שוטרים יודעים מה הם עושים.

[תמי אפשטיין]

וואו, איזה גרעין משובח.

כתיבה מצוינת

לכתיבה שנוגעת בנקודה: [email protected]

לספרים שלי

[אביטל בראל]

קטע יפה עם טוויסט מעניין

[כוכבה צפון]

וואו. אהבתי. מקורי ממש.

הסוף הפתיע לגמרי.

משום מה אני מוצאת את עצמי מרחמת על השוטר, המסכן…

[אבישג]

ואוו איזה כתיבה מקורית

אני מרחמת על כולם כאן בסיפור…

הגיבור מסכן לא נושם

השוטר שכנראה (לא בטוח…) התכוון לטוב

והגנב שלא ידע מה הוא גונב…

או שכן?

אולי תמשיכי? אני במתח!

[שירה באייר]

הפסקתי לנשום!

[שרה קרויזהאר]

ולנמשל הכואב-

היא גננת.

וכשהיא רואה את יוסי החסון מכה ילד רזרז, ישר זה מקפיץ אותה ממקומה, תופסת בעוצמה את הזרועות חסרות הריסון.

"תירגע מיד!" קולה העדין נלחש בקולניות לאוזן אדומה. רגלה עוצרת את הבעיטות האימתניות.

"תירגע, ואני עוזבת אותך, תפסיק להשתולל, שומע?"

הוא לא מגיב. ממשיך להתפתל. מנסה להיחלץ מהאחיזה.

"תפסיק" היא חוזרת, "אתה לא רוצה להישאר בגן כשנצא לחצר, נכון?" מול המשפט הזה הגוף רופס לפתע. הילד המוכה כבר הלך לאי- שם, ויוסי המכה השגרתי מסתכל בפנים אטומות, סותרות. האם יכול להיות שהוא עוד מעז לצחוק?

"יוסי?" הקול העדין שלה עולה בבת אחת לשאגת אריה. מה קרה לילד החצוף הזה?

"יוסי אתה מרביץ ועוד צוחק?!"

"הוא התחיל… הוא נתן לי…" קולו נסדק. "הוא נתן לי ביס…"

הוא מרים את השרוול, עיגול גדול מקווקו נוטף דם נחשף על ידו.

כל ילדי הגן מסתכלים על יוסי במבט חומל, היא בוהה בו.

גם כן גננת.