כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שעוסקת בכתיבה וקריאה ואוהבת לדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
מכירה מישהי מחוננת או מוכשרת על? אשמח מאוד לדבר איתה
מכירה מישהי מחוננת או מוכשרת על? אשמח מאוד לדבר איתה
תודה רבה!!
- 58 תגובות
מנהלת קהילה יש הרבה שחושבות שהן כאלו.
תבקשי מאובחנות.
אגב, אחרי כתבה שערכתי בנושא, וראיון עם פרופ' חנה דויד שמומחית בתחום – יש הרבה מחוננים רק בתחום ספציפי, לא חייב להיות מחוננת בכל התחומים…
-
פעילה בקהילה
איפה כתבת את הכתבה?
ואיך השגת מאובחנות?
תודה!
-
מנהלת קהילה
לא השגתי מאובחנות.
ראיינתי את פרופ' דויד, ואמהות לילדים מאובחנים. היתה להם סיבה לאבחן את הבנים דווקא. את הבנות הם לא אבחנו. רק את הבנים (אם אני לא טועה, כדי לדעת אם נכון להוסיף תחומי לימוד על הבנים, או שזה לא תואם יכולות. לבנים זה נפק"מ כי הם יכולים להוסיף עוד לימוד. לבנות לא היה טעם)
-
ותיקה
כתבה מעולה!
נהניתי ממנה ממש.
-
פעילה בקהילה
היא לא חרדית פרופ' דוד, נכון?
יש לך את הכתבה לשלוח לי? היה מעניין אותי מאוד.
-
פעילה בקהילה
מעניין כמה הולכות לאבחן את עצמן,
ולפי מה קובעים שהוא מחונן – אם זה רק לנושא מסוים,
זה לא לפי IQ?
-
פעילה בקהילה
שלום וברכה יהודית.
כתבתי לך בהודעה פרטית את כתובת המייל שלי
יש לי משהי שיכולה לדבר איתך.
רק שאלה, למה את לא מוכרת בקדם? למה אין לך וי ירוק?
יש משהי שמכירה אותך ויכולה לאשר אותך?
-
פעילה בקהילה
לא ידעתי שצריך לקבל וי ירוק,
המייל שלי בחדר מחשבים, ואני כל כך עמוסה ולצערי הרב רק מידי פעם קופצת כאן לביקור, כך שלא ממש מתמצאת
מה צריך לעשות?
-
פעילה בקהילה
בציבור שלנו הרבה פחות מקובל לאבחן מחוננים. ולא רק בנות, גם בנים. אין מסגרות ייעודיות למחוננים, ובשביל לראות אם ילד / בחור מסוגל להוסיף עוד לימוד, במרבית המקרים לא צריך אבחון רשמי.
מכירה כמה וכמה בסביבה הקרובה שככל הנראה היו מקבלים ציון IQ שמדרג אותם כמחוננים, אבל מעולם לא עשו אבחון רשמי, בהיעדר תועלת (ולדעת ההורים – יכול דווקא להזיק…)
-
פעילה בקהילה
הי יהודית
יש לי חברה מחוננת – מאובחנת
את יכולה לפנות אלי באישי
-
פעילה בקהילה
יש לאחותי חברה כזו
קפצה שתי כיתות
גאון שיגעון
זה הסגנון?
אם יעזור לך אוכל להשיג את המס' טלפון שלה -
מנהלת קהילה
-
פעילה בקהילה
כתבה מעולה!
מהיכרות קרובה עם יצורים מהזן הזה, התחברתי ממש.
-
פעילה בקהילה
אלו לא יצורים, וזה לא זן. זו תכונה מסוימת של אנשים אנושיים להפליא.
-
פעילה בקהילה
😆
-
פעילה בקהילה
תודה רבה!
היה מרתק ממש!
רק תגלי לי איפה זה התפרסם ומתי ? זה חשוב מאוד לדעת
-
מנהלת קהילה
התפרסם בנפך (עיתון הנשים של הפלס9
בחופש, לא זוכרת אם שנה שעברה או לפני שנתיים (לא האחרון)
-
ותיקה
מכירה לא מעט.
אוכל לתת לך מיילים או מספרי טלפונים
של שלוש מתוכן. - סטטוס תעסוקתי:
חברה תורמת
תפני אליי באישי
אתן לך מייל של מישהי גאונית – אנציקלופדיה מהלכת
ומוכשרת על בציור, בכתיבה, וכו'…
אומנית מטורפת עם סיפורים עסיסיים
מסכימה להתראיין בשם בדוי
-
פעילה בקהילה
סתם ככה, מניחה שאלה:
מה בעצם המטרה בעיסוק בנושא?
