כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
-
שיחה ממתינה 👁🗨- עלילה ומסרי משנה
-
שיחה ממתינה 👁🗨- עלילה ומסרי משנה
מה דעתך:
עלילה שמטרתה להוביל להבנת כאב של ילדים הסובלים מנכות,
ותוך כדי הסיפור יש תיאורים של שיחות רבות – אסורות לפי הלכות לשון הרע.
מטרת התיאורים היא האותנטיות של הסיפור, וקידום העלילה. הם מובאים באופן סתמי
ואגבי.
אין שום הסתייגות מדיבורים אלו.
האם על הכותבת להוסיף הסתייגות?
האם יש לתאר דברים אלה במילים קונטטיביות שיבהירו שעמדת הכותבת שלילית כלפי
המעשים המתוארים?
אולי אין זה מתפקידה של הכותבת לחנך את העולם – והתפקיד שלה הוא רק לחנך למסר
העיקרי של הסיפור?
המיקרופון אצלך. מחכה לקרוא את דעתך. -
10 תגובות
-
לדעתי, כיון שספר קריאה או סתם קריאה, מאוד מחברת ומאוד מעבירה מסר. לא משנה מה, כל מסר שהוא.
כי קריאה זה דבר מאוד חזק. (בדיוק היה לי היום וויכוח על כך, מה גרוע יותר, לראות משהו שלילי או לקרוא).
הכותבת חייבת לשמור על גדרים. כי כל ‘הסתמיים’ האלו, עלולים להיכנס אלינו תוך כדי קריאה.
לא תפקידה לחנך את העולם. אבל היא כותבת, יש לה את הקול שמועבר לאנשים. והיא צריכה לדעת לא להגזים,
לשמור מבחינת הלכה.
ואם אמור להיות בסיפור סצנות שעלולות לעבור את גדרי ההלכה, בשביל הסיפור. לזכור לא לתת לזה מקום חיובי. ההפך. להגיע בסוף לידיעה שהדבר שלילי.
-
למה העיתונות החרדית נמנעת מתיאורי רצח, למרות שהסיפור הוא המלחמה?
הסאבטקסט לפעמים משפיע יותר מהטקסט עצמו…
הלכה זו הלכה ואותנטיות אפשר להעביר בדרכים עוקפות, אולי מאולצות, אבל אומנותיות
-
נראה לי שיש הבדל גדול בין ספרי ילדים לספרי מבוגרים.
אצל ילדים – החשיבה שלהם עצמם היא הרבה יותר דיכוטומית, מקובעת, ולא מכילה סתירות ומורכבויות. בספר ילדים – אכן הייתי נזהרת בזה.
ספרות מבוגרים, לעומת זאת, היא שונה מכך.
ממבוגר מצופה להיות בעל חשיבה גמישה יותר, סבלנית יותר, מורכבת וביקורתית יותר.
כן, בספרי מבוגרים – אפשר בהחלט להראות שני צדדים, ולהעמיד בחירה אמיתית.
בספר למבוגרים – הקורא אמור לעבור בעצמו את תהליך הבחירה או השינוי. מותר לנו גם לסמוך על בגרותו של הקורא.
ספר טוב למבוגרים אינו בא לחנך, אלא להציג ולהאיר צדדים שונים של החיים באור חדש, כדי לעורר את הקורא לבחון אותם שוב. המסקנות שהקורא יגיע אליהן תתבססנה גם על עולמו ועל חוויותיו הקודמות. החינוך שלו לא מוטל עלינו.
יותר מזה – קראתי לאחרונה ספר שהייתי קוראת לו “פסבדו-מבוגרים”.
הוא כאילו מדבר למבוגרים, נוגע בסוגיות שנוגעות לעולם המבוגרים. אך צורת הכתיבה שלו הייתה דומה ל”אלי לומד להיזהר”, או משהו כזה.
היה קשה מאוד לראות תהליך בספר – כי מרוב לחץ לחנך, הסופרת לא נתנה לתהליך לקרות. אחרי כל משפט שלילי שדמות אמרה או אפילו חשבה, היא הסבירה מיד למה כמובן זו טעות, ואסור לחשוב כך, ואף אדם רציני אינו חושב כך אפילו לרגע, ורק בני טיפש-עשרה שטותיים מסוגלים להעלות גיבובים שכאלה על בדל מחשבתם.
כל הדמויות הטובות היו מושלמות, ואם היו להם חסרונות – צ’יק צ’ק הם עלו על זה ותיקנו מיד (בעזרת פסוק שציטט הבעל, המושלם מלכתחילה. לו – לא היה אפילו חסרונון אחד קטנצ’יק לרפואה).
-
אני בהחלט מסכימה עם שרה לרנר.
לדעתי, ספר טוב זה אחד שמתאר את המציאות כמו שהיא, בלי לייפות כלום. (להוציא מקרים חריגים, כן?) ואנחנו בתור קוראות ובפרט כמו שאמרה שרה- בתור קוראות בוגרות – שיכולות להבין מה טוב ומה רע, – נצטרך להבין לבד ולקחת את המסר איתנו. (אני אישית גם חשה הנאה שאני צריכה ללבן את הספר, ולנתח אותו)
ושוב, כמובן שאני לא מדברת על תיאורים מזוויעים של עינויים, או להבדיל על דברים בעיתיים. אני מדברת על ספר רגיל-שפשוט לא מייפה כלום.
-
סליחה, לא מסכימה בכלל בכלל עם הדעה של שרה ואמונה.
