כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שעוסקת בכתיבה וקריאה ואוהבת לדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- מאורגן על ידי
-
משתפת מהלב
משתפת מהלב
לא תמיד היה לי אומץ.
לא תמיד היה בי רצון.
אבל לפעמים כשהמילים כותבות את עצמן.
והכל יוצא כלכך נכון.
וכלכך מושלם.
אני רוצה.
תודה לא. על האומץ לשתף. לקום בבוקר לבחור מחדש ולחיות.
ותודה לכן שתקראנה.הכל היה סתם
את מקשיבה לי כמו תמיד את עייפה.
ויש לך כח עדיין לשמוע.
והיה כיף את משקיפה מהמיטה.
לי לא הכי נוח.
אולי זו סתם תקופה יפה
קורה מה שרצית לשכוח
אולי כי את כבר לא שקופה.
את לא בחרת לברוח.
אני מבינה שכואב לך אבל לא יודעת למה.
לא רואה את הלב שלך שבור אבל כמה
רסיסים אדם לאדם זאב ואדמה. מה?
הכל נופל על הרצפה—
לפעמים את בוכה בלילה. אף אחד לא יודע.
את במיטה חוזרת הביתה. אף אחד לא קובע.
ואת בוכה על שנים שעברו. בנית מגדלים מיותרים בחינם.
שילמת מחיר כבד, עבודה בעיניים, הכל היה סתם.
אני יודעת מה זה לבכות בלילה.
כאילו העולם שלך נחרב
לראות את כל מה שבנית נופל ממך למטה.
מפנה אלייך גב.
מתפרקת לך בידיים השפיות
נשאבת לחור שחור.
נשרפת באש פנימית מטורפת
אין סוף לבור.
ואת ממשיכה להשאב לתוך וואקום. לא לראות עתיד.
מבינה שהכי גרוע בעולם זה שכלום כבר לא מפחיד.
ואין לך שום אמת את לא הבנת כלום.
את עשית הכל בסדר. בכל זאת יצא עקום.
את תבכי. תמשיכי בלי לעצור. עד שהגוף יתרוקן.
את לא תאמיני שאת מסוגלת עוד לראות מישהו ולומר לו כן.
וכשתסיימי תראי בוקר חדש זורח מתוכך.
ואז תדעי שסופסוף יש לך אותך בעצמך.
ובוקר אחר כך האדרנלין ירד וכבר תדפוק לך התמודדות חדשה בדלת.
בוקר טוב עולם. בוקר טוב נוכלת.
ואת חשבת שסיימת אפילו קרעת את החוזה ופרסת כנפיים.
וואלה שומעת, אוסף כזה לא עוזב תוך שנתיים.
זה כל החיים תלכי איתם. שלום קר או מלחמה רותחת.
תמצאי תצמך שוטפת את זה ממך כל ערב במקלחת.
אבל יש בזה יתרון כי זה משאיר אותך את, את תגלי את זה.
ותשמחי במי שאת גם עם החלק הזה.
את תלמדי לצאת לקנות לעצמך טבעת. להציע שותפות.
ללב הזה שאף פעם לא הבנת מה לו ולשלמות.
להיות שלך גם אם יש מרחק בין מי שאת ולמי שאת רוצה להיות.
את תלמדי לבחור כל יום מחדש איך את רוצה היום לחיות.
אני לא מבטיחה.
זה פחות הרואי ממה שזה נשמע.
אבל אולי.
אז.
יהיה לך טוב.
ושגרה.
וחסרים
של דברים אחרים להתמודד איתם.
——–
יש לך משהו שיושב לך על הלב, ואת רוצה להפוך אותו למילים?
חוויה שעברת, סיפור שאת רוצה לספר, רגש שאת לא מצליחה להסביר, או אפילו רעיון לשיר שתמיד רצית לכתוב?
ואולי את פשוט רוצה לפרוק, סתם ככה. כי זה 'יושב' לך על הלב.
בואי. נכתוב את זה…..
- 15 תגובות
יוזמת שיח וואו אני עם דמעות בעיניים איזה טקסט כנה כל כך הזדהתי איתך שחררת לי משהו מהלב
-
פעילה בקהילה
תודה אהובה.
אני שמחה לשמוע!
- סטטוס תעסוקתי:
פעילה בקהילה
מרגשת שאת!
אין לי הרבה מילים.והאמת שאחרי טקסט כזה נוגע צריך לשתוק.
לחשוב. לעכל.
חייבת לומר שנגעת בי עמוק!
הכתיבה שלך רגישה והיישר ללב!
זהו הולכת לחשוב…-
פעילה בקהילה
תודה.
ריגשת אותי.
-
מנהלת קהילה
זו פרסומת? כך נשמע לפי הסיומת. רק לא הבנתי למה.
בכל מקרה, אשמח לשמוע לאיזה ז'אנר זה שייך, מבלי להתייחס לעצם הטקסט.
כבר ביקשנו בעבר, ואני נאלצת להזכיר זאת שוב ושוב.
פורום כתיבה אינו מיועד לבמת שיתופים/ פריקה גרידא.
ןלכל המפדבקות: גם זה נלעס כבר. אין לכתוב סופרלטיבים מבלי להסביר את פשרם.
איך כותב טראמפ? תודה על תשומת לבכם לעניין זה.
-
פעילה בקהילה
לאיזה ז'אנר זה שייך? אולי משהו בין ספוקן לשירה מודרנית…
גם בהקשר לסופרלטיבים, אני מבינה את הכוונה שלך אבל בכל זאת להוריד דברים על הכתב באופן שיגרום לאחרים לומר שזה ריגש אותם ונגע בהם חזק זו היתה ועדיין אומנות…
זכותך לחלוק על האופן והצורה אבל לא לשלול אותה, במיוחד שאין לה כללים מדויקים.
