בעצמו
אבל זה לא סותר את האפרוריות המרבעת שלו שחוזרת על עצמה לאורך כל הסדרה
באפיון של פדאהל באמת היה חסר לי
ז”א, מאוד ברור המסר שהוא רוצה להעביר
אבל אם אני רוצה היום להגדיר את האופי שלו – יהיה לי קשה הרבה יותר מאשר להגדיר את האופי של כל אחד מהגיבורים הקודמים
-
לגבי פאר, רשום לך שמדווח על פאר שהוא אינו מבין עד כמה הוא קרוב למות, ולאורך כל הספר הוא אינו מתוחכם ומתכנן מרד, אלא נשאר אפור ומתוכנת אבל יש לו כנראה איזהשהוא רגש הישרדות שעוזר לו לקבל החלטות נכונות למרות שזה נוגד את האופי שלו, אבל הוא ממש לא מתכנן מרד!!
-
-
גם אותי
אני הרגשתי שהיא רוצה להספיק הכל כדי לפרוש בשיא
-
האמת, קצת הצחקן אותי עכשיו 🙂
זה כמו לנסוע לחרמון, לבניאס, לראש הנקרה וכו’, להנות עד השמים, לחזור הביתה ולהגיד: אוף, לא היינו בים המלח…
ספר של 900 עמודים הוא מוגבל
עם כל הרצון הטוב, אין דרך להכניס בספר אחד תשובות לכל השאלות של כל הסקרנים, ולספק את הדרישות והחלומות של כ-ו-ל-ם
(שלא תבינו לא נכון – גם לי יש את הרשימה השחורה שלי –
מה עם ברכיהו דיאלידאן? האם האביר הפרוש יודע על מה שהתרחש? על איזו תגלית שלוואן עובד כ”כ קשה? מה עם רנה שלא שומעים עליה בכלל בספר? אולה ואונמר שכבר הזכירו פה, ועוד רשימהההה של רעיונות מה עוד היה יכול להיות בספר ואין)
אבל תכל’ס –
הייתה חווית קריאה + מסר מדהים וחזק? אז הספר עשה את העבודה ומגיע לו ציון של לא פחות ממצוין!
כנראה שכל אחת מאיתנו, אם היו מתייעצים איתה, היתה מעלה ים של רעיונות איפה לשפר / לתקן / לשנות
וכנראה שלכל תיקון כזה היו הערות לפחות כמס’ ההערות שהיו כאן על הגרסה הנוכחית
אז לכל מי שהתחילה לפקפק אם שווה השקעה או לא – קחו את הקיטורים בפרופורציות
עם הכל ואחרי הכל – שווה לבזבז עליו לילה 🙂
-
אני מקווה שבעז”ה אולי תעשה סיפורים קצרים על כל הדמויות מה אומרות?
-
רעיון…
למרות שכל הכיף זה לזרום עם עלילה ארוכה עם שאלות והפתעות וסקרנות של 900 עמודים ומעלה..
אם כי ממש לא אתנגד לקרוא את זה אם היא תוציא 😉
-
-
היא כתבה בסוף הספר שייתכן ויצאו נספחים לסדרה על חלק מהגיבורים,
יש למה לחכות🤗
-
התקופה של הספרים האלו היא באמת תקופת מלחמה כמו שמתואר בספר, אבל יש לה עוד ספרים כמו עגור הברונזה, אחד מאלף וכו’ שיש שם רוע אמיתי ואכזרי כזה שלפעמים מתגנבת לי מחשבה שמי שלא חווה את זה לא יכול לכתוב את זה… ספר יוצא מן הכלל שלה הוא חומות של נייר- מושלם, אמנם לא עלילה מטלטלת ומותחת אבל כתיבה משובחת ומסר אחיד ועוצמתי לאורך כל הספר
לגבי הסדרה של ממלכה במבחן לדעתי איסתרק היה המשובח ביותר ומשם ואילך הרמה ירדה מספר לספר, יוזבד היה מרוח במיוחד ולא חידש כלום לא מבחינת העלילה ולא מבחינת המסר, את פדהאל כבר לא קראתי- אולי הוא יפתיע אותי.
-
סגרתי את הספר לאחר יומיים שלקריאה והתעלמות מהמשפחה (כן.. חול המועד זה לא הזמן האידאלי להתחיל כזה ספר.. אני יודעת…:) עם טעם מתוק ומר.
מתוק- כי זה ספר של מ. קינן, כי היא הסופרת ה(כמעט) יחידה שבכל משפט מתחבא עוד משפט, שאני יכולה לקרוא את הספרים פעם, פעמיים 10 פעמיים- ולא להשתעמם, כי זה חיכתי לספר הזה 6 שנים!!! כי פגשתי שוב את הדמויות שכל כך אהבתי… כי הייתה עלילה מרתקת, היה כאב, היה שמחה, וכי מהלהאל נהיה הרב של הנושרים!
