‘פחד קהל’

[אביה עד]

מכירה את זה מהצד של הזמרת…..

אני זוכרת ומרגישה עדיין את הפיק ברכיים והתכווציות בבטן (למרות שאי אפשר להשוות פעם ראשונה לפעמים הבאות)

הטיפ שלי שהוא מאוד בנאלי –

פשוט להתחיל להתמקד נטו במה שאני עושה ולא בכל השאר

ובהתחלה אולי יוצא קצת צרוד אבל זה משתחרר לאט לאט! מנסיון!!

מלא בהצלחה😉🎹

[שלי]

נכון מאד!!

הארת נקודה חשובה ממש!

הפחד מתחיל מהדמיון

רואה את הקהל ואז את חושבת לעצמך

וואוו רואים אותי, מסתכלים עלי,דיייי אמאלההה איזה פחד!!

לכן מאד עוזר להתמקד בפעולה בעצמה

כך נשארים מרוכזים ורגועים הרבה יותר!

[שרה פסנתר]

מדמיינת מולי את המורה שלי, ומצמידה לה פרצוף מרוכז, בוחן מאוד, עד קשוח….
באוטומט- כמעט שוכחת מהקהל…

יש כאלה שצריכות לראות בעיני רוחן דווקא הבעת פנים רגועה, מעודדת מאוד, ואולי זה מה שיעזור לך לדמיין לעצמך

מנסיון העבר-אחרי כמה דקות המתח הזה מתמתן קצת
יתכן שלא לכולן,
לי נשאר מתח כל הזמן, אבל סביר, כזה שמחייב ריכוז מצד אחד, אבל מאפשר לנגן כמו שצריך
ועד היום אני בלחץ תחילת כל הופעה…

ואגב,
מצטטת את הרב ישראל גולדווסר,
שעם כל הרזומה העשיר שלו-
עד היום, תחילת כל הרצאה, יש לו מתח כזה מין שחולף אחרי כמה דקות.

זה טבעי, לדעתי…

הצלחות!!!

[שלי]

מענין,

את מדמיינת את המורה שלך וזה עוזר לך?

כי תלמידות שלי בשיעורים כל הזמן אומרות

שבבית יצא טוב ומולי הכל פתאום מתבלבל להן

ולא שאני מלחיצה:) ומי שמכירה אותי יודעת:):)

יש משהו בלעמוד במבחן מול מישהי…

[שלי]

וזה נכון שתמיד נשאר איזשהו פחד…

ומה הרגיע אותך בהתחלה ממש?

שלא היית עדיין רגילה לבמות?

[שרה פסנתר]

ולגבי השאלה השניה שלך-
אני לא מגדירה את עצמי כרגילה לבמה,
במה היא משהו באמת מלחיץ, וקשה בהחלט להתרגל אליה 😉

[שרה פסנתר]

מי מלחיץ יותר?

מורה שלך, שרוצה רק שתצליחי

או קהל שבודק אותך??

אני גם רואה את זה אצל תלמידות שטוענות כפי שכתבת, שכשאני מקשיבה להן, פתאום לא הולך להן,
לא יודעת להסביר את זה, אבל אצלי זה אחרת

יש משהו במורה, (ואולי תלוי באיזה סוג מורה) שכשהיא מרוכזת בנגינה שלך, את בטוחה שתצליחי

ואולי באמת הייתי מחליפה את המילה “בוחנת מאוד” שכתבתי מקודם, במילה “קשובה”
מדויק יותר..

[שלי]

כמה מדויקת ההבחנה בין ‘בוחנת’ ל’מקשיבה’…

המורה שלך נשמעת מדהימה

מי זו?

[שרה פסנתר]

נכון

אסתי אלתר

[שלי]

זהו, חשבתי משהו בסיגנון…

התאים לי עליה:)

[דו רה me בקצב שלי]

תלמידות שלי גם אומרות שמולי הן פחות מצליחות, ואני מבינה את זה לחלוטין

גם אני מול המורה שלי לא נותנת את ה 100% שלי,

וזה טבעי כשמישהי אחת מסתכלת ומתמקדת בדיוק בכל תו שאת מפיקה..

[שרה פסנתר]

נכון

אבל כשהשיקול הוא מורה אחת, שרוצה בהצלחתך

מול קהל ביקורתי כזה או אחר.. אני אישית אעדיף להתמקד במורה

ויש הבדל האם את מנגנת מול המורה שיעורי בית שהיא נתנה לך, או מנגנת לה חומר שיצרת בעצמך והיא על תקן מקשיבה בלבד.