זה פורום פתוח על כל המשתמע מכך.
-
מנהלת קהילה
א. דווקא משום שזה פורום פתוח נדרשת זהירות כשמעלים תכנים מדי אישיים וחושפניים. עצוב שצריך לשנן את זה כל כך הרבה פעמים.
ב. זה פורום פתוח עם גבולות מאד ברורים. מאד. אחד הגבולות הוא, שזה לא מרחב לשיתופים אישיים ו/או פריקה מכל סוג שהוא.
ג. המטריה של 'אולי ז'אנר מסוג ספוקן אולי ז'אר מסוג שירה מודרנית' – אינה קבילה, בעיניי. זו מטריה עם חורים גדולים מדי שלא ממש רלוונטית לכאן. יתכן שבעינייך היא כן קבילה, וזה בסדר. אולם כל עוד אני התבקשתי לנהל את המרחב הזה, יש למילה שלי יותר משקל.
ד. הסיומת בסוף הריחה פרסומת. לא הבנתי למה, אבל כך זה הריח.
-
פעילה בקהילה
את רושמת:
להוריד דברים על הכתב באופן שיגרום לאחרים לומר שזה ריגש אותם ונגע בהם חזק זו היתה ועדיין אומנות…
זה נכון, אבל בערבון מוגבל. אם התוכן הוא מתון, או לא מלהיב, או אפילו קשה לעיכול אצל הקוראים, ובכל זאת הכותב הצליח לגרום להם לעצור, לקרוא ולהתחבר – אז נכון. זו בהחלט אומנות. אבל אם התוכן בעצמו כבר עושה 90% מהעבודה, אז לא בהכרח שההזדהות של הקהל מצביעה על זה שיש פה יצירה אומנותית.
קחי לדוג' סיפורי טרגדיות קיצוניים. לא צריך להיות אמן כדי להצליח לגרום לאנשים לדמוע כשהם שומעים את הסיפור.
ובעולם של ימינו, שהפך את ההתבוססות ברחמים עצמיים לטרנד, וכל מי שמצליח להתעלות משם הוא גיבור האומה, ומודל לחיקוי, ונוגע ללב, ולא יודעת מה עוד (סליחה שאני בוטה, לא אישי נגד אף אחד, אבל מרגישה שהגיע הזמן לשים את זה על השולחן), אז זה שהתגובות היו מזדהות עד מאוד, לא מוכיח בשום צורה שיש לנו כאן יצירת אמנות.
(גם לא מוכיח שלא. לא באה לפסול אף אחד. אבל חד משמעית, התוכן גונב פה חלק משמעותי מההצגה)
בתור תרגיל,
הייתי מציעה לקחת את החומר גלם שעליו נכתב הקטע הזה, ובעיבוד מינימלי ולא מיומן, להעלות אותו לקהילת הטיפול. אני די משוכנעת שהקטע הזה יקבל שם משובים לא פחות חמים, אוהדים ומזדהים…
-
מנהלת קהילה
מירי, כל מילה.
ותרשי לי לחדד?
ממה התרגשו? מהתוכן או מאופן העברתו?
אם התרגשו מהתוכן – אז כפי שצויין – אין לזה מקום.
אם מאופן העברת הדברים – בואו ננתח מה גרם לכך.
בינתיים לא היתה אפילו אחת (!!!) שהתנדבה לנתח את זה
-
פעילה בקהילה
ואוו מרגש!
והאמת? ממש מסקרן……
אם באלך לכתוב רקע על מה השיר נכתב….
-
פעילה בקהילה
אין בעיה
ומסקרנות,
למה את נגד?
-
מנהלת קהילה
כי זו לא הבמה.
מה לא מובן?
פורום כתיבה אינו מיועד לשיתוף ופריקה
-
ותיקה
איך שאני התרשמתי, חני ז' ניסחה במילים שלה שיתוף אישי של מישהי אחרת בשם א'.
והיא בעצם מציעה שירותי כתיבה נוגעים.
זה נראה כמו פרסומת לשירותי כתיבה (לא שנראה לי כל כך רלוונטי כאן, כי זה בערך
מה שרבות מאיתנו עושות… בנוסף לכך שאסור לפרסם כאן).
לגבי הסוגה – ספוקן וורד.
רק שחלק בלתי מבוטל מאומנות הספוקן זו ההגשה, כך שאני בכלל מתלבטת עד כמה יש
מקום לז'אנר הזה כאן בכתיבה הספרותית… זה כבר קשור לתמי, שמנהלת את הפורום
במקצועיות.
כמו כאלה שמעלות שירים שהן כתבו על מנגינה בלי לומר על איזו מנגינה זו, זה
בהחלט לא אותו אפקט. (בפרט אם חלק משמעותי מהשיר הוא המנגינה ולא המילים, כמו
השירה המודרנית – אני לא מתכוונת כז'אנר ספרותי אלא מתכוונת לְמה שאנשים
שומעים ורואים).-
מנהלת קהילה
'ספוקן וורד' בתרגום חופשי: כתיבה מדוברת.
כל עוד הכתיבה אינה מדוברת, אלא נותרת על הדף – זה לא ספוקן וורד, לדעתי.
מוזמנות לחלוק – עם נימוקים והבהרות.
יותר מזה, כפי שציינתי – זו מטריה שניתן לזרוק תחתיה הכל בכל מכל. מקסימום לעטוף את זה במעיל של 'שירה מודרנית'.
לא משנה מה נכתב, כמה זה לעניין, ואיך אנחנו עם החשיפה. העיקר שהתחבאנו תחת המושג האלמותי 'ספוקן וורד'.
Log in to reply.
