תגובות || סיפור בהמשכים – תהילה

[Hadasa]

וואו!

נדיר!

מתי יעלה פרק הבא?

[תהילה ב]

תודה 🙂

בע”ה בראשון

[שירה גיאת גיאת]

וואו סיפור מדהים,

כמה ימים לא נכנסתי אליו ועכשיו התפנקתי בכמה פרקים ופשוט התמוגגתי,

הכתיבה שלך כ”כ מוצלחת שלא יאומן שזה סיפור שאת כותבת תוך כדי….

[תהילה ב]

תודה! שימי לב רק שאני מתחילה למחוק פרקים. תכף ימחקו הפרקים עד 20, שלחתי כבר תקציר לרות…

[רעות סימינובסקי]

תהילה!!!!!!!!!

אין מילים!!!! לא יכולה להסביר למה אבל הפרק הזה נגע בי חזק!!!

אבל מסכן ידידיה- כמה הוא יכול להתבייש ולמשוך תשומת לב שלילית ביום אחד?! ☹

[תהילה ב]

תודה.

ואל תדאגי, נפצה אותו בהתאם 😉

[צ. ק.]

ככל שהסיפור מתקדם אני יותר ויותר אוהבת אותו!!

הוא מדהים!!!

אני ממש מחכה לספר!

והפרקים האחרונים היו יפיפיים ממש!!

[תהילה ב]

תודה, שמחה שאהבת!

[א ש]

תהילה את פשוט אלופה אני לא מצליחה לחכות בין פרק לפרק

את לא מבינה כמה התאכזבתי שלא עלה היום פרק

וזה לא פייר הלב שלי נקרע על ידידיה

ממפולת למפולת

יאלה תתחילי לסדר לו את החיים

[תהילה ב]

תודה 🙂

אהמממ…. מצטערת, פרק הבא לא הולך להיות קל יותר. וההוא שאחריו גם לא 🤔

אולי אעלה את 33 תכף, מקסימום מחר בע”ה

[אפרת ש]

די אין סיכוי

גם ככה נקרע לי הלב

ורק אל תגידי לי שאת הולכת לשלוח את ידידיה הביתה

כי אז אני ממש לא יעמוד בזה

[תהילה ב]

לא, רק התפתחות נוספת.

[תהילה ב]

פרק 33 עלה.

ניתן לקרוא כאן – סיפור בהמשכים || תהילה

[צ. ק.]

וואו!!!

[מרים ש]

תהילה,

הסיפור כתוב בצורה כל כך מדהימה

כתיבה כל כך מדויקת ומחוברת

שאני ממש מרגישה יחד עם הדמויות את כל קשת הרגשות האפשרית,

ןעכשיו , מה קרה לידידיה?

מחכה ממש בנשימה עצורה לפרק הבא.

[יונה גלבר]

זה הולך ומשביח והולך ומתייפה בעיניי

מושך יותר ויותר לקרוא, עם כל פרק של התקדמות הסף עולה:)

אם את מעוניינת לשמוע, ממקום של מה שנקרא ‘חווית משתמש’ ולא מקצועי. במהלך הקריאה הרגשתי – בפרק האחרון הטלטלה של ידידיה הייתה עמוקה מאוד מאוד כאילו היה לו פיצוץ של תובנה או מסקנה משמעותית ומהפכנית לגבי החיים שלו, היפוך חשיבתי כזה. ולא הרגשתי את הגורם לטלטלה הזו ככל כך עצמתי באופן שמזמין את עצמת הטלטלה – גם בהתחשב בכל הסיטואציה הגדולה, אולי כדאי לך למתוח עוד קצת לפני הבום של ההבנה או משהו

אני מקווה שאני לא מדברת סינית ומצליחה להסביר את כוונתי:)

[תהילה ב]

תודה!

