דיונים - כתיבה ספרותית |

תורה, שאיפות, והחיים ביניהם./סיפור קצר

כתיבה ספרותית
תורה, שאיפות, והחיים ביניהם./סיפור קצר
פורסם ע"י תמר . אומנות הבמה והפקות תוכן on 26/01/2026 ב9:00 pm
"אבא שלו קדר." אבא אומר לי. הפנים שלו רציניות, כאילו כל העולם עומד על השיחה הזאת. כמעט כל העולם עומד על השיחה הזאת.
"אבל הוא אחר." אבא ממשיך. אני נושכת שפתיים. דואגת.
"הוא אחר?" אני שואלת בגרון מתוח. כאילו כל העולם עומד על השאלה הזאת.
כל העולם עומד על השאלה הזאת.
אבא מהנהן. אני מורידה עיניים לשולחן שלו, צרורות של כתבים ומילים טהורות.
אני רוצה גם ככה. בדיוק.
****
אני עומדת בפתח החדר, נשענת על המשקוף.
הילל יושב, על השולחן מולו פזורים דפים. הוא מעיין בהם בכובד ראש, קמט נשזר במצחו הגבוה.
אני פותחת את הפה לומר לו משהו. מתחרטת. נושפת על המילים שעמדו לי בקצה השפתיים.
הוא מרים ראש בהפתעה. אני פותחת שוב את הפה בדיוק כשנשמעת יללה מהחדר.
אני נחפזת לתינוק ומשאירה את הילל עם קומץ הדפים שעל השולחן.
בחדר אני מנענעת את ישעיהו בעריסת העץ.
טוהר ותמימות שאלוקים ברא לי בבית, חיבוק אלוקי אינסופי.
"..לערנט קינדר מיט גרויסע חשק…" אני שרה לו את ה'אלף בית'.
"..אזוי זאג איך אייך אן.." שתהיה מנגינה של תורה בחדר. אולי הוא יספוג. אולי יאמרו עליו בבוא העת 'הוא אחר'. וזאת תהיה אמת.
"…קוק אין זיי אריין." אני מסיימת בלחש. שייע ישן. נשימות קטנות מתפזרות בחלל הקטן.
זכות כמו שרק נשימות של ילד יהודי טהור יכולות להיות.
"כשתגדל," אני לוחשת לו, לתינוק הישן שלי. "כשתגדל תהיה צדיק, שייע. תלמד תורה חזק חזק. ותאהב אותה הכי." אני מניחה יד על הגב שעולה ויורד. מזמזת בשקט. "תוירה די בסטע סחוירה…" שישמע, שייע שלי. שישמע התינוק.
****
שוב אני עומדת בפתח החדר, נשענת על המשקוף.
הילל עדיין יושב, על השולחן מולו פזורים דפים.
אני מתקרבת מעט, פוחדת לראות את חלום נעוריי מתנפץ. חלום על פשט ועל דרש מתהלכים לי בבית. סברות ותירוצים מחממים אותנו מהקור שבחוץ.
והילל מולי עכשיו, מעניין בדפים בכובד ראש. והילל מניח יד עמלה על דפים צהבהבים.
והדפים אלו צרורות של כתבים ומילים טהורות.
זוך ותמימות שאלוקים ברא לי בבית, חיבוק אלוקי אינסופי.
אני פותחת פה ועיני דומעות. "אבא שלך קדר," אני לוחשת בגרון חנוק.
הלל מרים ראש בהפתעה, מחייך אלי מעם סברות ופשט ודרש ועולם של מילים ותורה.
"אבל אתה אחר." אני מסיימת במיתרים רועדים.
והילל, כמו הילל, מלטף את הדפים קלות, ומזמזם;
"תוירה די בסטע סחוירה, זי היט דעם ייד אין גלות, פונקט ווי א מנורה."
רחלי ש הגיבה לפני 3 שעות, 6 דקות 2 חברות · 1 תגובה
1 תגובה