אבל.. גם מר… כי הספר היה קצת נמרח בהתחלה- וטססס בסוף, כי במהלך הספר היו כל מיני קצוות חוט וכל מיני רמזים שנראו שמובילים למשהו- ובסוף התפוגגו, כי – לא ממש עניין אותי פדהאל… (הדמות! לא הספר). פעם ראשונה בהיסטוריית הקריאה שלי שקראתי ספר לא כסדר- עקפתי לכל הקטעים עם איסתריק/יוזבד ורק אחכ קראתי את פדהאל. היו מדי הרבה דמיות חדשות לספר רביעי (חמישי… 2 חלקי יוזבד) ואחרון בסדרה. פדהאל, דיזר, גדעון, אביהוד, טורנאל ועוד ועוד – לא ממש היה כל כך אכפת לי מהם… והסוף (בלי ספויילרים) סגר מדי מהר את כל הקצוות.. 2 פרקים שסיימו 9 שנות מלחמה..
כל כך רציתי מפגש של יוסף ואיסתרק על גדות נהר המניאר (כמו שיוסף אמר לאיסתריק בסוף הספר איסתריק- עוד ניפגש) עם כל החבורה – מהלהאל, מיכאל- שאחרי 2 ספרים שכל הזמן מדברים על החזרה שלו לא היה שם בכלל!, פנרס, רובן, בסטיאין, יוזבד, האביר הפרוש, שלוואן, אלירון- בקיצור כל החברה ואיזשהוא קרב דרמטי עם טויסט.
אה… והנשים
הנשים היו חלק הרבה יותר משמעותי בסדרה בחלקים הקודמים- אונמר, טור, רנה, הלה, ליאה- הם היו חלק משמעותי בסיפור- ובספר הזה הדבר הכי גדול שעשו זה ששודכו-(בלי ספוליירים!) בעמוד האחד לפני האחרון…:)
אבל…
אם כל זאת- מיה קינן תמשיכי לכתוב ספרים! כי הספרים שלך באמת הם ה- ספרים (לדעתי) במגזר החרדי, וגם הביקורות מגיעה מזה שאלו הספרים האהובים עלייי- ולכן קצת התאכזבתי…
-
מסכימה עם חלק מהנאמר.
חשוב לציין ששמעתי מכנה אנשים, שביקשו מהסופרת היקרה להוריד את רמת הכתיבה, וזה השפיע מאוד.
לא היה מי יודע מה תחכום בכתיבה, וזה המצער…
\
-
-
יש למשהי מאלעד את הספר פדאל להשאלה אפילו בתשלום סימלי?
-
אגב ובלי קשר – בעמ’ 690גדעון חוזר לאתיל בשליחות אחראית ביותר, ושם נשאר עד סוף הסיפור.
לא מגיע לו עוד קצת מקום? זהו, הלך ונמוג?
-
האמת, קצת התאכזבתי
יש הקבלה יפה לחיים שלנו, זה נכון. הטוב והרע נלחמים. האפור שולט בנו יותר ויותר. לא יודעים מה נכון, ומה לא.
אבל בסוף פשוט להכניע את הרע, כמו בכל אגדת עם? הטוב האבסולוטי שולט מחדש והרע נעלם לתמיד??
אבל לא זאת המלחמה, המלחמה היא עמוקה הרבה יותר, היא מורכבת ואפורה הרבה יותר. אין כאן טוב ורע מובהק בכלל, ולכן גם לא שייך להכניע אחד מהם בכזו אבסולוטיות…
זו היתה התחושה שלי. היתה התחלה טובה מאוד, מסרים עמוקים ונוגעים, מלחמה עיקשת ומורכבת על האמת. ובסוף- הכרעה מוחצת שלטעמי לא תאמה את המציאות.
-
בעיני זה הספר האחרון – הסוף,
וממילא במשמעות האלגוריה הוא מקביל במידה מסוימת לביאת משיח –
טוב נגלה ומוחלט
-
-
מה פתאום?!
הרוע החיצוני מוגר, אבל זה מספיק ברור שנשאר הרבה עבודה להחזיר את כוזר למה שהייתה פעם…
(הרדידות לא נעלמה, הפקידים המושחתים….)
וגם לי זה הפריע שגדעון נעלם, ואיפה העזרה שאמורים לשלוח למלך?
ובכלל, מאד עניין אותי מה קורה באתיל בזמן הזה-
נולד נסיך, המלך ויורש העצר נעלמו…
איך הגיבו לזה? מה עשו?
תעלומה:)
-
נו,
אולי כדאי שנשתף מישהי מ- מאחורי הקלעים,
שתבהיר את הכול?
או שיש כאן אחת כזאת בעילום שם?
אם כן, תשמיעי קול… 🙂
-
מקפיצה, למי שרוצה לרכוש ממני את הספר באזור אלעד, והוא במצב חדש, לא לדאוג 🙂
(לא עבר שרשרת השאלות)ולגבי דעתי על הספר – פדהאל הוא “דמות של ממש”, עם רגשות ומחשבות ומלחמות פנימיות ושאיפות,
דיי התחברתי אליו,והרעיון שהיא מכניסה בספר הזה – ממש ממש יפה, ומעורר מחשבה
מי שרוצה לקנות את הספר יכולה לפנות אליי בפרטי
Log in to reply.