הבנתי את כוונך, בפרק הבא מתוארת הטלטלה שלו יותר לעומק, אם זה לא מספק אודה לך אם תצייני את זה שוב, כשיפורסם…

[‫איידי וייס‬‎]

שמה פה את השנקל שלי 🙂

יש דמיון ל”ממלכה במבחן” בגלל רכיבי חצר המלכות, התככנות, הבגידות והסודות.

אין דמיון לסדרה הנ”ל בגלל סגנון הכתיבה הכל כך שונה ואחר.

סגנון הכתיבה שלך יחודי ומרתק, אני ממש נהנית ממנו. אבל על דבר אחד אני מצטערת, שגיליתי אותו רק היום, לאחר שנמחקו עשרים הפרקים הראשונים ונותרו רק תקצירים. אולי זה גם מקשה עלי להבין מי הוא מי, מי נגד מי, ומה האפיונים של כל דמות. בעריכה, כדאי לך לדייק.

בנוסף, גם גינוני המלכות – כדי שתדייקי אותם. נראה לי קצת חסר בתיאורים. עריכה תהיה מצויינת לזה גם בהמשך.

ולכולן: בספרות הפנטזיה הכללית מקובל גם “לייצר” מקומות, אירועים, אנשים, כוחות וכו’. תיאורי תחרויות נמצאים בספרות הכללית, כולל מנטורים, כוחות נגד, בריתות, אויבים וכו’ וכו’ וכו’. אני מניחה שרובכן לא נתקלתן – אבל זה קיים, ובגדול. ממליצה לך מאד לייצר את הבסיס, ולפרט אותה מאד לעצמך. גם משהו עתידני מתקבל, אבל כן כדאי לפרט מה קרה עד שזה קרה. כלומר: פרצה מלחמה קשה באירופה, היתה רעידת אדמה, נוצרו נהרות חדשים שפיצלו את היבשה ומנגד הר געש תת קרקעי יצר יבשת חדשה… בקיצור, אינסוף לפנטזיות. רק מה, הן צריכות להיות מדוייקות ועקביות.

המון הצלחה, כרגע אני כבר בפנים, עוקבת בהנאה ובמתח. יש לך את זה בגדול!

[תהילה ב]

תודה רבה!

לגבי “לייצר” את מתכוונת להסביר את הרקע לממלכות? מנין הן נוצרו בעצם? ממה שידוע לי גם בספרות הכללית יש הרבה ממלכות מומצאות בעולם שלא היה קיים, כך שלא ראיתי בעיה ביצירת אחד משלי, שלא מתבסס על כדור הארץ המוכר לנו, ההבדל היחיד שהשארתי על כנו את ענין היהדות (איך אפשר בלעדיו??) , זה לא תקין?

[‫איידי וייס‬‎]

מעולה לגמרי! אבל תוכלי לרשום משהו תוך כדי? רקע? איך זה נוצר?

כי עד כמה שאני יודעת, גם בספרות הכללית – העולמות המפונטזים מעוגנים כך או אחרת בעולם המציאותי. זה יכול להיות עולם עתידני, עולם שעוברים אליו בצורה מסויימת, מקום שאינו קיים, מקום שנחרב, וכו’.

[תהילה ב]

יש דרך להגיד: העולם הוא עולם שאינו קיים במציאות המוכרת לנו? (לא בהקדמה אלא ממש כחלק מהסיפור)

[תהילה ב]

גם אם נניח מדובר ביבשת שלמה ששקעה (כדוגמת אטלנטיס, לא אתייחס לאם היתה קיימת או לא), למה שאסביר את זה בתוך הסיפור עצמו? איך לדמויות הנוכחות בה יש דרך לדעת שהיא תשקע אולי בעוד שלוש מאות שנה ולהסביר זאת?

[‫איידי וייס‬‎]

כן, בפלאשבקים לעולם שלנו, אני חושבת, אם אני מבינה מה את מתכוונת לשאול.

