תוצרת לא צפויה מתרגיל בספר: תכתבו
תוצרת לא צפויה מתרגיל בספר: תכתבו
שלום לכל המוכשרות שפה!
מעניין אותי לעלות את הקטע הבא ולשמוע את דעתכן המלומדת
מדובר בקטע שכתבתי לפי תרגיל כתיבה בספר הנ"ל שנקרא: כתיבה ללא קידוד
הכוונה: לפני עריכה ועידון הטקסט, בצורה חיה חמה חווה חזק שוצפת וקוצפת…
המשך התרגיל הוא לקדד את התוצאה הראשונית ופה נתקלתי בבעיה!
מה עלי לקדד? (למחוק לא עלינו…) ישנם ביטויים חיים שוצפים וקוצפים והם לגמרי יפים ומשרתים את הסיפור לדעתי!
מה אומרות?
נ.ב מדובר בסיפור אמיתי
היה זה עוד ערב הנראה מבטיח, ציפיתי בציפייה ובחשש מה לוורט של בת דודתי הקרובה בגיל ולא רק…
בעיה אחת העיבה על הציפייה, כמובן מלבד החשש מהמשפט המצמית: בקרוב אצלך
אמן! בעז"ה! חן חן! תודה!
הכל נכון וטוב ועדין אני מעדיפה שלא לשומעו באירועים מהסוג הזה..
מלבדו- העיבה עלי העובדה כי אין לי כנפיים.
כן כן, זוג נחמד כזה צחור או שחור אשר נועד כדי לעזור ליצורים חיים לעבור ממקום א' למקום ב'.
מסידורים בחיפה למשל לוורט של בת דודה ציפורה במגדל העמק.
משום שאני לא ממש ציפור ואין לי את זוג הכנפיים הנחשק והנכסף, זה שמכבב בחלומותי עת שאון האוטובוס נשמע באוזני מהכיון הלא נכון…
אז חשבתי וחישבתי האיך אוכל להגיע מהחור החורי למדי בחיפה הענקית לחור החורי למדי במגדל העמק הלא ענקית.
ונסעתי באוטובוס א' בהצלחה רבה ברוך ה'.
ועליתי לאוטובוס ב בהצלחה רבה ברוך ה'.
ומשום מה שכחתי לרדת מאוטובוס ב' בהצלחה רבה ברוך ה'…
אז חשבתי בחכמה גדולה, בה ניחנתי מהבורא יתברך ברוך ה':
אם פספסתי את התחנה הנכונה מחוסר הכרות ומעודף עייפות וריחוף, שמא ואולי כדאי יהיה לרדת בתחנה הבאה?
וחכמתי השיבה: הן!
וירדתי .
והתקבלתי בקבלת פנים מרהיבה של צרחות בשפה הדומה לעברית באותיותיה אך רחוקה ממנה בהגייתה כרחוק יהודי מבן ישמעאל.
החושך גם השתתף במסיבה הספונטנית ולא ידעתי אם הוא לטובתי או לרעתי.
וגולת הכותרת, הדובדבן שבקצפת שבעוגת המסיבה הלא מתוכננת: נגמרה לי הבטרייה.
וזאת לא כקלישאה הבאה לבטא שכוחותיי אזלו להם וכי אני זקוקה לטעינה דחופה, אלא כמציאות מאתגרת הבאה לבטא שאני נמצאת כרגע בכפר ערבי, לא ידידותי לסביבה, ללא אפשרות לתקשר עם העולם החיצון ואף ללא יכולת מינימלית לבדוק אפשרויות יציאה והיתכנות הגעה למסיבה המתוכננת- הוורט של בת דודתי הנחמדת.
הדובדבן כנראה כבר יצא מהאופנה שכן סיפורי אינו מסתפק בו ומתהדר גם בזילופי פחד עדינים בדמות ערבי נחמד מידי שנעמד סמוך אלי נכון לעזור לי בכל אשר אצטרך.
מחוסר ברירה וחוסר שפיות זמנית ביקשתי בזהירות את מכשירו, על מנת לבצע שיחה לאבי היקר שיבוא להוציאני מהכפר הלז אל מקום יישוב ראוי.
וענה לי אבי ונתבהל לו מאוד ואץ רץ לו ברכבו לקחתני שכל אותו הזמן הפס קול המלווה הוא צרחות בערבית ובקבוקי בירה הנתקלים ברצפה, והלוקיישן רחוק מלהיות מזמין לשום מסיבה מכל סוג.
ודבקתי באומנות אבותיי ומלמלתי תפילות ופסוקים ודיבורים אל מלך כל יכול מארגן המסיבות כולן וגם הלא מסיבות, הנסיבות.
וברוך ה' יצאתי מזה בנס גדול וללא שום פגע וטראומה, כן עם סלידה קלה לדובדבנים.
Log in to reply.