מכיוון שלא נראה לי מתאים אני לא מציינת שמות של ספרים,
אבל ברור לי שכמה וכמה מהספרים שקיימת מחלוקת לגבי הכשרות שלהם, הם ספרים שמציגים את המציאות בלי יפיופים. וזו בעצם הבעיה שלהם.
קראתי פעם ספר מבחיל, הוא היה מלא בתיאורי לשון הרע של פטפוטי נשים.
נו, אז מה אם גם בעולם האמיתי זה קורה, לכן צריך לכתוב את זה בספר?
זה לא מתאים בכלל. לא ראוי ואפילו לא יפה או עושה חשק לקרוא.
מספיק זה שזה קורה במציאות, אין חובה לתעד את זה בספר.
ולא אמרתי שמחובתנו לכתוב מהיום ספרים חינוכיים ביותר, ושאף פעם הגיבורה לא תרצה דברים שאינם ראויים חלילה, ותמיד תנהג בדרך הישר והטוב.
אבל יש הבדל בין להציג מציאות מושלמת לבין להציג את המציאות על כל כיעורה ועל כל גווניה.
כן, אנחנו ציבור שמור ששומר על עצמו! ויש לנו אחריות על עצמנו!
וכמו שלא תדברי עם כל אחת על כל דבר, ככה אי אפשר לקרוא על כל דבר. כן, גם אם זה תיאור של המציאות בכבודה ובעצמה.
קראתי פעם אמרה חושבת שבשם הרי”ס, “לא כל מה שחושבים יש להביע לא כל מה שמביעים יש לכתוב. לא כל מה שכותבים יש להדפיס”.
וד”ל
-
נראה לי שתגובתי לא הובנה כראוי, ואשמח להסביר.
כמו שכתבת, תמר – יהיה גרוע מאוד אם נכניס לחיינו דרך הספרים את כל הכיעור והרוע שמפניו אנו נשמרים כל כך. דבר כזה יהרוס את מאמצינו להישאר נקיים וטהורים, ויוציא את הטעם מכתיבת וצריכת ספרות חרדית. לכך – ודאי שלא התכוונתי.
כוונתי הייתה לאפשר לתהליך של בחירה, של הבנה או של התבגרות לקרות.
בשביל זה – לא צריך להיכנס למקומות בעייתיים בכלל.
כן צריך סבלנות, ענווה, יכולת להכיל מורכבות ואי בהירות, כנות, יכולת חשיבה ביקורתית (היא אינה סותרת את כל הנ”ל), וחשוב מאוד – אמון בקורא, שגם בו יש המעלות האלה.
מותר להציג שני צדדים.
מותר להציג מצב של בלבול או חוסר בהירות – החיים מלאים במצבים כאלו.
מותר לתת מקום לסיטואציות כואבות שבהם אין “צודק וטועה”.
מותר לתת מקום לרגשות שאינם פוטוגניים, וגם לשאלות כואבות שמפחיד אותנו להתעמת איתן.
מותר וצריך להודות בכך שאנחנו לא מושלמים, אפילו מאוד לא.
מותר לתת מקום לביקורת חברתית. להודות בכך שגם בחברה שלנו יש חסרונות, ולאפשר ניסיון להתמודדות איתן.
חייבים לתת מקום לניסיונות אמיתיים, לקשיים שלא מקובל לדבר אליהן (וזה לא אמור לסתור את השמירה על הטוהר. יש דרכים חכמות לכתוב כל דבר).
ועוד הדגשה, שחשובה מאוד בעיניי: אם סופרת החליטה לכתוב על נושא מורכב – שתחשוב אלף פעמים אם היא אכן מסוגלת להביא את המורכבות הזו לעולם של מבוגרים בכנות ובצורה אינטליגנטית, בוגרת ושקולה. אחרת, היא רק גורמת להרס ולתסכול, ומוטב שלא תכתוב כלל מאשר שתציג תמונה מעוותת של החיים.
-
-
סופרת לא אמורה לחנך את הציבור אבל ברור שיש לסופרת אחריות על מה שהיא כותבת,
היא לא יכולה לחנך למשהו אחד כשבדרך היא מכניסה הכשלה בדבר אחר,
בספרי ילדים חובה שיהיה ברור מאוד שדיבורים כאלו אסורים,
למשל לכתוב ששני ילדים ריכלו / דיברו לשון הרע ולהוסיף אח”כ, כ”כ חבל שהם לא שמו לב שהם עברו עבירה של לשון הרע,
אצל מבוגרים ניתן לכתוב על מריבה בין זוג וכו’.. ברמה סבירה, בצורה שהכותב מבין מה הרגשות שמפעילות אותם ולמה זה גורם, וכמובן לשמור על רמת סטנדרט שקורה אצל כל אחד ולא לעבור למקרים שאין לציבור רצון לשמוע עליהם…
-
תמר מסכימה איתך לגמרי!!
-
תמר מסכימה איתך לגמרי!!
-
לי היו בספר שכתבתי הרבה דברים בסגנון הזה סיפורים של לשון הרע, שיחות רעות כאלה ותיאורי מקרים איך אנשים פגעו בי, אז לביבליותרפיה יכול להיות שזה מותר, אבל לפני שהוצאתי את הספר לאור ישבתי עם כמה נשים שעזרו לי לסנן את התוכן של הספר, לא רק דברים רעים אלא כל דבר שיכול להביך מישהו, כי אם במקרה מישהו יזהה את עצמו בספר, נכון שהכל בשמות בדויים ופרטים מטושטשים, אבל אי אפשר להיות בטוחים, קוראים לי סולובייציק, טוב אז אני עם נערווים של בריסק, אבל ברצינות, אסור שמישהו יקרא דברים כאלה, משום הונאת דברים ולשון הרע
Log in to reply.
