אתגר- 🎭 מה קורה כשמוציאים את מגילת אסתר מהארמון… ושמים אותה בעולם אחר? 🌍📜

[רות גברא כתיבת תסריט]

תודה,

מה האורך/כמה דפי תסריט??.

[Sara Amor]

טוב שאת שואלת.

אני אדייק-

התוצר צריך להיות סצנה אחת בנויה עם התחלה, אמצע וסוף.

במבנה תסריט תקני אמור לצאת בין 1.5- 3 עמודים.

[שיפי וייס]

שרה תודה על האתגר, חיכינו לזה😋.

צועדת במסדרון הארוך, מתקרבת ללשכת ראש הממשלה. נעצרת, מוציאה את הטלפון ומחייגת.
                                           אתי
               אני בפתח של הלשכה. אבל מוטי, כדאי שתתפלל. יש לי הרגשה רעה. ביבי לא אוהב שמגיעים
               בלי קביעת תור מראש. טוב, נדבר. ביי.
ממשיכה לצעוד. מגיעה לדלת. השומרים מסתובבים אליה.
                                        אור
                    אתי בן יהודה! מה את עושה פה? לא פרשת?
היא מחייכת ומגחכת בשקט. 
                                         אתי
                    הגעתי בשביל אחיי. אני צריכה להפגש עם ביבי.
השומרים מסתכלים אחד על השני, ומורידים את הראש ביאוש.
                                         אור
                    שוב בשביל החרדים? שיתגייסו! מה יקרה להם? אני כבר מתחרט שלא פרשת סופית
                    מהקואליציה.
אתי מזדקפת.
                                         אתי
                      אפשר להכנס לביבי?
השומר נאנח בתסכול.
                                         אור
                       חכי שניה.
הוא פותח את הקשר.
                                         אור
                       שי תגיד מי אצל ביבי עכשיו? מה? לא. אתי בן יהודה שוב פעם כאן. סבבה, ביי
                       אחי.
הוא סוגר את הקשר. פותח את הדלת.
                                         אור
                      כנסי. אה והיועמשית שם. תתכונני לדו קרב.
השומרים מגחכים בינהם.
אתי נכנסת לתוך הלשכה.
                                      היועמשית
                      כן. קל ופשוט. רק תחתום כאן ואני שולחת שליחים לכל ראשי הערים לחפש, לתפוס
                      ולעצור את כל האברכים ובחורי הישיבות.
אתי נכנסת. מתיישבת בכסא מול היועמשית.
                                      היועמשית
                      שלום אתי בין יהודה.
ביבי מרים את הראש מהדפים שעליהם בא לחתום.
                                        ביבי
                    כן אתי. במה אני יכול לעזור לך?
ביבי מקרב את ידו לחתום.
                                        אתי
                    תעצור! אל תחתום!
ביבי מניח את העט על השולחן.
                                        ביבי
                    למה לא? זו תוכנית מעולה. היועמשית סידרה לנו את כל הרשימות. ב- יג אדר כולם
                    אצלינו בבתי הסוהר הצבאיים.
אתי לוקחת נשימה.
                                       אתי
                    באתי לכאן בעבור עמי. אם תחתום על הצו הזה הוא הולך להשמד.
ביבי מביט בה בודק את נכונות דבריה.
                                       ביבי
                    אתי ממתי את משתייכת אליהם?
אתי זוקפת את הגב.
                                       אתי
                       מאז ומתמיד.

[Sara Amor]

@SHIFIWEIS אהבתי- אתי ומוטי:)
חזק ומדויק! המשפט האחרון עם פאנצ' חזק!

[שיפי וייס]

תודה 🙂

[רחל אמסלם]

חמוד ביותר!!

אהבתי! הלואי שהיו לנו כאן אתי ומוטי כאלו היום …

שהקב"ה ישלח לנו את הגאולה!!

[dinago]

תודה רבה, על האתגר המצויין!