תנסי לראות איך הולך לתלמידה שמשמיעה לך שיר/יצירה שהיא התחילה בבית מעצמה…

[מירי]

כנראה אינדבדואלי

כי אני למשל, מול קהל מגוון – אין לי שום בעיה

בהרבה מקרים הם לא מבינים במוזיקה, וגם אם כן – לא ברמה של לזהות דקויות מבחינת: איכות הצליל, העומק, ויברטו, שחרור…. כל הרכיבים שצועקים לאוזן מקצועית, אבל אוזן לא מקצועית לא תשמע אותם בכלל

ומול המורה המבינה והמקצועית – זה אחרת לגמרי

היא כן שמה לב לכל הפרטים האלה שמרכיבים את המכלול, ומעירה עליהם, דווקא בגלל שהיא רוצה להפוך את התלמידה לנגנית טובה יותר

אם כבר לדמיין מול העיניים מישהי שנותנת ביטחון –

הייתי הולכת על מישהי שכשהיא מקשיבה לי היא מתלהבת מכל תו ומכל זיוף שהפקתי 🤣 (אמא, חברה טובה…)

[שלי]

מעניין לשמוע מהצד של מפיקות אירועי מוזיקה,

כאלו שמאמנות קבוצה/ סולניות

מה הייתן אומרות להן כשהן אומרות שפוחדות..

[מירי]

מוכר, ונורמלי מאוד!

כמה דברים שעזרו לי באופן אישי, כנגנית:

* להיות מוכנה 3000%

ולא לסמוך על “יהיה בסדר”

אם זה קונצרט למשל – לבחור מראש יצירה שהרמה שלה טיפה פחות מהטופ שאת מסוגלת להפיק

הקהל יהנה יותר מיצירה טיפה פחות וירטואוזית, אבל מנוגנת היטב, מלראות אותך מסתבכת עם פסאז’ים מורכבים

ואם זה בנגינה של שיר – לוותר על “קנייטשים” וכל מיני שדרוגים שאת לא בטוחה ב-100% שהם יעבדו באופן טבעי בשעת מבחן

* המורה שלי היתה משננת לי כל הזמן – כמה שפחות תעשי עסק מטעויות – הקהל פחות ישים לב אליהן. נניח צליל אחד לא יצא יפה, לא יצא בכלל, זייף, לא יודעת מה, אם את ממשיכה הלאה – סיכוי סביר שאף אחד לא שם לב, או ששם לב אבל שכח אחרי שניה, אבל אם הטעות הזאת תגרום לך לעצור – אף אחד לא יפספס את זה

לי אישית זה נתן דחיפה מאוד חזקה לזרום עם טעויות ולא לקחת אותן קשה

* קצת מצחיק, אבל אחד הדברים שמאוד הורידו לי את הפחד קהל, זה לשמוע הקלטה של יצירה שניגנתי, ובזמן אמת ההרגשה שלי היתה לא משהו עם התוצאה

מתברר שבהקלטה זה ממש לא היה נשמע כזה גרוע…

נתן לי הרבה ביטחון בהפקות הבאות, שמהקהל זה נשמע אחרת

* כמה שיותר להתנסות, בכל קהל אפשרי. בכיתה, במשפחה, קונצרטים של תלמידות, מה שרק אפשר

קל יותר לתרגל עמידה מול קהל, כשהקהל הוא לא מקצועי / לא מרוכז רק בך (אם זה ערב שירה כיתתי למשל)

וככל שמתרגלים, העמידה מול קהל הופכת להיות טבעית וזורמת יותר

[דו רה me בקצב שלי]

איזה פירוט, אלופה, מצטרפת ממש למה שכתבת

לבוא מוכנה, ובהחלט- לא לעשות עסק מטעויות, הרבה פעמים הקהל לא יודע שהיית אמורה לפרוט בצורה כזו או אחרת, ואם עושים פרצוף של ‘אופס’, כולם שמים לב..

האמת שכשאני עולה לבמה, אני בתוך מעין בועה כזאת, שאני בכלל לא רואה את הקהל, כלומר- אני רואה אותן פיזית, רואה אם הן זורמות עם השיר ורוצות שנשיר אותו שוב אבל אין לי מושג כביכול מה עובר להן בראש, כשאני יורדת- אני פתאום רואה כמה היו בקהל, מי היה וכו’

[באחת ההופעות שלי אחותי הייתה, ובסוף ההופעה היא אמרה שהיא נורא רצתה להצחיק אותי והתגברה,

במחשבה שניה- אני לא הייתי צוחקת, כי לא הייתי רואה אותה כביכול..]

אני מציעה לנסות בקהל מצומצם, להתנתק ואחר כך בקהל גדול יותר..

פשוט אחר כך מתרגלים כבר

בהצלחה עם הכשרון שלך 💖

[מרים פיין פ]

יש לי תרגיל מוצלח עבורכן…..
בואי נתחיל עם הנ”ל:
איך אתן קוראות לפחד הזה? באיזה צבע הוא? מה הוא אומר לכם?
כמו מה הייתן מדמיינות אותו? איזה דימוי הייתן נותנות לו?
איפה הוא נמצא במרחב שלכם? איזה טוב הוא נועד לייצר לכן?
כשסיימתן לעשות את זה, תעדכנו ונעבור לשלב הבא….

