כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילה:
- Organized by
-
-
תקופת המבחנים עוד רגע כאן…
-
תקופת המבחנים עוד רגע כאן…
אלו רווחים משניים יש לתקופה זו? ומה יש לך לומר עליה בכלליות?
מחכה לחוות דעתכן!
-
13 תגובות
-
שכחתי להדגיש, לצורך כתבה…
-
כשהייתי בסמינר, (משהו לא מוכר, מעיר קטנה ואנשים בה מעט) לא החזיקו שם מלעשות מבחן וללכת הביתה במשך שבועיים, אז מה הם עשו? למדו אחרי כל מבחן 3-4 שיעורים והלכו הביתה, יש לציין שבגלל זה עשו את זה חודש מבחנים ולא שבועיים… כי לא ממש כל יום עשו מבחן. אלא כל יום-יומיים.
הרווח המשני הראשון הוא שהבת לא היתה צריכה לעזור בבית!
כל היום פטפוטים עם חברות…
בגלל זה אהבתי ללמוד לבד כדי למקסם את ההספקים שלי ואכן תמיד הצלחתי במבחנים.
כלומר כמעט תמיד, וזה בזכות מורה אחת שהיא חשבה שהיא יותר חכמה מכולם, גם מזה שיצר אותי אינדיבדואליסטית וחייבה אותי ללמוד עם חברות, ועוד קבעה לי עם מי ללמוד וכמה.
עוד מורה התקשרה לאמא שלי ואסרה עליה לעזור לי לפתור את המשוואות במתמטיקה!
-
אני חושבת שרק חברתית כבר יש רווח ענקקק
אין כמו לשבת על דשא בגינה לגרוס חטיפים ותוך כדי להקריא את החומר (בקול של המורה עדיף:))
התקופות האלה זכורות לי ממש לטובה!!!
-
ומה עושים שלא מצליחים ללמוד?
אז–
עדיף ללמוד לבד או חברה?
-
עם חברות לא לומדים!
עם חברות מפטפטים…
-
עם חברה אחת יותר לומדים
לבד אם יש מרץ ואנרגיות לומדים טוב
אבל אם לא אפילו שורה אחת לא נקלטת
-
-
אז אין לי עצה. סורי
-
לי ב”ה היה קל מאד ושלפתי מאיות בקלות, אמממה זה היה הולך טוב אם היית מתכוננת, אם לא – זה לא. ושנאתי ללמוד, מתמטיקה היתה השנואה עלי ביותר, עד כדי כך שהציונים לא שיקפו בכלל את הידע שלי, בכיתה הייתי הראשונה להביא פתרונות ואת המבחנים הייתי עוברת לסירוגין (זה היה 60, 98, 57,90, 70, 100).
הייתי משתדלת מאד לשבת וכשהיית מסיימת הייתי מתחילה לרקוד ולשיר שירי תודה להקב”ה (השיר תודה לך ה’ של בני פרידמן היה ההתחלה)
אני מאמינה שהיה לי מזה הרבה סייעתא דשמיא.
סיפור מצחיק אחד שהפיל את המורה שלי מהרגליים. אחרי מבחן כושל במיוחד שלי במתמטיקה היא שמעה אותי אומרת שלמבחן הקרוב אן לי כח ללמוד, היא כעסה ואמרה לי שאם אני לא לומדת מבחינתה היא נותנת לי 0 עגול.
צייתתי לה כי א’ אני תלמידה טובה, רק שונאת לימודים וב’ אהבתי אותה והערצתי אותה (היא המורה למתמטיקה בכבודה ובעצמה, שלא תטעו) ופתחתי ספר, עשיתי תרגיל אחד, מילאתי דף טיוטה כדי שתהיה לי הוכחה וזהו, מבחינתי סימתי ללמוד.