אני מצרפת סצנה שכתבתי שנה שעברה, כשהיו עדיין כל כך הרבה חטופים בעזה…

חוץ מנושא החטופים, הסצנה עדיין רלוונטית 😀

מנהלת לבד על הבמה, מדברת במערכת הכריזה של הסמינר:
מנהלת: תלמידות יקרות, כפי שאולי חלק מכן שמע, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מחפש מתווכת בארץ ישראל.
לצורך כך, משרד החוץ יצא בחיפושים לפי הקריטריונים של הנשיא שביקש שלמען
השוויון וערכי הדמוקרטיה, זו תהיה דווקא בת, בגילאי 17, 18. בימים האחרונים משרד החוץ הגיע למוסדות לימוד מגוונים על מנת למצוא את המועמדת שתתאים לתפקיד. לצערנו, הם לא מצאו עדיין ולכן החליטו לפנות גם לסמינרים שלנו. בהתייעצות עם גדולי ישראל ובהכוונתם, תיערך עכשיו הגרלה בסמינר על הנציגה שתעמוד בניסיון זה. נאמר קודם פרק תהילים כדי שלא תצא תקלה תחת ידינו ונזכה לסייעתא דשמיא.

המנהלת עורכת הגרלה.

מנהלת (בפרצוף של 9 אב): אסתר מלכא, מכיתה י"ב, תיגשי בבקשה לחדר המורות.
אסתר נכנסת לבמה, מושכת ביד חברה ומבקשת ממנה לבוא איתה. שתי בחורות סמינר עם חולצות תכלת, חצאיות פליסה וקוקו ארוך נכנסות לבמה.
המנהלת: אסתר תקשיבי, יש לך משימה מאוד חשובה. לנשיא טראמפ יש שיגעון חדש והוא דורש למנות סוג של דוברת של עם ישראל. משהו כמו שגרירה. והוא רוצה דווקא מישהי בגיל תיכון. כרגע לא מצאו מישהי שתתאים לו ומשרד החוץ פנה לסמינר שלנו כדי למצוא מישהי שתצליח לעמוד בקריטריונים של נשיא ארה"ב. אני יודעת שזה לא משהו שהיית רוצה לעשות אבל זה צו השעה. בהתייעצות עם רבנים מדובר פה על פיקוח נפש והצלת עם ישראל. ואם החרש תחרישי בעת הזו רווח והצלה יעמוד לחטופים ממקום אחר.
הבחורה נלחצת.
אסתר: אבל המורה, אני לא מדברת אנגלית בכלל!
המנהלת: אין לך מה להילחץ. את רק צריכה לבוא מול הזום, והו, השגחה פרטית שהגעת שושנה! שושנה תדבר במקומך. את רק צריכה לעשות כאילו את מדברת.
אסתר: המנהלת, מה זה זום?
<b style="">שושנה: זה מה שמגדיל במצלמה או בהסרטה.
המנהלת: לא, לא זום של מצלמה, זום של קורונה.
שושנה: אההה. (עושה פרצוף של מבינה, לא מבינה)
אסתר: בכל אופן, איך אני אמורה לעשות כאילו אני מדברת? אימאל'ה! תביאו לי מסטיק! תביאו לי מסטיק!
