קלישאות מתפללות ממני…\שיתוף
-
קלישאות מתפללות ממני…\שיתוף
“תזהרי לא להתלונן, ה’ יקח לך גם את זה”
“לא בוכים על חלב שנשפך”
“אל תספרי לה’ כמה צרותיך גדולות…”
כן כן כן.
קלישאות בעלמא שחדרו בי עמוק.
ולפעמים השיח שלנו מתנהל בי ככה.
“אוף ה’.”
‘אסור להתלונן’
“אני לא מתלוננת אבל קשה לי ממש”
‘יש קשיים גדולים יותר, תגידי תודה’
“אני יודעת שאני מפונקת אבל-“
‘בלי אבל’
“תעזור לי”
‘למה מגיע לך בכלל’
“לא מגיע לי אבל אולי מתנת חינם?”
‘למה מה קרה? מה עשית מעבר?’
“סתם כי אתה אבא אוהב”
‘ואת אוהבת?’
“אני אוהבת אותך”
‘אל תתייחס לאמירות, שים לב רק למעשים’
“אוף”
‘אז לא’
שלוש פסיעות אחורה.
עושה שלום.
דחוף.
תעשה שם שלום.
בתוכי.
לפעמים רק באלי שאחיה איתך קרוב יותר,
לפעמים רק באלי להרגיש אותך חזק,
לפעמים באלי תפילה כזאת חמה.
מרגשת, דומעת משחררת.
לפעמים באלי תפילה טובה.
אחת כזו שתפיל מחסומים שעל הלב.
שתוכיח חיבור וקרבה.
לפעמים באלי ללכת ישר אליך.
לרוץ לסידור כי-
“אתה לא מבין מה קרה!”
בשפה הכי פשוטה,
בלי גינונים מיותרים.
ככה:
“אבא אני מה זה פגועה…
ואין לי כוח כבר לניסיון הזה,
מרגישה פיצפונת,
איך נתת אותו?
למה?
אתה בטוח שאני יכולה?”
אבל על אבא לא שואלים שאלות,
זה חוסר אמונה.
ומה אם אני לא מצליחה???
מה אם יש לי שאלות?
הם לא עליו,
הם אליו.
ואת אבא שואלים כל שאלה.
אבל היצר מגיע בענק,
ומתחיל לטרטר לי עם משפטים מעצבנים,
שעושים בי הרגשה כזו-
שאני כופרת,
ואין מי שמקשיב,
שאני לבד ברגש הזה.
המתוסכל.
למה שאצליח להתפלל?
לפעמים באלי לצרוח,
על כל האנשים שהתפיסו לי את התפיסות האלה,
בקלישאות ביקורתיות כאלה שכבר מדברות מתוכי.
לפעמים באלי לצרוח עלי.
על המחשבות שלי.
לפעמים באלי להסתכל לי לעיניים עמוק,
ללחוש לילדה המבוהלת שבי,
שנשארה לבד כל כך בתוך עצמה.
לפעמים באלי ללחוש לה-
אבא גדול,
הוא מכיל הכל,
ונותן גם אם את לא ראויה,
אבא ענק,
הוא מבין הכל,
רוצה איתך קשר.
פשוט.
קרוב.
אבא הוא טוב.
אינסוף.
הוא לא במושגים שלך ילדה.
הוא אוהב אותך המון.
וגם אם תגדלי-
לא תביני.
פשוט תסמכי עליו.
תורידי אחראיות.
ותשפכי.
Log in to reply.