מי שחי את העולם הזה, לא צריך שיספרו לו על ההתמודדויות והאתגרים. הוא חי אותם יום יום ושעה שעה. פתרונות – עושה לי רושם שאין משהו אמיתי, חוץ מתפילות, לקחת נשימה ולדעת שזה עובר עם הגיל (לא היכולות, האתגרים…). ומי שלא שם – מה זה נותן לו?
כן חושבת שמי שכדאי שתהיה לו יותר מודעות לנושא זה צוותי ההוראה, מעבר לזה – לא הצלחתי למצוא איזה תועלת משמעותית מלהעלות את הנושא, אבל אולי פספסתי משהו? אם כן, יותר מאשמח לשמוע:)-
חברה תורמת
מה שונה מכל סיקור של תופעה?
משפחות מתמודדות, בחורות שממתינות, ילד מיוחד , קשיי למידה,
מי שבתוך זה – מכיר ומתמודד, ושאר העולם- מתוודע לקשיים/לרווחים וכו'.
סופרות מחפשות נושאים מקוריים ליצור ענין , זה תפקידן.
-
פעילה בקהילה
האמת היא שכל סיקור של תופעה באמת מעוררת עניין לרוב האנשים, ופעמים רבות – מרגיזה מאוד את אלו שמכירים אותה מקרוב. במיוחד שאחר כך כל מי שקרא את הכתב בטוח עכשיו שהוא מבין בעניין. והרבה יותר גרוע ממי שלא מבין אותך, זה מי שחושב שהוא מבין אותך. כל אחת בתחום שנוגע לה, כמו שאמרת – התמודדות רוחנית, כלכלית, רפואית, רווקות מאוחרת, עקרות, קשיי למידה, לא משנה מה.
לא חושבת שעיתונים יפסיקו לפרסם כתבות כאלה, כי אנשים נהנים לקרוא על בעיות של אחרים. אבל אני כן חושבת שיש משהו נקי יותר בכתבות שלא עוסקות בנושאים כאלה – היסטוריה, ידע עולם, ובהחלט גם אנשים – אבל יותר בקטע של אנשים שמשתפים מניסיון חייהם באופן שמועיל לאחרים, לא סתם ש"מסביר תופעות", או מפעלי חיים – אנשים שהקימו דברים, שחוללו שינויים, שהדגש הוא יותר מה שהאדם עשה והשפיע ופחות על נתוני החיים שלו בפני עצמם.
אני אוהבת לקרוא על נשים של רבנים, על נשים שזיהו צרכים בציבור ופעלו כדי למלא אותם, נשים שנתנו מעצמן למען עם ישראל (הטור של הגב' הבר למשל, ממתנת חיים), נשים שיש להן מה ללמד אותי – אני ספציפית אוהבת לקרוא על אנשי חינוך שאני יכולה להעריך, כי זה נותן לי השראה כמורה. כל אחת ומה שמושך אותה.
-
פעילה בקהילה
ספציפית במקרה הזה, יותר מאשר מרגיזה, אני רואה את זה כדי-חסר תועלת, עד לא רלוונטי.
זה אמנם נחמד לקריאה, ומעורר הזדהות אצל מי שמכיר. אבל לא באמת תורם לקורא הסטנדרטי.
סליחה על ההשוואה, אבל כמו לקרוא על תופעת טבע. רק שלקחת חתך אוכלוסיה של אנשים שמסתובבים וחיים ביננו, ולהפוך אותם לתופעת טבע, זה בעיני לא הוגן. להוציא מקרים באמת קיצוניים של אנשים ששווים כתבה בפני עצמם (אלה שמסוגלים להוציא שורש 13 של מספר אקראי בן 200 ספרות, האלה שזוכרים כל פרט מיום היוולדם בערך ועד היום, וכו'…)
-
פעילה בקהילה
זה בדיוק העניין, אנשים הם לא תופעות טבע. הם נשמות, הם חלק אלו-ה ממעל.
לא מכירה אף אחד שמזדהה מלקרוא על עצמו כתופעת טבע – גם במקרה הזה וגם במקרים אחרים. אולי יש אנשים כאלה, לא יודעת. בינתיים לא פגשתי אותם.
-
פעילה בקהילה
זו לא תופעת טבע, זו מתנה שיש לחלק לא גדול מהאוכלוסיה והיא באה בעיסקת חבילה עם התמודדת שלא נורא אם אנשים יכירו אותה ולא רק יקנאו לדוג' . אם מראיינים אנשי מקצוע נכונים ואנשים שחווים את זה בעצמם, מה רע?
