כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שעוסקת בכתיבה וקריאה ואוהבת לדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
סמינר-דראפט שני, אשמח לתגובות
סמינר-דראפט שני, אשמח לתגובות
בס"ד
השער נפתח בחריקה שקטה, אז זהו, היא הגיעה לכאן, אי של שקט בתוך טירוף חושים.
הבוקר המבולבל הזה… והארוך, או סוף סוף הוא נגמר… והיא כאן. רק שההיא לא עומדת בשער, עוברת מחשבה בראשה.
נשימה עמוקה, היא נכנסת ו… היא לא עומדת שם.
ריצה זריזה לכיתה והיא הגיעה בשלום. נושמת עמוק, מנסה להיכנס לעניינים. עכשיו הכל בסדר. לפחות כלפי חוץ. מקווה.
צלצול מנסר את החלום המתוק שהיא חולמת עכשיו. למה?. חבל, הוא היה כ"כ מתוק.
נשימה עמוקה ו… הפסקה, עם כל הנכלל בתוך אותה מילה, הפסקה.
חיוך מתלבש לה יפה על השפתיים, והוא מחסום מצוין לשאלות מכל סוג, שתמיד באות, הלוואי ואנשים בעולם יפסיקו להיות כ"כ חפרנים, כ"כ אכפתים.
ההפסקה עוברת, וסוף סוף מגיע הרגע ששוב היא יכולה לשקוע בחלומות, בתקווה שהם יהיו וורודים. אבל הפעם לא.
המורה נכנסת לכיתה ומעטפה חומה ומאיימת נחה בשלווה בין ידיה. מבחן. בתורה בקיאות, איך היא שכחה? אתמול בשעת לילה, בעצם בשעת בקר היא ישבה ולמדה, הבוקר המסויט שעבר עליה השכיח הכל.
דף מבחן. עפרון. מחק. ושקט. לצלול לתוך רש"י מסובך. שקט בראש ובלב. מצוין. זה מה שבדיוק היא רוצה עכשיו. העיפרון רץ על גבי הנייר, היא מתפלאת לראות שכן, היא זוכרת משהו. דפיקות מבשרות רע נשמעות בדלת.
גב' רבינוביץ בפתח. מה היא רוצה עכשיו? "דבי מלול, את היית היום בבוקר? לא ראיתי אותך" דבי מלול, הלוא זאת אני נגשת אליה בחשש. "לא המורה, איחרתי היום."
היא נושמת עמוק. וגם המורה. "לכי לגב' אוירבך ובקשי ממנה אישור להיבחן".
אוי רק לא זה… זה רק מה שחסר לה עכשיו. היא יורדת לאט לאט את המדרגות המובילות לחדרה של הגב' המנהלת.
3 נקישות שקטות, היא מחכה שהיא תפתח, "יבוא" עולה קולה של המנהלת מתוך החדר.
"כן מלול, במה זכינו?" "איחרתי היום ו… המורה אמרה לי לבקש אישור להיבחן…" אומרת ההיא. "אהה" היא מכחכחת בגרונה.
"איחור רביעי לתקופה מבחנים זאת, את מבינה שזה לא עובר חלק." לא עובר חלק. לא עובר חלק. משהו אצלי כן חלק? היא חושבת לעצמה. "תאלצי לחזור הביתה. אין ברירה…"
דמעות עומדות לה בעיניים. אבל היא לא תראה אותם. "אה בסדר. אם המנהלת אומרת אז אני אלך." היא מתגברת מעל כל הדמעות.
"זה באמת לא נעים. אני יודעת". "לא המנהלת הכל בסדר, אני מבינה." היא יוצאת מהחדר עם גוש בגרון, הולכת לכיתה להביא את התיק.
המורה שבכיתה מתפלאת. "רק עכשיו הגעת? למה את כבר הולכת? " קרה משהו דחוף. אממ לא משנה." היא טורקת את דלת הכיתה בעדינות ויוצאת.
היא עוברת בשער, הפעם הדרך ההפוכה. מאות בנות עוברות בשער הזה ביום. ומישהו בכלל יודע מה עובר עליהן?
- 0 תגובות
עוד לא נכתבו תגובות לדיון זה.
Log in to reply.