המנהלת (במערכת כריזה): "בנות יקרות עקב מצב של פיקוח נפש בארץ ישראל אנחנו מחפשות מסטיק בדחיפות לצורך מצווה. כל המורות תסגורנה את העיניים ואנא מכן תלמידות יקרות מי שיש ברשותה מסטיק תעשה מצווה גדולה ותביא אותו למזכירות."
שושנה יוצאת אל מאחורי הקלעים, וחוזרת מהצד השני. בזמן הזה, המנהלת ואסתר מתפללות.
שושנה: המורה, אין שום מסטיק בסמינר.
המנהלת (בוכה מהתרגשות): אויש, א יידישע מסטיקע נחעס!
שושנה: לא נורא, אסתר. תעשי תנועות כאילו יש לך תפוח רותח בפה.
אסתר מאוד נלחצת מהפגישה המדוברת ולכן היא נושאת תפילה.
אסתר: "קלי, קלי למה עזבתני... הצילה מחרב נפשי, מיד ברווז יחידתי..."
המנהלת: כתוב כלב לא ברווז!
אסתר: אחשוורוש היה כלב. דונלד, זה ברווז.
התעסקות עם המחשב, הפגישה אמורה להתחיל.
אסתר עומדת מול המסך ועושה תנועות של לעיסה בפיה.
שושנה: מיסטר פרזידנט, פליז הלפ עם ישראל, טבח, חטופים, איטס וורי אימפורטנט!
דונלד טראמפ: מי הוא זה? ואיזה הוא? אשר מלאו ליבו לעשות כן?
אסתר: חמאס הרע הזה!
דונלד טראמפ: אני אפרק את החמאס הזה לחתיכות! מה עוד בקשתך ותעש?
אסתר (בנשימה אחת): לחסל את, יחיא סינוואר, איסמעיל הנייה, חסן נסראללה, מוחמד דף, וכל המחבלים הארורים האלה.
רואים תמונות של כל המחבלים האלו עם איקס על פרצופיהם.
דונלד טראמפ: כל הטרוריסטים האלו חוסלו. וגם את בית חמאס נתון בידך לעשות בו ריביירה!
אסתר: טנק יו וורי מאצ' פרזידנט טרמפ!
שושנה (לוחשת): טראמפ!
כיבוי מסך.
אסתר: וואי שושנה, איזה לחץ! אני צריכה לשירותים חכי לי רגע.
אסתר יוצאת מהבמה. נכנסת בחורה שלישית, ומתלחשת עם שושנה:
שושנה: ראית את אסתר מלכא? איזה אומץ יש לה!
גילי: כן, בטח, אסתר זו הבחורה הכי טובה בסמינר, כולם יודעים את זה.
שושנה: נכון. ואת מאמינה שבכלל לא רצו לקבל אותה בסמינר?
גילי: מהההה? איך יכול להיות? למה?
שושנה: כן, מה לא ידעת? כי היא ספרדייה וגם בת בכורה.
גילי: אוי ואבוי! השם ישמור. לא להאמין שזה עדיין קורה לנו.
שושנה: כן. הלוואי שזה היה רק בדיחה של פורים.
אסתר חוזרת, מנגבת ידיים.
אסתר: ...רופא כל... ומפליא לעשות.