[דבורי ר]

<font color=”#262626″ face=”Rubik, sans-serif”>הפחד מייצר טוב, בהחלט- כי הוא ממריץ להתאמן בפעם ה 101</font>

<font color=”#262626″ face=”Rubik, sans-serif”>ולהגיע מוכנה יותר</font>

<font color=”#262626″ face=”Rubik, sans-serif”>למתאמנות שבינינו:</font>

<font color=”#262626″ face=”Rubik, sans-serif”>תתאמני לאט, תגיע מהר…..</font>

[דבורי ר]

לא יודעת למה נשלח ככה

כותבת שוב

הפחד מייצר טוב, בהחלט- כי הוא ממריץ להאמן בפעם ה- 101

ולהגיע מוכנה יותר

למתאמנות שבינינו:

תתאמני לאט, תגיעי מהר…

[מירי]

בעקבות הדיון הזה,

התחלתי לחשוב אולי להעלות לכאן את אחת ההקלטות,

מאלה שאליהן התכוונתי במשפט:

קצת מצחיק, אבל אחד הדברים שמאוד הורידו לי את הפחד קהל, זה לשמוע הקלטה של יצירה שניגנתי, ובזמן אמת ההרגשה שלי היתה לא משהו עם התוצאה

אם יש מתעניינים בקהל, וזה יוכל אולי לעזור למישהי – תגידו

ואנסה לאתר ולראות אם אפשרי להעלות (מוזיקה קלאסית, אם רלוונטי)

[שלי]

תעלי, מענין..

[מירי]

זה הקישור

אם נחסם – תעדכנו

https://jumbomail.me/j/neVak4ErYEOaiW2

קצת רקע:

את היצירה הזו ניגנתי בקונצרט סוף שנה של מגמה למוזיקה, לקהל של כ-100-150 איש

במקור הכנתי יצירה אחרת, אבל בערך שבועיים לפני הקונצרט התברר שהתפקיד של הפסנתר קשה מאוד לביצוע, ולא מצאנו מלווה שתסכים לעבוד עליו בתקציב ה(לא)קיים

מהרגע להרגע שלפתי יצירה שעבדתי עליה שנתיים קודם, ותוך שבועיים היתה צריכה להגיע למצב שאפשר לעלות איתה על במה…

מניחה שגם אתן, כמוני, יכולות לזהות פה הרבה מאוד עדויות לסיפור הזה, ואם זו היתה היצירה שהיתה נבחרת לכתחילה, זה כנראה היה נשמע אחרת לגמרי, אבל בס”ה, כששמעתי את ההקלטה, זה דווקא נתן לי להבין שלמרות כל הפקשושים בדרך (ויש, הרבה), עדיין, לקהל הסטנדרטי והלא-מאוד-מקצועי, זה נשמע לא רע 🙂

(ההקלטה – נגן פשוט, באולם עם אקוסטיקה לא-משהו)

[שלי]

נחסם

[מירי]

שלחתי לנטפרי שיפתחו

אעדכן…

[מירי]

נפתח

[שלי]

טוב,

אז באמת מי שלא מבינה בחליל

לא שומעת זיופים:)

את מנגנת יפה,

עם צליל נעים וטכניקה טובה ממש

משתפת בקטע שניגנתי לפני כמה שנים

באחד הקונצרטים של סוף שנה מול 150+

גם נשלף ברגע שאחרי האחרון

והפסנתרנית היתה אורגניסטית שאולתרה ברגע

וקראה פעם ראשונה את התווים, אז זה נשמע בהתאם…

אני זוכרת שחזרתי הביתה ממש בכיתי איזה פשלות עשיתי…

תכלס קיבלתי על זה משוב חם מכאלו ששמעו והתלהבו גם שנה אח”כ

ואז הבנתי שתי דברים:

א. באמת הם לא מבינות:)

ב. אם אני לא עושה פרצופים אז הכל עובר (כמעט..)

מחול-הכליזמרים.mp3 4 MB MP3 - Click toצפיה

Options

• העתקת קישור להורדה

[מירי]

תודה 🙂

אז זיופים למיטב זכרוני אין פה

אבל פסאז’ים שלא “החליקו” מדויק, צלילים שהיו יכולים להיות יפים יותר וכו’ – יש, והרבה

וכנראה שמי שזה הכי הפריע לה זה אני בעצמי

כי את הפער בין הביצוע הכי טוב שלי בקטע הזה, לבין הביצוע בלייב בנתונים הקיימים – רק אני יודעת לזהות 🙂

ואני חושבת שזה נכון גם לגבי הקטע שהעלית –

הרציפות של הנגינה משחקת פה תפקיד מאוד משמעותי בחוויה של הקהל!

את הפערים בין הציפיות שלך לתוצאה בזמן אמת – אין לקהל דרך לזהות

[שלי]

את האמת עד היום אני לא מצליחה להבין

(ואולי דווקא כן מצליחה להבין:)

למה כל כך פחדתי כשניגנתי אז

ממש פירפרתי

וזה היה קטע באמת לא קשה בשבילי…

זה רק מחזק את זה-

שצריך להרגיש מספיק בטוחים עם מה שמנגנים

לפני שעולים לבמה

ולא משנה באיזה רמה היצירה/שיר