[תהילה ב]

אחשוב על זה, כרגע פלאשבקים נראים לי אפשריים רק עבור ממלכות עתידיות, כאשר היה עולם שקרס והשתנה מסיבות שונות. זה לא המקום אליו התכוונתי לקחת את אליסיר. ולהגיד הפוך – נניח שהיבשת שקעה לאחר 500 שנה, אין לי דרך לדחוף.

[‫איידי וייס‬‎]

כבחירתך.

מה שכן, גם אם זה משהו שהיה ואיננו – זה אומר שהעולם שלנו “הכיר” אותו. יש לו מיקום מסויים, יש לו מאפיינים גיאוגרפיים, היסטוריים, סביבה, צמחיה, חיות, מה לא. עולם שלם 🙂

תצרי אותו, פשוט.

[תהילה ב]

שולחת לך בפרטי חלק מפרק 19

[‫איידי וייס‬‎]

קראתי, הוא מצויין, אבל מדבר על חלק ממה שהיה.

אני לא יודעת אם על המכלול הכללי יש פירוט. אם כן – מצויין. אם לא – כדאי לך להשחיל את זה בהקדם. בהקדמה שעומדת בפני עצמה, או סתם בין הפרקים, אבל בעשרת הפרקים הראשונים.

[תמר פ.]

קראתי ברצף את שלושת הפרקים האחרונים, תקשיבי, זה הולך ונהיה יפה מפרק לפרק! את כותבת מהמם!

מסכימה עם איידי לגבי זה שאת צריכה ליצור עולם, ולא נראה לי נורא אם תתאימי את עצמך לתקופה מסוימת בהסטוריה, כדי לשמור על אמינות, ורק בהקדמה תכתבי שהממלכה עצמה לא היתה באמת. אבל כן להיצמד לרקע קיים או לבנות אותו ממש בקפידה.

ועוד משהו קטן שהפריע לי בפרק 32: למה ידידיה מרשה לעצמו להישבע? הוא וגם דן מתוארים כנערים יר”ש, איך הם עושים כזה דבר?

[תהילה ב]

תודה

יצאתי בנקודת הנחה שפעם שבועה היתה מחייבת ולא קלילה כמו היום. בציבור החילוני המילה נשבע היא מילה מן היום יום ועל מבטיח בכלל אין מה לדבר (הבטחתי אבל לא הבטחתי לקיים, מכירה?) אצלנו אמנם המצב יותר תקין אבל מילת הבטחה אין לה כל כך תוקף.

מבחינה הלכתית אין עם זה בעיה, וכמו שכתבתי בתגובות קודמות: זה משהו שכתבתי ושאלתי את בעלי, שכחתי ששאלתי והעליתי ככה. החלופה היא אכן להחליף את השבועה בהבטחה, אבל שוב – פעם היו נשבעים ואפילו תוקעים כף, בגלל שהמילה היתה כל כך חזקה אצלם.

בכל אופן, אבדוק את זה שוב ואעדכן… גם את מה שהציפה איידי

[‫איידי וייס‬‎]

עולה לי עכשיו: תבדקי אם שבועה זה עניין של מנטליות; אם יש מקומות שפחות החמירו בהם כמו שאנחנו מכירים. בנוסף, מתי התחילו להסתכל על שבועה בצורה כל כך חמורה?

שבועה אינה איסור, אבל יהודים פחדו ממנה עד מאד. בעידן ימי הביניים החשוך, שבועה היתה אחד הדברים המאיימים על יהודים בורים ועמי הארץ, יותר מדברים אחרים.

אם זו מילה אחת בלבד, אולי באמת עדיף לוותר. אבל אם זה יחזור על עצמו – אולי שווה לחקור לעומק? אולי זה כן תואם תקופה?

[תהילה ב]

מסכימה עם כל מילה! לוקחת לתשומת ליבי

[ה ה]

תהילה

הסיפור שלך לא עוזב אותי, אני כל הזמן חושבת עליו,

אהבתי את הפרק של ההתפכחות, זה לא היה צפוי ברצף הסיפורי.