יום למחרת היה המבחן והשאלה הראשונה מתוך 3 תרגילים היתה השאלה שתרגלתי בספר (!!) ב”ה גם קיבלתי במבחן הזה ציון מעולה, והמורה נבוכה. יותר סייעתא דשמיא מזה אין
-
טוב…. אז לי בתיכון לא היתה תקופה כזאת – פשוט כל השנה היו מבחנים וזהו…
בלי שיחרורים ובלי תקופה תחומה של שבועיים,
אבל – בסמינר (י”ג, י”ד) למדתי באופקים (אופקים אופקים…)
ושם היתה תקופה נדירהההה,
אבל זה מאוד שונה משאר המקומות כי זאת פנימייה, ומשקיעים מאוד בלימודי קודש,
כל יום במשך שבועיים היו כל יום שני מבחנים (לפעמים שלושה כי יש מבחן בפרשת שבוע כל שבוע וכד’…)
אחד קודש ואחד חול, אין לימודים סידרים,
אין “עזרה בבית” אבל יש “עבודה בדירה” – שטיפת רצפה, כלים, שרותים וכו’… זה הולך בתורניות וממשיך גם בתקופת המבחנים…אני זוכרת את זה כתקופה יפה,
קמתי מוקדם (יחסית… לא נץ, כן?! פשוט לא ב10), תפילה, ארוחת בוקר, ולימוד עם מי שכבר ערה…
מבחן ואז עוד לימוד עד המבחן הבא שיש בערב…
יש הרבה עבודה בלמצוא מקום ללמוד בו, כי כמוני – יש עוד הרבה שמחפשות מקום שקט…
אבל בסוף – הולך מאוד לימוד בקבוצות, לימוד אל תוך הלילה (בשקט, לא להעיר את כולן…)
למדתי מזה על איך אני לומדת עם אחרות, קצת פוליטיקות של מי לומדת עם מי 🙂
כי בד”כ רואים עם מי למדת…
אולי זה לא “רווחים משניים” מתקופת המבחנים אבל זאת הקונוטציה שעלתה לי…
-
אני רואה רווח מרכזי – חברתי.
בטוחה שלבנות הפחות חזקות לימודית זה עסק מורכב,
ובתור אחת יותר מוכשרת לימודית שלקח לה זמן להכנס לחברה בט’
עדיין קשה לי לסלוח למורה שלא בדקה ביום החלוקת לוח מבחנים שכולןןן נמצאות, או לפחות הודיעה מראש שזה עתיד להיות (בכל השנים אח”כ כן דאגו לזה ובכל המקבילות שמעתי שכך היה, בפרט בט’)
ופשוט לא היה לי עם מי ללמוד מחצית ראשונה, רק הצטרפתי שלישית לבנות, כל יום בזיונות מחדש ומלחמה עם עצמי שאין ברירה.
למעשה הייתה לי הזדמנות כפולה, פגשתי כל יום 2 בנות במקום אחת (כמובן שזה עלה לי במחיר של לארח כל יום אצלי בבית מה שאומר – ל ס ד ר אותו…) 😜
ועברתי את זה בסוף, ואפילו בי’ כבר הייתי ממש בחברה (לא בזכות המורה ההיא שזה לא הקטע החברתי היחיד שהיא לא נתנה עלייו את הדעת)
אבל זה קטע שעדיין עצוב לי להזכר בו….
-
תודה רבה לכל מי שענתה
לכל מי שיש בעיה עם פרסום דבריה בטשטוש פרטים, שתעדכן אותי באישי.
-
אני חושבת שהכיף הגדול הוא באמת מבחינת החופשים, החברות, האוורור…
מצד שני עד היום אני לא אשכח איך התקוממתי בגלל משפטים שאמרו לנו המורות
“מהיום תודיעו בבית שאין יותר עזרה
אתן רק משקיעות עכשיו בלימוד תודיעו לאמא שתחפש עוזרת אחרת
אותי זה זעזע
אני בת גדולה בבית ואמא שלי הייתה צריכה מאוד את העזרה
ועזרתי למרות המבחנים. החלטתי שכל יום יש את הזמן של עזרה
וכמובן לקראת שבת.
בעיני זה מזעזע שככה אומרים לבנות ומחדירים להם שיש “דברים חשובים יותר” מעזרה בבית
-
כשלמדתי לבד בלי חברות, היה לי תמיד זמן (בעיקר בחמישי-שישי) לעזור בבית.
כי הספקתי המון ללמוד ככה בלי פטפטת עם חברות.
אם רציתי לפטפט, זה היה בנסיעה מהבית לסמינר שלקחה כל יום 40 דקות, או בהפסקות.
Log in to reply.