[Sara Amor]

@Dinago קטע מיוחד! אהבתי את השנינות בכתיבה, וההקבלה לבחורות הסמינר ודונאלד טארמפ:) חזק!

[dinago]

תודה רבה, שרה!

זה כיף לקבל כזה פידבק!!

[פייגי פ.]

דינה ,

ממש אהבתי את הסצנה שלך – כתוב יפה ומענין

מוצלח , שנון וחזק!

והשילוב של ההומור מצחיק ממש ומוסיף המון!

[רות גברא כתיבת תסריט]

בס"ד

שיפי !

אהבתי מאוד את הסצנה שלך

חזק!

הלואי שזה יקרה היום,………..

מדהים לראות, שהנסיונות דומים , רק על רקע אחר

רוח וחומר, מלחמה על הגוף/ על הרוח………..

דינה

אהבתי את ההומור ששילבת מאוד יפה!

[dinago]

תודה!

[תמר .]

ואוו!!

טוב אני לא עוסקת בכתיבה ולא ממש יודעת לכתוב תסריטים..

אבל ממש אהבתי את המקוריות שלכן ,ואת השנינות. זה היה פשוט חמוד!! כאילו רציתי לראות סצנה של זה!

ותודה שרה על האתגר!

פורים שמח!

[רות גברא כתיבת תסריט]

בס"ד

פנים. חדר המלכה בארמון האימאם .יום

סָלֶימָה(18), אשת האימאם, יושבת על כיסא עץ, מחופה בד ארגמן על יד שולחן נמוך, בודקת את הבילסין (עדשים), מברכת, לצידה בתוך עריסת עץ מפוארת, לבוש בבגד משי, נם אחמד בנה הבכור.

משרתת שִישָיָא, מנקה את החלון העגול.

דפיקות על הדלת, משרתת שָבָּתִיָיא נכנסת פנימה, נעמדת בפתח

שישא כורעת ברך לפני סלימה

שישא

אל-לה (אלוקים) יברך את השָרִיפָּה (אשת שלטון)

סלימה מנענעת בראשה, שישא יוצאת החוצה

סלימה

שבתייא, שמרי על הפתח, אל תכניסי איש

שבתייא יוצאת החוצה

סלימה ניגשת לתנור, לוקחת גחלים, מעלה נר, עוצמת עניים, מתפללת

אילו יכולתי לשמוע את הד המתפללים בכניס (בית הכנסת),מנגנים בנעימה את הפיוט "יגדל אלוקים חי".. במיוחד מפי יאבה (אבא) , פעם אחת נוספת…….

סלימה מרימה את בנה מהעריסה מנגנת את הפיוט המסורתי, וכשמגיעה למילים….

לא יחליף הקל, ולא ימיר דתו……….

פורצת בבכי, מליטה פניה בלָחְפָה (צעיף) שעל כתפה

אתה לא תישאר פה כמו יומא (אמא)שלך, אחמד שלי , אתה תגדל כיהודי, לא כמוסלמי

עליך הם לא יצלחו…..

תוך כדי, אישה עטופה ברעלה, נכנסת פנימה בידה סל גדול, מתקדמת באטיות לכיוונה

נרתעת לאחוריה בבהלה, באחמד מגנה על ראשו..

מִין אָנְתָא?? (מי את..)

אישה ערבייה מסמנת לה לשתוק, מסירה את הרעלה

דודה יונה

סלימה ויונה מתחבקות

יונה

כל יום אני ניצבת בשער הארמון, לדעת מה שלומך ,מתפללת להקב"ה שישמור עליך ועל הילד….

תהיי חזקה בינתי (ביתי)בשביל כולם , אל תשכחי את עמך ומולדתך

יונה נאנחת

סלימה

מה שלום יהודי צנעא?

קולה מבוהל

יונה

האימאם אסר 60 איש מנכבדי הקהילה ושם אותם בכלא "אל צנאיע"

לכי אל האימאם והתחנני בעד עמך

סלימה

האימאם בוער בחמתו בעקבות הבצורת

מי שיגיע אליו מסתכן, אחת דתו מוות בתלייה

יונה

האימאם מאיים עליהם במוות ,ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות, שולמית!

שתיקה, לאחר מס' שניות

סלימה

מי יציל את הוואלד (ילד)שלי? לא הצליחו להבריח אותי, לָאלָ קודָס (הארץ הקדושה),לפחות נציל אותו

קולה רועד

יונה

את תעשי את שלך, והקב"ה יעשה את שלו

סלימה

לכי לרב הראשי "מורי יצחק הלוי" ובקשי ממנו , לכנס את כל היהודים, יום שלם של תפילה וזעקה, וצום, גם ילדים קטנים

ואני אלך אל האימאם , וכאשר אבדתי, אבדתי…..

יונה

תני לי את אחמד

יונה מוציאה יין מסל, משקה את התינוק, נרדם, מכניסה אותו לסלסלה

סלימה מביטה לתוך הסל

סלימה

ואם לא אחזור, תספרי על יומא(אמא) שלו, שגדלה כיתומה ,שנחטפה, ואל אף זאת ,לא שכחה את עמה ומולדתה….