אפשר להבין את הביקורת, אבל אפשר גם למתן אותה… יכול לצאת גם הרבה טוב מראיון כזה בהנחה שהוא נכתב בענווה המתבקשת.
ועוד משהו אני רוצה להוסיף: קיטלוג זו בעיה רוחבית, לא רק בכתבות כאלו. לישרים הן תעזורנה להבין את השני ולפושעים- לקטלג אתו…
-
פעילה בקהילה
זה בדיוק מה שאני שואלת – חוץ מצוותי ההוראה שלהןם יש תועלת גדולה מלהכיר את התחום (ובשביל זה לא מספיקה כתבה, אגב) איזה עוד תועלת יכולה לצאת מכתבה כזאת, לקורא הסטנדרטי?
להוריד קנאה. נניח. אני תוהה אם יש לזה סיכוי אבל נגיד. מה חוץ מזה?
זה מקפיץ אותי, כי מהיכרות קרובה עם לא מעט מחוננים, עיסוק בתופעה עשוי להביא להרבה מאוד נזקים. ולכן לדעתי נדרשת זהירות מאוד גדולה בעיסוק בנושא על במה ציבורית.
(תחשבי לדוג' על ילדה בת 8 שקוראת עיתון נשים, כי את העיתוני ילדים היא סיימה ברגע ומשעמם לה נורא, ומזהה את עצמה על במת העיתון, כולל ניתוח מקיף של מה היא חווה, לדעת הכותבת, ואיך ראוי שיתייחסו אליה המורות והחברות…)
-
פעילה בקהילה
ואני שואלת אם זה הנזק היחידי שיצא לה מלקרוא עיתון נשים, מה עם קריאה על כל מיני מחלות וסיפורים מפחידים אחרים? ניצולי שבי, טבח, פיגועים וכו'….
בכנות, ברמה מסוימת על כל כתבה יכולה להיות ביקורת. כשם שפרצופיהם שונים.
-
פעילה בקהילה
זה לא חדש שיש בעיה גדולה עם כתבות על כל מיני נושאים,
כן יש הרבה שממש כואב להם שכותבים על דבר שהן מתמודדות איתו,
שמציגים את זה באופן חלקי או מעוות
וגם יש הרבה בעיה שנחשפים למידע שלא עושה טוב…
-
פעילה בקהילה
אמת.
על כל כתבה יכולה להיות ביקורת
ולענ"ד, כותבת אחראית אמורה לקחת את זה בחשבון
ולשקול לכתוב על נושאים שלגביהם יש פחות רגישות / סיכון לביקורת.
@SaraLerner נתנה פה דוג' מצויינות לנושאים כאלה
ויש עוד…
ואם בכל אופן הוחלט לכתוב על נושא כזה,
אז לפחות לעשות את זה במודעות גבוהה וזהירות נדרשת…
-
פעילה בקהילה
אולי אותם מקרי קצה שרשמתי כאן, שהעובדה שאני מודעת לקיומם ככל הנראה היא במודעות ובהסכמה שלהם, משקפים את אותם יחידה סגולה שנחמד להם להרגיש תופעת טבע (אגב, הם גויים כולם…)
מעבר לזה – מסכימה איתך לחלוטין. אנשים הם אנשים. הם לא תופעות, גם אם יש להם יכולות יוצאות דופן בכל תחום שהוא
-
פעילה בקהילה
והכי גרוע – כשהכתבה נכתבת על ידי מישהי שלא עברה את זה בעצמה. זה נורא. כשבן אדם כותב על התמודדות שלו בעצמו – אפשר ללמוד מזה הרבה (אתן מקבלות את המיילים של מיכל לוי, אגב? מומלץ מאוד). אבל כשאישה נחמדה, נשואה באושר עם שמונה ילדים, כותבת על "הסיבות לעליית אחוזי הגירושין בדורנו ומה אפשר לעשות בנידון, וגם: דיברנו עם רחלי, מלווה נשים חד-הוריות, על האתגרים וההשלכות", – זה מעצבן. מניחה שזה מעצבן את מי שנמצאת במצב הזה, ויכולה להעיד שזה גם מעצבן סתם נשים אינטליגנטיות שמרגישות שיש משהו לא הוגן ולא נכון בכתיבה מתוך נקודת מבט כזו.
- סטטוס תעסוקתי:
פעילה בקהילה
מסכימה מאוד עם כל מילה.
ולו רק מפני שכשאדם שכותב על עצמו ועל חייו, הוא לא מטיף.
הוא מספר על חוויה אישית, סובייקטיבית, ולא מכלילה. כל מה שעבר וכל התובנות שלמד, אלו הדברים שלו.
