רוצה להמשיך?

[מירי כ.]

הוא הביט במראה מרוצה מעצמו

סוף סוף התגשמה משאלתו..

יוסלה עמד לידו, מציץ אף הוא בסקרנות.

הוא הביט ביוסלה, שניהם חייכו. לו היו עיני התכלת, ופאות הבלונד החלקות,

וליוסלה עיני דבש חומות ושיער שחור כהה.

הוא ראה רצינות כלשהי ביוסלה, הרצינות שלו, מוזר היה לראות את יוסלה ביישן פתאום..

יוסלה!, הוא אמר מהר, אני.. אני חייב ללכת עכשיו…

ניהיה בקשר..א.. אולי ממ.. מחר?

וכבר הוא רץ, שמח עליז ומשוחרר לעבר הבית.

רגע.

לאן אני הולך עכשיו בדיוק?

תמה לעצמו…

היכן מקומי מעתה?!

[חיה ל.]

מקום…

האם יש לו סיבה לחזור להיכן שהיה?

או שמא…

שמא הוא צריך לבדוק מקום חדש…

את המקום של יוסלה…

הוא חושש…

לו יכול היה לחזור למקום הישן והמוכר…

אך לא…

אסור לו לחזור לעבר…

הי, רגע…

מי אמר ש…

מי אמר שיזהו אותו?

אולי הוא יחזור תחת הדמות החדשה..

כולם רואים שינוי או שרק הוא מרגיש?

[כותבת בלילות]

בטח שכולם רואים

כלומר

ברור שלא!

אבל… זה כיף לו. מאוד.

הוא לא מספיק להתלבט ואהרלה,

אח של יוסלה, זה עם העיניים החומות –

עומד מולו.

מביט עליו כמה שניות

והולך.

ככה!

רגליו רטובות

רק עכשיו הוא אוחז את זה.

אבל –

אבל מה?

למה תמיד הי-

“אפרים”

הוא מסתובב א-

חס וחלילה!, ממש לא!

קוראים לו יוסלה. מאז בריאת העולם.

(קצת לעורר. נכתב בטילים בלי לחשוב יותר מידי…)

[חיה ל.]

את מי אתה מחפש?

שאל יוסלה בזרות…

אני…

אני מחפש…

ועכשיו הגענו לשאלות…

מי מחפש?

את מי הוא מחפש?

ומה גרם ליוסלה או לשמו הקודם לרצות להתחלף?

[כותבת בלילות]

חחח נעשה סדר כזה:

א. מי אמר שהוא מחפש? (פיספסתי משהו?)

ב. כיוון שלא היה ‘לו’ שם עד שכתבתי גם אני, קראתי לילד המבולבל “אפרים”.

ג. פתאום אני חושבת שאולי כתבת מה שכתבת כהמשך ולא כשאלה של ‘מה אנחנו מנסות לכתוב כאן’.

[חיה ל.]

זה תלוי כל אחת בהיבט שלה…

[חיה ל.]

אבל אולי בזכות זה יגיע סיפור שווה…

[כותבת בלילות]

אוקי, אז צריך להמשיך!

רק בערב אוכל, מקווה שיהיה המון מקדימות…

[מירי רוט]

המיטה נוחה לו מאד יש לו אפילו כרית ויש שמיכה רכה והכל מצופה במצעים ריחניים

הוא נושם עמוק לריאותיו את השקט הרגוע והנקי הנשימות שלו איטיות ומסודרות

הוא רואה מול עיניו את היום שעבר כמו חלום

הוא היה בחיידר אבל בעצם זה לא ממש נקרא שהוא היה כי הוא הגיע היום ”יוסלה”

ובגלל שהוא היה יוסלה אז הוא לא אחר כמו שהיה רגיל, הוא הגיע נקי ולבוש בבגדים יפים ושבע!!!

כשנכנס לכיתה החברים הקיפו אותו כמו כל פעם שמקיפים את יוסלה ורצו לשמוע ממנו מה יש לו לספר והוא פתאום גילה שיש לו המון דיבורים מעניינים. וחוש הומור שגרם לחברים להתגלגל מצחוק. כמה הרגיש אז שהוא שווה

הדופק שלו מאיץ פתאום, מתי הוא חש חוויה עוצמתית כזאת? אף פעם!

מצד שני יוסלה האמיתי היה כה אומלל, לרגע חמל עליו, על המכות שחטף מהמנהל על הבוז שהיה מנת חלקו, על מראהו המרושל והפנים המאובקות והמיוסרות… אך מהר מאד התעשת. מי אמר שתמיד אני צריך להיות במקום הבזוי והאומלל הזה? לא יכול יותר!

ובהחלטה אמיצה מבטיח לעצמו שלא עוד. הוא לא יחליף בחזרה.

ככה בדיוק הוא רוצה להיות. ילד אהוב, מקובל ושווה.

אני יכול! אני יראה לכולם מי אני באמת!

ענן תכול ורך טייל לו על הפנים וליטף אותו, עצם את עיניו ואסף את תלאותיו של הילד הקטן למוד הסבל ולקח אותם איתו רחוק רחוק…

[חיה ל.]

מדהים!!

אבל עשית את יוסלה מסכן…

{יוסלה של פעם…}

[רבקה טייך טייך]

חיה כל אחת ממשיכה בנקודת מבטה לא?

איך שהיא רוצה

והחכמה להמשיך

מה שכן שימו לב שאין צורך לרמז מה אנחנו רוצות שיהיה ההמשך אלא לכתוב יותר ניטרלי ובלי אלף פרטים בקטע כזה קצר

(מרוב שרוצות להספיק להסביר בין השורות מה אני רוצה שיהיה הההמשך …..)

בהצלחה🤩