סלימה מנגבת את דמעותיה בלחפה(בצעיף),מדברת בקול מאופק לשבתייא

לויי אותה לָבָּבאָן אָל יָמָאָן(השוק המרכזי)

סלימה שולחת מבט מצועף בסל

לאחר כמה דקות, סלימה נשענת על החלון, רועדת

סלימה

בידך אפקיד רוחי……

צופה בחלון, עינה דומעות

שבת שלום ילד שלי

להתראות….

הבהרה חשובה:

מתוך יראת כבוד לדמויות הוד, בדורות קודמים

אין בסצנה זאת, ח"ו מידע על מה שהתחרש בשושן, בבחינת של נעלך מעל רגלך…….

אלא לתת הצצה לסיפור אמיתי! שהתחרשה בתימן!

רקע

לאורך עשרות שנים נאכפה גזרת היתומים בתימן, לגזרה זו לא היה אח ורע בכל תפוצות ישראל, ילדים וילדות אשר התייתמו מהוריהם, נאלצו בפקודת האימאם להתאסלם בכפייה.

הקהילה היהודית לחמה בגזרה זו בכל כוחה.

אולם הקטע הנ"ל ,מבוסס על סיפור אמיתי, בו הייתה נערה יתומה בעיר צנעא שהייתה בעלת יופי מיוחד, שאמרו המוסלמים, שיופי כזה הוא למלך, היא נלקחה בעל כורחה, לארמון האימאם, ולמרות שעשרות ילדים וילדות הוברחו ברשתות הברחה ענפות ומתוחכמות, בחכמה יהודית אותה, לא ניתן היה להבריח

כי חוץ מגזרה זו ושאר גזרות החסות, נתן האימאם אוטונומיה יהודית לכל יהודי תימן

וגזרה זו ראה אותה כמצוות דתו, ובהיותו מוסלמי שיעי קיצוני, שמר אותה באדיקות.

הנערה אולצה להתחתן עם האימאם, שם נאבקה על יהדותה , סרבה לאכול את מאכלי המלך, ועזרה ליהודים להינצל מגזרות שונות, כאסתר בשעתו…..

אין לעשות שימוש ברקע/ברעיון/סצנה/ובחלקים ממנה

התחקיר ההיסטורי עלה הון רב!

רעיונאות וכתיבה: רות גברא:0548492824

תחקיר היסטורי: אורה ברכה אברהם-פעמי תימן: 0527132025

[Sara Amor]

@ehafakot רעיון מקורי!! איזו הקבלה מעניינת!

הכתיבה שלך מקצועית ומדויקת!

והעבודה התחקירית שלך- וואו! אהבתי שהכל מתאים לתקופה והמקום כולל שמות הדברים(לחפה וכדו')
פשוט מיוחד!!

[תמר זקס]

בס"ד

1. פנים. חדר קפה, עבודה. יום.

שלוש נשים חרדיות צעירות עומדות ליד מכונת הקפה, הן מדברות בטונים גבוהים

שרה

חייבים לבוא, מה הבוס יגיד?

לאה

ברור שצריך לבוא, זה לא מכבד. וגם עד שמשקיעים בנו, נוותר על זה?

אסתר

בנות, אמנם זה מסעדה כשרה, אבל זה לא מתאים. וגם הרב שלי אמר לא לבוא.

שרה

מה ההבדל? גם פה את אוכלת באותו משרד עם גברים חילוניים.

אסתר

זה לא אותו דבר, בכלל.

גבר חילוני נכנס, עם כוס קפה רב פעמית ריקה ביד, הוא ניגש למכונת הקפה. הן זזות הצידה

גבר

מה קורה? אתן מגיעות?

אסתר

דנות בזה.

גבר

אתן חייבות לבוא, יהיה שם הרצאה מקצועית, מה שדיברו לפני חודש בערך, מי שלא יבוא, יצטרך להשלים את זה. רק אומר.

שרה

ברור שנבוא.

גבר

זה לכבוד פורים, סך הכל. זה כשר, תבואו תהנו.

הוא מכין את הקפה ויוצא

שרה

את רואה, חייבים לבוא?