קל יותר לקבל אותם גם אם הקורא, כעובר חוויה דומה, מרגיש ופועלת אחרת.
מצד שני – אם רק אלו שעברו את החוויות יכתבו אותן, לא יהיו לנו את הכתבות בנושאים האלה, שבסופו של דבר הם אלה שמעניינים את רוב הנשים סביבי.
מה שכן, צריך לכתוב על דברים כאלה בענווה, בידיעה שלא חווית, ולהיזהר לא לחוות דעות חד משמעיות ומוחלטות.
-
פעילה בקהילה
לא חייב שמי שעבר בעצמו יכתוב בעצמו
בשביל זה בדיוק יש ראיון, לא?
- סטטוס תעסוקתי:
פעילה בקהילה
נכון, אבל הרבה פעמים הכתבה היא לא רק ראיון.
היא גם ניתוח של התופעה.
לא אמרתי לא לכתוב. אמרתי לכתוב בענווה.
-
מנהלת קהילה
ענווה. זו מילת המפתח.
בנוגע לסיבות לכתוב על זה:
יש היום בעיה של אבחוני יתר. כל אדם שלישי סבור שבנו מחונן.
אז דבר ראשון – תרגיעו. זה לא. ותפסיקו, בבקשה, לאבחן כל מי שנראה לכם חרוץ מדי, או מוכשר מאד.
דבר שני, לא כל דבר זה בעיה. יש פיתרון, גם אם זה מאתגר יותר.
דבר שלישי, תדעו שזה מאתגר. גם לגדל ילד טיפש זה מאתגר, כן? אבל גם מחונן.
לעצם הכתבה: השתדלתי להקיף את הנושא, להביא את המילה המקצועית, לראיין נשים ולא רק לכתוב על ה'תופעה'.
וכמובן – לכתוב בענווה. לצטט את המדוברות ולדעת שלא תמיד אני מבינה.
-
ותיקה
מסכימה, בדיוק.
אני דווקא נהנית לקרוא כתבות כאלו.
כאמא לילד מיוחד (נכה, בכסא גלגלים) קוראת הרבה כתבות, למשל מרווה לצמא מעלים הרבה נושאים בסגנון הזה.
אף פעם לא הרגשתי את התחושות שתיארתם
ועוד משהו, גם אם תכתוב את הכתבה אמא עם נתונים דומים לשלי, מאוד מסתבר שהחוויה שלה שונה, ההתמודדות שונה, נקודת המבט שלה שונה, האופי והתכונות שונים וכו', כך שברור שיהיו בכתבה דברים שאני חושבת שונה ממה שהיא תכתוב, או דברים שלא חוויתי, ואפי' גישת חינוך והשקפה שונה, כי כל אחד הוא עולם מלא
אז מבחינתי אם זו סופרת שראיינה אמא, זה כמו אמא שכותבת בעצמה. כמובן אם היא עשתה עבודה טובה של מחקר וכתיבה נעימה וכו'
-
ותיקה
עיין ערך סיורי יום חמישי ליד ישיבת פונביז'
(-חילוני מזדקן: "אז איך הם מסתדרים עם הגידול??"
-והמומחה לענייני חרדים, קרי המדריך, עונה בביטחון: "זו התשובה- כולם היום עובדים, כולם יוצאים לעבוד"
משהו טרי ששמעתי השבוע, מבטיחה)
סתם סתם נסחפנו, זה לא באמת דומה..
אני לא חושבת שחובה על הכותבת להכיר את ההתמודדות מקרוב מחייה האישיים בדווקא.
כתבות שטחיות ורדודות יש תמיד, גם אם הכותבת תהיה גרושה ותכתוב על אחוז הגירושין וכו'.
וגם כתבות ערוכות היטב וברמה גבוהה לא חסרות, גם אם הכותבת למדה את ההתמודדות לראשונה לצורך הכתבה בלבד.
לדעתי האישית, הפיוזים על זה שהכותבת לא מכירה את ההתמודדות עליה היא כתבה, עולים רק מול כתבות מטופשות ונמרחות (שהרבה פעמים הם פרסומת סמויה לכל מיני נשים עם תארים בומבסטיים כמו מאסטרית לשחרור חרדות מטפלת בNLP ויזמית מכון XYZ לפריצות דרך משנות חיים) הם לא היו עולים אם זה היה כתוב טוב. כלומר מה שיקבע את רמת הכתבה הוא לאו דווקא ההיכרות של הכותבת מקרוב עם הנושאים.