בפרק האחרון הפריע לי שהיו מילמולים באולם כשהמלך דיבר על השלג,

הייתי מצפה יותר כבוד למלך.

[תהילה ב]

תודה 🙂

לגבי המלמולים, מודה שהתלבטתי עם זה. מצד אחד אילו נערים שנפגשים לראשונה עם המלך, מצד שני לא מדובר במפגש אחד על אחד או אפילו קבוצתי. שוהים שם כ300 נערים שאין בינם לבין משפחות האצולה אף קשר (חלק מתנאי התחרות) והגיוני שגם אם הם מרגישים כבוד למלך, המקום והסיטואציה הם אילו שגורמים להם להתנהג כך. להבדיל להבדיל – הרצאה של רב, במהלך הסמינר היינו מדברות או לא מדברות?? רב!! שבא ומוסר לנו שיעור, מנגיש אותו לרמה שלנו כשבזמן אחר הוא מוסר לאלפים, פוסק דינים, מורה הלכות וכו’. ואף על פי שנעמדים כשהוא נכנס ומול שיעורי המורות אפשר להגיד שיש דממה באולם, בכל זאת בפועל יש לחישות ודיבורים.

זה מה שהכריע לי את ההתלבטות, אבל לאור דברייך אתייעץ ואשקול שנית, תודה!!

[ג .]

לי גם הפריע עניין המלמולים

בימינו אנחנו רחוקים מאוד ממושגים של כבוד אמיתי

(ובהרצאה של רב לא אמורים להיות דיבורים אבל לצערינו יש לנו מה לשפר)

מלך זה כבוד מלכים

לא ייתכן שמישהו מדבר בלי רשות מול מלך

יראה מסוג של חיים ומוות בידיו

להבדיל משהו כמו ראש השנה ואימת הדין

אולי בכלל צריך יותר לחדד את כל עניין הכבוד מול המלך

חוץ מזה הסיפור מדהים אני ממש נהנית ממנו

וחושבת עליו כל היום…

תצליחי תהילה!

[תהילה ב]

שמחה שאתן מציפות, יטופל!

תודה רבה

[א ש]

ענין השבועה הפסיק לפי דעתי בשנים האחרונות

כי גם בסיפורי צדיקים של לפני 100 שנה יש שבועות בבתי דין

ובענין היחסים במלכות כל הרקע שם ממש מובן למי שקראה את כל ההתחלה

[צפורה סולוביציק | מוטעם – תוכן מותאם בטעם משובח]

תהילה,

אני עוקבת מדי פעם אחרי הסיפור

והוא מתפתח נהדר!

מוכרחה לציין שמאד נהניתי מהמוכנות שלך לקבל ביקורת ולשפר.

לא קשה לראות את השיפור בכתיבה מפרק לפרק, גם בעקבות הקשב לפידבקים…

תודה!

[תהילה ב]

תודה לך ולכל המבקרות 🙂

[תהילה ב]

פרק 34 עלה.

ניתן לקרוא כאן – סיפור בהמשכים || תהילה

[הודיה .]

וואייי מסכן
איזה בחירה קשה!
פרק ממש יפה!
כמו תמיד….

[ה ה]

תהילה,

אני כבר בשיא המתח, זהו זה כבר לא מתאים לי סיפור בהמשכים, אני צריכה לקרוא עד הסוף ברצף,

מצד שני זה נס שאת לא מעלה כאן את כל הפרקים עכשיו, כי אז לילדים שלי לא היה אמא עד שהייתי גומרת לקרוא 🙃

נראה לי שבפרק הזה החלק של ההחלטה היה מהיר מידי, זה החלטה של חיים ומוות, היה לדעתי יותר מקום למתוח את ההתלבטות וחיבוטי הנפש עד שהוא קם לנראות את האיגרת למלך,

מה את אומרת?