אסתר

יש אופציה להשלים. אני אלך עליה.

אסתר יוצאת משם, היא כמעט נתקעת בגבר חילוני אחר

2. חוץ. ליד מסעדה. יום.

שרה ולאה לבושות יפה מגיעות, לידם עוברים ילדים מחופשים בכל מיני תחפושות. הגבר החילוני מסצנה קודמת נכנס למסעדה, ילד כבן 4 מחופש למרדכי הצדיק יש לו מקל סוס, מסתכל על החילוני. אמא שלו מחזיקה לו את היד

מרדכי (שר)

גוי, גוי, גוי, ימח שמו, אין לו כיפה, אוי, אוי, אוי.

אמא של מרדכי

ששש.

מרדכי

אבל אמא, אין לו כיפה. זה מסעדה של גויים. אסור להיכנס לכאן.

שרה ולאה עומדות בלי לדבר בצד, הפרצוף שלהם המום

[Sara Amor]

@TAMARZAKS מיוחד מאד!

דמויות כלכך אמיתיות ומתוכנו, ווקונפליקט מוכר עד כאב:)
אהבתי את הצורה שהגשת אותו.
וכמובן אי אפשר שלא לדבר על הסיום החזק- פאנצ' ברור.

הייתי מוסיפה הוראת בימוי בסוף-
שרה ולאה נושכות שפתיים, מורידות עיניים למטה. עומדות בפתח ולא נכנסות.

קלואוז על הפנים של שרה ולאה נבוכות.

[שיינא]

וואו. תמר.
אהבתי ממש:)

[כוכבה צפון]

וואו, איזה אתגר יפה. תודה שרה!!