-
פעילה בקהילה
בעיני זה שונה,
כי כשאת מדברת על התמודדות עם ילד מיוחד / נוער מתמודד / המתנה לזיווג / לילדים / …
חשיפה של הסביבה לאתגרים של המתמודד אמורה לגרום להם להתייחס בצורה נכונה יותר למתמודד.
אבל כשמדברים על ילדים מחוננים,
אין לזה שום רלוונטיות לקורא הסטנדרטי.
אני לא חושבת שמצופה מהחברים של ילדים מחוננים או מההורים או מהדודים שלהם, להתייחס אליהם בצורה שונה מהרגיל בגלל שהקב"ה חנן אותם ביכולות מרשימות ויוצאות דופן.
מי שרלוונטי בהקשר הזה זה בעיקר צוותי ההוראה, שדווקא להם יש הרבה מה להגיד בהקשר הזה…
(למשל: לראות את הילד ולא רק את המחוננות שלו. להחמיא לו על דברים אמיתיים ולא רק על הישגים לימודיים, לאפשר לו להשתתף ולתרום גם בתחומים שלא קשורים ללימודים ישירות ועוד כל מיני…)
-
ותיקה
אני קוראת כתבות רק כי זה מעניין, לא משום סיבה אחרת. ולקרוא על מחוננים יכול להיות מאד מעניין.
-
פעילה בקהילה
מבחינתך, כקוראת, סביר להניח שזה השיקול. וזה שיקול הגיוני לחלוטין.
אבל מצד הכותבת, "מענין" זה לא סיבה מספקת בשביל לקחת קבוצת אנשים שחיים בינינו, ולהעלות אותם על שולחן הדיונים. צריך סיבה משמעותית יותר.
אמנם, באופן אישי, אף אחת מהסיבות שעלו כאן עד עכשיו לא הצליחה לשכנע אותי בנחיצות הענין.
אבל מקבלת את זה שיש דעות אחרות. ואם מישהי מרגישה שיש תועלת ממשית בפרסום כתבה כזאת בבמה כלל-נשית, אז בכבוד. אבל לא סתם בתור נושא מרתק לדוש בו…
-
מנהלת קהילה
מירי, הצגת את זה בצורה לא כ"כ הוגנת כלפי הכותבות.
אף אחת/ד לא כותב על קבוצת אנשים במטרה להעלות אותו לדיון או לשולחן ניתוחים.
את יכולה לטעון את זה כלפי כל כתבה שהיא. תמיד יכולים לראות בה העלאה של אנשים/ איש לשולחן הדיונים. זה לא המקום של רוב הכותבות.
יש מושג של העלאה למודעות, וזה בדיוק מה שעושים. לרוב זו גם המטרה של כתיבת כתבות מהסוג הזה. היום זה מחוננים, מחר זה מעוכבי שידוך, מחרתיים זה בעלי תשובה, בעוד שנה זה זוגות ממתינים. להמשיך?
את לא חייבת לקבל, כמובן, אבל אל תציגי אותנו כרכלניות שמחפשות לגרוס סיפורי חיים ולהעלות אותם לדיון ציבורי. אנחנו לא שם, ברוב מוחץ של המקרים.
-
פעילה בקהילה
חלילה!
תקראי שוב – התגובה שלי לא באה לפסול את הכותבות ו/או הכתבות,
אלא להסביר למה "מעניין" זה לא סיבה מספקת בשביל לבחור נושא לכתבה.
ברגע שמאחורי בחירת הנושא עומדת חשיבה על התועלת שהכתבה יכולה לתת לקבוצת האוכלוסיה שעליה מדברת הכתבה, לגמרי יש לזה מקום, גם אם אני אישית לא השתכנעתי בתועלת הזו.
-
פעילה בקהילה
אתן כותבות דברים ממש חשובים ומעוררי מחשבה, אני ממש מסכימה אתכם.
כתבות באמת מענינות אותי אישית יותר אם הן כוללות היסטוריה, או סיפורים על אנשים מעניינים ופחות תופעות חריגות או לא כי תופעות מעניינות אותי רק אם הן נוגעות אלי וכאלה שלא פחות.
מאוד הסכמתי עם מי שאמרה שמישהי שכותבת ולא מכירה את הנושא, וואו! כמה זה נכון!!!
אבל איך תמצאי על כל נושא מישהי שמכירה את הנושא? מעט מסובך לביצוע, אבל מאמינה גם מנסיון ככותבת לא כתבות אלא טור אישי, ראיתי שאנשים הרבה יותר התחברו שאני בעצמי כתבתי ולא מישהי כתבה בשבילי. -
פעילה בקהילה
סליחה שאני אומרת, אבל מעניין אותי כמה מהמגיבות פה מכירות התמודדות עם מחוננים מקרוב.