[תהילה ב]

צודקת, בהתחלה הוא פועל על אוטומט, דווקא בגלל ההלם. אחר כך הוא מתחיל לשקול מספר דברים כמו שיתכן שמדובר במבחן, שיתכן שזה לא מיועד אליו, שגם אם אביו ברח הוא כבר נמצא במקום בטוח מספיק, אחרת לא היה ממהר להסגיר את עצמו. הצגתי את הדברים, לא ראיתי טעם למרוח יותר מדי, אבל אולי במעבר חוזר על הפרק אעשה את השינוי המצופה.

ביננו אני הכי מכולם רוצה להגיע לסוף, הוא כל כך יפה שאני עצמי קראתי אותו כמה פעמים (כל פעם שאני בטעות גוללת לסוף), ומישהי מפה גם, אבל לא יודעת אם היא תרצה שידעו…

[ליבי .]

וואו הסוף כבר כתוב?

את ממש משמחת!

אני חובבת קריאה איכותית ומשובחת,

אין הרבה סופרות עם כתיבה זורמת, מקצועית ואיכותית ואת בהחלט עונה על הדרישות.

אשמח באופן אישי שהעלילה תצא כספר.

רק שלי נראה שזה עדיין רחוק מאד מכמות העמודים הדרושה לספר אמיתי,

על אף ש 34 פרקים הם כמות מוכבדת, אלו עדיין פרקים באורך קצר מאד שמתאימים לדיגיטל ולא לפרינט.

[תהילה ב]

הסוף כבר כתוב, בהחלט 🙂 (לא התאפקתי)

לגבי מספר דפים כרגע אני אוחזת באיזור ה170, בלי לדבר על קטעי פרקים שנחתכים. בפרקים האחרונם שאני כותבת יש לפחות 1400 מילים, שאם בממוצע יש 250 בדף זה יוצא 5-6 דפים (וראיתי ספרים גם עם 220 מילים לדף)

וכמובן אני צריכה לחזור אחורה ולעבות את הרקע…

[משתמש לא ידוע]

1400 זה מספר יפה בהחלט לפרק. זה הנורמה, ברוב הספרים.

וגם 170 עמודים זה יוצא בערך 250 פלוס עמודים בספר שזה מקסים!

כל הכבוד, אלופה

[Sara Daum]

מדהים! מדהים!!
אין לי מה להוסיף…
כרגיל: מרתק, כתוב בשפה מדויקת ומושך לקרוא!!

לי ספציפית לא הפריע ש’אליסיר’ לא מחוברת לזמן מסוים/ תקופה מסוימת.
מה הבעיה בזה?
זה לא סיפור אמיתי, ממילא הוא יכול ליהיות ב”עולם” אחר ולא כפוף לשום דבר…

[תהילה ב]

תודה.

לגבי הממלכה נאי גם חושבת, אבל מניחה שזה יוחלט סופית כאשר אתחיל תהליך רציני עם הוצאת הספר, בע”ה!

[ג .]

תהילה הסיפור מדהים

אוהבת אותו מאוד

כל יום אני נכנסת לראות אם עלה משהו חדש

נהנית גם לקרוא את התגובות של כולן

מרגישה שהסיפור משתבח והולך

מתחברת כ”כ לדמות של ידידיה ומחכה כבר להתפתחות משמחת

מרחמת עליו…

את כותבת אלוף

ליגה חדשה!

[תהילה ב]

תודה רבה! שמחה לשמוע

[‫איידי וייס‬‎]

את צודקת. לגמרי לא חייב ואפשר להשאיר מעורפל.

ובכל זאת, ככל שיש יותר “עיגונים” לסיפור, הוא מתקבל יותר אמין, הקורא נכנס יותר לתוכו, דברים מקבלים משמעות גם מבחינת הזמן וגם מבחינת המקום שלהם.

