פיל גדול קשור בחוט קטן/מחשבות
פיל גדול קשור בחוט קטן/מחשבות
יש משהו ממכר
בלכתוב כל מילה בשורה נפרדת.
ואחריה נקודה.
כאילו כל הגיג שלי
שווה
התבוננות מעמיקה.
אני יודעת לכתוב.
לא שירים
או סיפורים.
אני כותבת רשימות.
מחשבות.
גדילה.
תהליכים.
יש לי לא מעט כאלו
מרגשים אפילו
שאני שולחת בקבוצת מייל
מעצמי לעצמי.
לא מסוגלת לשאת
המתנה מייסרת
ל'לייקים' של אחרים.
יש משהו מאתגר
בלבקר
הפקות של הגדולות.
בלדמיין תסריטים
ו'להצמיד' להם קולות.
אבל תמיד יהיו יותר
והדחייה
משאירה את הדמיונות
לחכות בתחנה.
יש משהו משחרר
בליצור אומנות.
באולפן.
בבצק סוכר.
באפוקסי.
ב AI.
הלב שר, המח מחבר.
לא מסוגלת לתמחר.
להידקר
מאי שביעות רצון
של מישהו אחר.
סוגרת פרסומון
בצביטה של החמצה
על כל מה שלא עושה
אבל רוצה.
מרגישה כמו אז
בת עשרה
שחשבה
שהיא בוגרת ושווה
עד שהושלכה
ליד כולם
מהשולחן של המבוגרים.
עוד לא נכתבו תגובות לדיון זה.
Log in to reply.