עם הזמן, שיתוף

[א ק]

כמה נכון ככה מתוק!

[Gila]

יונה, יותר ממה שאני אוהבת את הכתיבה הזורמת והשובחת שלך, אני נפעמת מהתוכן.
מוצאת את עצמי חוזרת וקוראת בשביל לוודא שלא פספסתי כלום…
מדהים!

[יונה גלבר]

תודה גילה

משוב נעים שנותן כח וחשק.. 🌹

[מיכל מיכל]

מהמם!!

כתיבה זורמת, חרוזים נעימים…

קטע ממש יפה!!

[יונה גלבר]

תודה!

שימחתן…

[נועה רז]

זה מדהים.

כתיבה נדירה ואמיתית כל כך. אהבתי ברמות.

[יונה גלבר]

עוד קצר:)

ככה באים אל הגאולה

אנשים וטף ונשים

עם כל המערבולת. עם כל התכולה

עם כל הפכים הקטנים.

ככה צועד עם מצולק ומדדה

מיילל ושבילים בלחייו

ומסך הדמעות שובר אור ומסנוור

מטשטש את מוחו, את עיניו

כל הקליפות והחַיִץ נופלים

אין עוד כבוד בנו, רק אהבה

אנחנו שוב ילד קטן

רץ, כושל

לאבא, שעוד שניה

הוא כבר בא

[יונה גלבר]

הייתי צריכה, אז כתבתי על דף את היום

ואז הוא נשאר לי, לתחנה של מחר

בה אעצור ואבין

שזה כבר

עבר

🙂

[תמר]

וואו כמה נכון !!

איזה עומק ואיזה כתיבה!!

מאלףף

[יונה גלבר]

גלות של אדם בתוך עצמו

בתוך עם, ועולם, ושמיים

גלות בביתו עם אביו עם אימו

בתוך נפש, ורוח, עיניים

גלות כל הדרך אל בית הבחירה

אל ניצחון הנשמה על החומר

גלות של הטוב בתוך הבל ורע

ואין אות ותשובה ואין אומר.

ואין לו בו בית ואין חניה

הדרכים ארוכות ומרות

קשה למצוא רמז, שבריר ראיה

לטוב שצריך כבר לקרות.

לבד באוקיאנוס. לבד במדבר

לבד בלי ארץ מובטחת

תולים על אויר, מקוים שמחובר

חוט שלא רואה עין נפתחת

וכן. זה אמת ושמיים רואים

ונכון. עוד יגיע הזמן

אולי גם נהיה שם, חיים ועומדים

ונגיד לו, שלום. אני כאן.

[יונה גלבר]

לאט

עובר הזמן

והוא כבר מיומן

בלפורר לגרגרים

את הדברים

החדשים.