יקרות-
זה לדעת שעם המתנה מגיעה עטיפת רשרש ענקית, שעושה רעש, שמסרבלת, שדורכים עליה, שהיא מציקה. בפנים יש מתנה, נכון. אבל המעטפת, ומי שמכירה מקרוב מחונן אמיתי– מבינה על מה אני מדברת…
אני חושבת שהכתבה היא בעיקר להורים ומכרים ממעגל ראשון שכתבה כזאת תעזור לנרמל להם את כל התופעות, להבין איך מתמודדים עם ילד מחונן כדי שימצה את הכישורים ולא יגדל עם תוויות של ילד בעייתי.
תודה לכתבות היקרות שמעלות נושא חשוב כזה למודעות!!
-
פעילה בקהילה
אחרי כל הדיון כאן ואחרי הבעת דעתי (האישית והסובייקטיבית לחלוטין) על כן לכתוב/לא לכתוב, חשוב לי לומר:
כמו שאפשר לראות כאן, כשם שפרצופיהן שונים – כך דיעותיהן שונות. אני אישית לא אוהבת לקרוא כתבות על נושאים שקרובים אליי (לא משנה כל כך אילו, יש כמה נושאים כאלה), ולפי מה שאני לומדת מהתגובות כאן – יש בהחלט אלו שכן אוהבות. שמחתי ללמוד על דעות נוספות…
אבל בכל מקרה, אם כותבת-הכתבות תקרא ברצינות את כל הסיבות שהעלו נגד, תיקח אותן כנקודות לשים לב אליהן בכתיבה ותכתוב מתוך מודעות לנקודות רגישות – אני מאמינה שזה יכול להעלות את הכתבה לרמה גבוהה יותר, אמינה ואיכותית יותר, ולהוריד הרבה מהרתיעה וההתנגדות שעלולה להיות קיימת.
- סטטוס תעסוקתי:
ותיקה
ראיתי את מה שכתבתן איזה נושא מעניין:))
רק לדייק משו…
מה זה לא נורמלי?! כל דבר שיוצא מהשגרה, ילד מחונן – הוא ילד לא נורמלי. זה נשמע חריג ואולי יש כאלה שיגידו שיגיד תודה שהוא חכם וכו' — אבל ילד מחונן – הוא ילד עם מתנות בדיוק כמו ילד עם אוטיזים – שיש לו מתנות אבל המוח שלו פועל טיפה שונה – וכן הוא ילד לא נורמלי!!
הוא ילד שצריך כל הזמן לתווך בין עצמו לבין הסביבה, הוא ילד שכל הזמן צריך להילחם בעצמו לא להגיד לחבר שלו הבנתי הבנתי, לא להפריע בכיתה כי הכל כבר הוא יודע, לא לשבת שעות מול האינצקלופדיה כי זה הדבר היחיד שהוא נהנה ממנו בהמשך…
רואה שזה עדיין בטיוטות….
אז כמה שהספקתי לעורר—
אולי השלוש שניות האלה יפתחו מבט.
שבת שלוםםםם
-
פעילה בקהילה
ההתייחסות הזו היא הרסנית עבור ילדים מחוננים – בין אם זה בקטע טוב ובין אם זה בקטע רע.
אפשר להגדיר הגדרות מילוניות ולומר ש"לא נורמלי" זה כל מה שחורג מהנורמה, ומחוננות היא אכן חריגה מהנורמה במדד היכולות בתחום מסוים. אבל כבני אדם שפועלים יותר לפי קונוטציות ואסוציאציות, ופחות לפי הגדרות מילוניות יבשות – צורת החשיבה הזו היא מאוד מאוד מזיקה לילדים מחוננים. בין אם מתכוונים לטוב ובין אם לפחות.
יש נטיה להשוות בין מחוננים לבין אנשים על הרצף האוטיסטי, וזו טעות. המוח של אנשים על הרצף האוטיסטי אכן עובד בצורה שונה מהותית, ולכן דרך התקשורת איתם היא שונה.
המוח של מחוננים לא עובד בצורה שונה מהותית, אלא מוגברת – בתחום המחוננות שלו. צורת התקשורת היא לאו דווקא שונה.
קחי לדוגמא את מוצרט, מחונן בתחום המוזיקלי. שנינו שומעים את אותם צלילים, והמוח שלנו מפרש אותם בדרך זהה. ההבדל ביני לבין מוצרט הוא שמוצרט הבין את הצלילים וחווה אותם ברמה עמוקה הרבה יותר ממני, וההבנה הזו איפשרה לו את ביצועיו המוזיקליים הנדירים. אבל השוני שלו הוא כמותי, לא מהותי. ולראיה – היצירות שהוא הלחין נשמעות הרמוניות ונכונות גם לאדם שאין לו הכישורים של מוצרט.