לכן אולי אפשר לדלג, אבל לא כדאי בכלל.

בפנטזיות שנתקלתי בהם מהעולם הכללי (הארי פוטר ודברים יותר מממ…) – יש מיקומים ברורים (ומדומיינים, כן? שאף אחת לא תלך לחפש אותם כי מקסימום הקימו אותם למפרע…), עיגון ברור לזמן (שנת 2150, בשנת 2055 פרצה מלחמה עולמית שקרה בה כך וכך, וכתוצאה מכך נהרסו המדינות א’ ב’ ג’, חלק מתושביהן ברחו לאיזור פלוני והקימו שם מדינה בשם X. בגלל הפחד הנורא מהמלחמה, שיטת הממשל היא שיטה פלונית, תוך כדי יצירת מאבקי כוח (או תמציאו לבד) בין האזרחים. הממשלה מסתירה/ מגלה לאזרחים ש______, ובגלל זה מתפתחות ______. טוב, הגזמתי קצת… אבל זה הכיוון הכללי בסיפורת פנטזיה. אולי לא בקטע כל כך קצרצר, אבל כן מוקדש לזה הקדמה, חצי פרק, פרולוג או משהו כזה.

למה זה טוב? כי אם רוצים לציין בהמשך העלילה פרטים מסויימים שנובעים בהכרח מאופי הארץ, מאופי האזרחים, מצורת הממשל או כל נתון אחר – זה מתקבל בהבנה הרבה יותר רחבה.

וחוץ מזה, זה מעשיר מאד את העלילה, אפשר לדמיין דברים שקורים או לא קורים בין השורות, ונותן המון ערך מוסף.

[תהילה ב]

אני מבינה, עדין חושבת שהתועלת היא כשמדובר יותר על העתיד (כמו דופליקטים)

על העבר פחות כי גם ככה איזור הזמן פחות מונגש לנו, במיוחד כשיצרתי יבשת שלמה שאינה קיימת (ולא, לא מדובר באטלנטיס) ואני חושבת לפתח שם עוד כמה דברים, אולי בעתיד אם אמשיך לכרך נוסף.

אבל אבדוק את כל הנושא הזה לעומק בשלב יותר מאוחר…

[רעות סימינובסקי]

אני לא חושבת שצריך לתת יותר מדי פרטים, תיאורים זה תמיד חשוב אבל כשמדובר בעבר לא רואה צורך לתת מדי הרבה רקע על מיקום המדינה. קחי לדוגמא את הסדרה של ממלכה במבחן של מ. קינן- אין כמעט אזכור מפורש לסביבה של כוזר, רק שיש לה שכנים עובדי אלילים, אבל לא משהו שהייתי יכולה למפות (אולי מאיה כתבה במפורש בסוף הספרים שלה- אני לא זוכרת- אבל ודאי שזה לא חלק מהעלילה) וזה לא חסר בכלל!

במיוחד שאת התקופה אפשר לזהות פחות או יותר, יש מלכים וסגנון נשק שמתאים לכמה מאות שנים אחורה

[‫איידי וייס‬‎]

כל הסדרה של הארי פוטר מדבר על עבר והווה.

יש ספרים עתידניים בהחלט.

והשליטה המוחלטת של הסופרת בפרטי המקומות, עושה פלאות לסיפור.