1. חדר בארמון. פנים. יום.
מנדל מרים ראש. מתבונן סביב. מנדל:
מה זה? איפה אני? איפה החאפר'ס?
דור (12):
מה זה חאפר'ס? מי אתה בכלל, ומאיפה הגעת לכאן?
מנדל (10):
אני מנדל, מויטבסק. אתה לא יודע מה זה חאפרים? הם משתפים פעולה עם הצאר! הם תפסו אותי לפני רגע. איפה הם עכשיו?
דור (מגחך):
הצאר? הוא נשמע לי עתיק. אני דור, מהמחלקה האונקולוגית בשניידר. ישר מהמיטה המעצבנת. נעים להכיר.
מנדל נבוך מול המילים הלא מוכרות.
בכי נשמע מעבר לדלת. מנדל:
מה זה? מישהו בוכה כאן?
דור:
זאת המלכה שלהם, אסתר. היא עצובה כי היא לא רוצה להיות בארמון הזה.
מנדל:
אסתר המלכה?! אנחנו בשושן, דור! בזמן המגילה! איך הגענו לפה?
דור:
אינלי מושג. המגילה זה של פורים, כן? אף פעם לא שמעתי את הסי… ששש… מישהו בא.
קולות לחישה. אסתר:
שק ואפר יוצע לרבים? ומרדכי לא קיבל את הבגדים ששלחתי לו? התך, לך אל מרדכי והודע לי מה זה ועל מה זה.
דור ומנדל מחליפים מבטים. מנדל:
לא הצלחתי לברוח היום. החאפרים, רשועים ארורים, יגייסו אותי לצבא של הצאר. אני לא רוצה ללכת איתם! הם רוצים להפך אותי לחייל לעשרים וחמש שנה!
דור:
עשרים וחמש! וואו, זה נצח! אבל מי זה הצאר, ולמה הוא צריך חיילים ילדים? טוב, אולי זה עדיף מלשכב במיטה של שניידר ולהתלונן כל היום.
הם שותקים. שומעים דלת נפתחת. התך:
אסתר המלכה, עשיתי ככל אשר ציווית עליי, ואשאל את מרדכי ויגד לי את אשר קרהו, ואת פרשת הכסף אשר אמר המן לשקול אל גנזי המלך ביהודים לאבדם, וייתן לי את פתשגן כתב הדת להראותו לך.
דור מניח יד על פיו. מבוהל. מנדל מקשיב בריכוז.
התך:
ויאמר מרדכי ויצווה עלייך לבוא אל המלך ולהתחנן לו ולבקש מלפניו על עמך.
אסתר:
ותאמר למרדכי – כל איש ואישה אשר יבוא אל חצר המלך אחת דתו להמית, מלבד אשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה. ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום.
התך יוצא.
דור (לוחש למנדל):
למה היא מתכוונת? היא פוחדת שהמלך לא יסכים לקבל אותה? היא לא רוצה לבוא אל המלך?
מנדל:
אם היא תבוא בלי להיקרא אליו, הוא יכול להרוג אותה.
דור:
היא בכלל לא רצתה להיות מלכה…
מנדל:
לא הייתה לה ברירה. הוא בחר אותה מכל הנשים שבאו לשושן.
דור:
מסכנה…
שומעים את הדלת נפתחת. קול זר מדבר:
אסתר המלכה, ויאמר מרדכי להשיבך: אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים… ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות.
אסתר (בקול אמיץ):
השיבו אל מרדכי: לך כנוס את כל היהודים מנער ועד זקן, וצומו עליי, אל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים. גם אני ונערותיי אצום כן, וכאשר אבדתי, אבדתי.
דור (קופץ בהתרגשות):
היא מסכימה! היא מסכימה! היא הולכת אל המלך!
מנדל מסתכל עליו בעצב. מנדל:
היא חשבה שלהיות בארמון זה האסון הכי גדול שלה, אבל בסוף היא מגלה שהכול היה מתוכנן כדי שהיא תהיה השליחה להציל את עם ישראל.
דור:
'יש עניין שהכול יתהפך לטובה'! ראיתי את זה בסטיקר על איזו מכונית.
מנדל ממצמץ. דור:
מכונית זה… כמו עגלה כזאת, וסטיקר… לא משנה. אתה מכיר את הסיפור, נכון? מה יקרה להם בסוף?
מנדל:
אסתר מוכנה לסכן את עצמה וללכת אל המלך. הגזירה תתבטל.
דור (בעצב):
כבר הרבה שנים אני לא חוגג את פורים. אבל גם לפני כן לא שמעתי את מגילת אסתר אף פעם. השנה אני אבקש מהמתנדבים להקריא לי.
מנדל (נדבק במצב רוח העצוב של דור):
ומי יקריא לי? אין לי אף אחד.
שניהם שותקים בעצב. דור:
גם לאסתר לא היה אף אחד. אבל אמרת שבסוף זה לטובה.
מנדל:
נכון. גם אם לא נראה את זה בעצמנו.
רעשים מוזרים מתחילים להישמע. הרקע מהבהב סביבם. דור מושיט יד ללחיצה. דור:
אז אתה הולך להיות חייל עשרים וחמש שנה?
מנדל:
אני מקווה שלא, אבל אנסה להבין למה הגעתי לאן שהגעתי. ואתה, תחזור למקום הזה שבאת ממנו?
דור:
אני מקווה שלא להרבה זמן, אבל גם אני אנסה לראות מה אני יכול לעזור מהמקום שלי. לא סתם אני באונקולוגית, נכון?
מנדל מהנהן. מנדל:
אני אתפלל עליך.
דור:
גם אני אתפלל… עליך.
בבום אחד המסך מחשיך.

[Sara Amor]

@KochavaTzafon איזה רעיון מקורי!

לקחת כמה דמויות מתקופות שונות ושתלת בתוך סיפור המגילה- וכל דמות ברורה ומאופיינת בצורה ברורה!

[Sara Amor]

זהו חברות האתגר נסגר לשליחה!

עכשיו זה הזמן שלכן ללייק!

[Sara Amor]

נשארה עוד פחות משעה!

מי שעדיין לא לייקה- שתמהר להכנס ללייק!