גם איינשטיין – בעל מחוננות לוגית, שהצליח להגדיר נוסחאות שלא יכלו להגדיר לפניו – יכל ללמד ולהסביר את התיאוריה שלו הלאה, באופן שהובן והתקבל על אנשים עם יכולות לוגיות נמוכות בהרבה משלו. כלומר – שוב, שוני כמותי.
לעומת זאת, ההיגיון של נערה על הרצף האוטיסטי עשוי להיות שונה מההיגיון שלי. גם אם היא תסביר לי את כוונתה ברעיון מסוים באופן הבהיר ביותר – אני עשויה להתקשות להתחקות על המבנה ההגיוני של הרעיון שלה, וכן להיפך. כאן השוני הוא מהותי ולא כמותי.
ציינת יפה שלילדים מחוננים יש אתגרים, וצריך לטפל בהם. יש להם גם יכולות שצריכות לקבל מענה. אבל לא "בגלל שהוא מחונן", אלא כי הוא ילד, ואת המבוגר שאמור לעזור לו.
ילד חייב לדעת שסמכות היא סמכות. שהמורה אומרת את המילה האחרונה, גם אם את יותר חכמה ממנה. ילד חייב לדעת לכבד את דעתם של אחרים, לכבד את הדעות של החברים שלו, גם אם הוא חכם יותר. הוא גם חייב לדעת לטעות, גם אם הוא חכם יותר. כל הנ"ל הוא לטובתו האישית. אם מצליחים להביא ילד מחונן להפנים את זה – זו מתנה אדירה בשבילו לחיים.
השוני כל כך נוכח, שהדבר האחרון שנרצה לעשות הוא לחגוג אותו, למסגר אותו ולהדגיש אותו. אני לא נכנסת אפילו לשאלה אם זה נכון עובדתית או לא. בפן המעשי – ההתייחסות הזו היא הרסנית עבור ילד. גם אם הוא נהנה ממנה. ולמעשה, אם הוא נהנה ממנה – היא הרסנית עוד יותר.
כל הנ"ל לא סותר חלילה הכרה ביכולות ובקשיים, וגם לא סותר הכרה והכלה של תחושת השונות. היא קיימת ויש להתייחס אליה. אבל יש הכרה שמסייעת לאזן, ויש הכרה שמקצינה – וקריטי להבחין ביניהם ולהיזהר בהם.
-
מנהלת קהילה
התגובה שלך מבהירה למה כתבה על הנושא עשויה להיות רלוונטית…
-
פעילה בקהילה
בינינו,
סופרות כותבות על מה שמעניין. נקודה.
ואם אין בכתבה בעיה חינוכית לדוג' כתבה ששיכת לעולם הנישואין בלבד וד"ל
או שמדובר על נושאים נפיצים ושנויים במחלוקת
מותר לסופרת לכתוב ואפילו רצוי כי אי אפשר למלא מגזינים רק בטורים אישיים.
וזכותך להביע ביקורת.
-
פעילה בקהילה
כתבה חייבת להיות מעניינת. אחרת אף אחד לא יקרא אותה
והעיתונים (למעט עיתונות מקצועית) אמורים לספק בעיקר חווית קריאה.
ועדין, לא הוגן לכתוב על נושא שעשוי לגרום לצער או נזק לאנשים, רק בגלל שהוא מענין, גם אם אין בו בעיה חינוכית.
בעייתיות היא לא רק תוכן שלא מתאים, אלא גם תוכן שגורם לנזק / חוסר נעימות לקבוצה שמתוארת בכתבה.
הבהרה: לא מתייחסת כרגע לנושא הספציפי שנטחן כאן, אלא כאמירה כללית לגבי כל נושא שהוא.
-
ותיקה
אם העיתונים היו נמנעים מלפרסם תוכן שגורם לחוסר נעימות לקבוצה כלשהי, הם היו נסגרים אתמול.
מזה הם מתפרנסים.
לא שאני לא מאמינה שאפשר לייצר תוכן מעניין גם בלי לדרוך על אחרים או לגרום חוסר נעימות, אבל זה הרבה יותר קשה.
-
פעילה בקהילה
"אי אפשר לעולם בלא בשם ובלא בורסקי – אשרי מי שאומנותו בשם ואוי לו למי שאומנותו בורסקי"…
יכול להיות שהעיתונים חייבים את זה כדי לשרוד. כן חושבת שכותבת שמכבדת את עצמה – יכולה וצריכה לעבוד קשה מאוד כדי לכתוב ברגישות, בענווה, ולהתאמץ מאוד מאוד שלא לגרום לכאב ולחוסר נעימות אצל אחרים (מדברת באופן כללי, לאו דווקא בנושא המדובר כאן).