[רות רוט]

איידי, אני לא לגמרי מסכימה איתך.
אמנם, פנטזיות רבות מעוגנות – אבל לרוב, זו פנטזיה עתידנית.
כשמדובר על היסטוריה ומדברים על ממשל מלוכני – לא צריך להרחיב באיזו תקופה
מדויקת בהיסטוריה זה קרה. וכנ”ל אופי האזרחים ואופי הארץ, אלה דברים שאמורים
להיות מובנים על פי צורת ההתנהלות שנכתבת בסיפור, כמו סוגי כלי נשק ועוד.
באליגוריות, על כל פנים – לדעתי, יש מקום רב לעמעום וערפול הרקע, כי מדובר
בדמיון מוחלט. פנטזיה עתידנית, לעומת זאת, שונה כי היא בכל אופן מסתכלת על
היום כמו על ההיסטוריה.
ולגבי הסיפור הספציפי, השאלה איזה ז’אנר תהילה מתכוונת לכתוב. סגנון אליגורי
או סגנון פנטזיה.
בנוסף, ברגע שיש שם לארץ, גבולות ושמות ערים, נופים (יערות ודרכים סלולות או
לא, וכו’) – אין צורך בנתונים מדוייקים יותר בתוך העולם. מי שרוצה ידמיין שזה
באפריקה, ומי שרוצה – ידמיין את אירופה.
זו דעתי, על כל פנים.

[‫איידי וייס‬‎]

מציינת פה את מה שאני מכירה שיש כן ציונים ודיוקים:

1. הארי פוטר, ותסלחנה לי שאני משתמשת בו. הוא דוגמה מצויינת לספר עם ‘מיקומים’ מדוייקים, תאריכים, שמות, תופעות, יקום חליפי ומדוייק. (קראתי את הערכים בויקיפדיה, לא את הספרים עצמם חוץ מהראשון – עליו רפרפתי.)
לא סתם הסדרה הזאת כל כך הצליחה עם ספרי המשך, פאנפיקים, סרטים, ואינסוף מעריצים.
הסופרת יצרה עולם דמיוני לברוח אליו מכל הצרות.

2. לוחמי התמורות. יש מפה צבעונית, הלכתי לבדוק. הכל דמיוני, נכון? ובכל זאת. (הרב ארז משה דורון)

3. מחנה הקיץ של אדון הוא – יש מפה. מקושקשת לחלוטין, אבל מפה. (יעל רועי)

4. מחלק התמונים – אין מפה ואין תקופה, וזה מרגיש לי קצת תלוש, באויר. לא היה מזיק לעגן קצת את התלישות הזאת.

[תהילה ב]

בואי נחריג את הארי פוטר, מדובר שם על חיי מכשפים בין בני האדם הרגילים ויש כל מיני אינטרקציות איתם.

לגבי השאר – אם הבעיה היא המפה אני יכולה בקלות לשרטט לך אחת כזו. אממה היא גדלה כל הזמן ככה שרק בסוף הספר היא תהיה מגובשת לגמרי…

[‫איידי וייס‬‎]

אינבעיה, העיקר שהיא תהיה.

לזה אני חותרת 🙂

פחות משנה אם זה מקום קיים במציאות, או לא.

[תהילה ב]

פנטזיה זה לא ז’אנר שמערב גם חוסר מציאות?

לגבי אליגורי- הפרולוג אליגורי לחלוטין, אבל כל השאר מבחינתי לא. מה שכן – לכל ספר יש משל ונמשל מסוים ומגיבורי הסיפור ניתן לקחת מסקנות לעצמנו ואם אין לו כזה לדעתי הוא החטיא את הנקודה.

[נעמי]

ואיי מתחת הפעם רציני,

כתוב מדהים,

מתי את מעלה עוד פרק?

[תהילה ב]

תודה

בע”ה כשאכתוב את הפרק הבא, ייתכן שזה יתעכב ויקרה רק לקראת רביעי

[רות רוט]

ליבי, אני מעידה שהשמחה שלך לא לריק. הסוף כתוב, והוא כתוב מצוין! ומעניין
מאוד.
ולגבי ההוצאה לספר – אז יש דרכים, ואת זה אני אומרת לכולן, איך לעבות סיפור
ולהוסיף תיאורים וכדו’.
חוץ מזה, שהעלילה עדיין ארוכה מאוד… יש עוד הרבה מאוד בדרך עד לסוף הטוב…