כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שעוסקת בכתיבה וקריאה ואוהבת לדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
מה את בורחת | שרה לרנר
מה את בורחת | שרה לרנר
ראית אותי, אל תגידי לי שלא.
אם לא, למה את עוברת לצד השני של הכביש, פתאום?
גם אני ראיתי אותך. קיוויתי שאני טועה, שזו לא באמת את. אבל זו את, ואת חוצה עכשיו את הכביש בגללי.
אל תברחי לי. עצוב לי שאת בורחת בגללי.
עצוב לי בכלל.
אני אוהבת אותך, מתוקה. את יודעת את זה? אני אוהבת אותך מאוד.
את יודעת את זה.
ידעת את זה בשנה שעברה, כשהיית ניגשת אליי בסוף השיעור כדי לשאול שאלה. וידעתי לפעמים שכל השיעור ניסית לחשוב מה לשאול הפעם, סתם כדי למצוא תירוץ לדבר.
רציתי לומר לך שאת לא צריכה למצוא תירוץ, שאת יכולה פשוט לבוא. ולדבר, או לשתוק.
אבל ידעתי שזה לא לעניין להגיד ככה, ואני כל כך לא כזו. אז לא אמרתי.
את יודעת שאהבתי אותך.
את העיניים החכמות שלך, העמוקות, שהביטו בי מהספסל הראשון כשדיברתי על כל הדברים שחשוב לי כל כך להעביר הלאה. על המתיקות והאור שאני חיה, שאני כל כך רוצה שתחיי גם.
את שאלת כאלה שאלות טובות, שלפעמים נדהמתי כמה עומק עוד היה חסר לי.
צפיתי לך עתיד. את ידעת את זה.
וכמה קשה לעצום עיניים עכשיו, ולומר שאני עדיין צופה לך.
לא יודעת אם אני גדולה מספיק.
את חוצה את הכביש, כי כואב לי לראות אותך ואת יודעת את זה. כי לא דמיינתי שכך אראה אותך, ואת יודעת עד כמה לא דמיינתי. וכמה קצת זמן עבר מאז.
אין לי מושג מה עבר עלייך, באותם ימים שישבת מולי בספסל הראשון.
אין לי מושג מכלום.
את מנסה להיעלם, כי את יודעת שאני רואה אותך. ושהמראה שלך מכאיב לעיניי.
אני אמורה אולי לומר שלא, אני לא רואה כלום, רק את הפנימיות שלך. שזה לא עצוב לי ולא כואב לי, כי בכלל לא שמתי לב.
סליחה, אהובה שלי. אני מתחננת לסליחתך.
אני לא יכולה לומר כך.
המראה שלך צורב את עיניי, שורף את ליבי.
כואב לי כל כך. עלייך, ובכלל.
את בורחת, כי את מרגישה חשופה פתאום.
את חושפת את עצמך. אני לא יודעת למה. לא יודעת מה זעק בתוכך עד שהרגשת חייבת, וקרעת את הכל מעלייך.
את חושבת שאת חושפת את עצמך. אבל את מסתירה אותך. כל כך מסתירה. עד שלא רואים אותך בכלל.
אנשים הולכים ברחוב, והם חושבים שהם רואים אותך.
הם כל כך לא.
אבל את לא תרמי אותי. את לא תצליחי, ולא משנה כמה תנסי.
אני מכירה אותך כבר, לא תוכלי לעבוד עליי.
את מדהימה. את יקרה. את מיוחדת כל כך.
את טהורה.
כן.
אם הייתי גדולה מספיק, הייתי צורחת את זה ברחובות. הייתי תופסת אותך ומטלטלת אותך ומנערת אותך ולא עוזבת עד שתקשיבי לי ותאמרי את זה אחריי.
אבל אין לי אומץ, אז אני שותקת.
אבל אני יודעת את זה, ולא תרמי אותי.
את טהורה.
אני יודעת שאת מתפללת. כל יום.
אני יודעת את זה, אין לי ספק.
אני מכירה אותך.
אבל זה לא העסק שלי, זה כבר שלך ושלו. אז אני שותקת.
אני שותקת, למרות שיש לי כל כך הרבה מה לומר.
אני שותקת, כי אני לא יודעת מה לומר.
אני רוצה שתדעי שאני אוהבת אותך. אוהבת מאוד.
אם יכולתי, הייתי מחבקת אותך. אבל אי אפשר. דיסטנס, וזה.
איך אני רוצה לחבק אותך. תדעי את זה.
אני אוהבת אותך מאוד מאוד מאוד.
ואת לא תשני את זה. את לא תצליחי לשנות את זה, לעולם.
את מדהימה. את כל כך גדולה. את כל העולם כולו.
ואת תעמדי יום אחד, ותביטי על הדרך שעברת, ולא תצליחי להכיל את הגבורה שלך, ותעמדי נעתקת נשימה מול עצמך.
ותאהבי אותך.
היי, מה את בורחת.
סך הכל רציתי לומר לך
שלום.
- 0 תגובות
עוד לא נכתבו תגובות לדיון זה.
Log in to reply.