-
ותיקה
לגמרי איתך, תיארתי את המצב הקיים.
-
מנהלת קהילה
אני באמת תוהה כמה האמירה הזו שאובה מהמציאות.
האם כל כתבה אמורה לצער פלח מסוים באוכלוסיה? כי אם כן – מצבינו נואש.
לא חושבת שכתבה שנכתבת ברגישות ו/או ראיון ממבט אישי אמורה לגרום לעגמת נפש. גם אם העלינו נקודות שראויות לדיון.
האם כתבה על רווקות מאוחרת חייבת בהכרח לצער את המתמודדות? תלוי כיצד היא נכתבת, מה נכתב בה ולאיזה קהל יעד היא פונה.
-
פעילה בקהילה
זה כנראה באמת קשור הרבה יותר לכותבת ולצורת הכתיבה מאשר לנושא.
קראתי פעם כתבה באחד מעיתוני הנשים, והנושא שלה היה: "משפחות שנחשבות סוג ב' בחברה" – משפחות חד הוריות, משפחות לילדים מתמודדים, ועוד כמה קטגוריות.
אחרי כתבה ארוכה שסיקרה את הנושא מכמה כיוונים, הפסקה האחרונה אמרה כך (במילים אחרות אך ברורות מאוד): "נכון, זה עגום, אבל תכל'ס – יש סיבה למה המשפחות האלה נחשבות סוג ב', ככה זה, ואפשר להבין אותנו, משפחות-סוג-א', שמרגישים כך".
כתבה כזו – עדיף לא לכתוב אותה ולא "להעלות למודעות", מאשר לכתוב בצורה כזו.
מצד שני, היו גם כתבות שהעלו נושאים מורכבים ברגישות גבוהה ויפה. לצערי, בעיתון שההורים שלי קונים בדרך כלל (לא מציינת איזה, כמובן) – הכתבות הן יותר בסגנון שתיארתי למעלה, ואולי לכן יש לי רתיעה כללית מכתבות בנושאים אישיים. כן ראיתי פה ושם כתבות יפות בעיתונים אחרים. אני אישית לא קונה עיתונים בדרך כלל, אבל אם יש המלצות לעיתון ברמה גבוהה – אשמח לשמוע…
-
מנהלת קהילה
בעייתי לכתוב כאן המלצות על עיתונים, כי מעבר לעיתון נטו, מדובר גם בפוליטיקה.
כל עיתון חרדי מסווג עם זרם שונה בציבור.
עצוב לי לשמוע על כתבות מהסוג שציינת. שיפוטיות אינו התפקיד של הכותב בשום אופן
-
פעילה בקהילה
מתחברת מאוד למה שאתן כותבות.
אני רואה את זה לא רק בכתבות אלא גם בסיפורים, תמי הזכרת רווקות מאוחרת וזה הזכיר לי כמה סיפורים בהמשכים שאני קוראת לאחרונה ולפי התגובות, הסופרת כותבת כל כך באומנות, ואלו שני סופרות שונות שלמרות שהן נוגעות בנושאים סופר רגישים הן מיטיבות לבטא את מה שאלו ששם באמת מרגישים וזה באמת מאוד חשוב.
גם לי עצמי יש סיפורים שקשורים אלי שאני מרגישה שהם מבטאים באופן מדויק את התחושות.
ואני מתייחסת דוקא לסיפורים כי אני חושבת שיש להם יותר חותם כי זה לא כתבה אחת ואיך אומרים הלכנו הביתה אלא זה תקופה שהנושא הזה עומד על השולחן ודנים עליו ומדברים עליו מכל מיני כיוונים ואם למרות שלכאורה אם זה נושא רגיש עלול לקרות שבזמן כלשהו הסופרת אולי תתקל במכשול איך להתייחס לדברים רגישים וקונפליקטים מסוימים אבל אם היא אוחזת בפרק 40+ וגם 20+ והתגובות החיוביות ממשיכות לזרום אני חושבת שמגיע לה כל הכבוד ענק כי זה באמת אומנות.
וזו דעתי הקטנה, שלא כתבתי מעולם סיפור בהמשכים מלבד טור קטן במרוה. נבחרתי יחידה למי שמצאה זמן לקרוא.
וסתם אם אני כבר כותבת אשמח לשמוע מכאלה שקראו את הטור הזה את חוות דעתכן עליו.
Log in to reply.
