איך מגיבים כשהמתבגר מתבצר ב-"אין לי שום בעיה, ההורים שלי סתם לחוצים"?

[סירי גולדמן]

למה צריך 'לשכנע אותה' שייש לה 'בעיה'?

מבחינתי אם היא באה זה בשבילה, ולא מעניין אותי מה הסיבה ששלחו אותה, מעניין אותי מה היא רוצה להרוויח מהפגישה.

ואם אין שום דבר כזה?! – אז למה היא חייבת לשבת מולי בכלל???

אם יש לה משהו – מצוין, אני כאן, ואם לא – אז אפשר לסיים את הפגישה.

נראה לי שפעם אחת קרה מישהי שבאמת בחרה לנצל את ה"שחרור" וללכת, ואחרי חודשיים יצרה קשר שרוצה לבוא, בדרך כלל תמיד יש לאנשים דברים שהם ישמחו לנצל אם יש להם הזדמנות.

ונכון, זה לא בהכרח מה שהאנשים שסביבם רצו וקיוו ושלחו בשבילו, אז מה?!

זה בטח ברור שטיפול יכול להיות רק 'בשביל' האדם שמגיע אליו, ולא 'בשביל' אף אחד סביבו.

[אביגיל קולר-מדריכה למטפלות רגשיות.]

איזה כיף לקרוא את מה שכתבת, סירי. את מעלה נקודה כל כך נכונה וחשובה.

אני לחלוטין מסכימה איתך – טיפול או ליווי פשוט לא יכולים לעבוד בכפייה. אנחנו ממש לא אמורות לבוא ולשכנע מישהו ש"יש לו בעיה", וזה בטח לא עניין של להילחם או לדחוף.

מה שכן מדהים לראות בשטח, זה שכשמישהו מגיע כי "שלחו אותו", הוא בדרך כלל מגיע מראש עם חומות מאוד גבוהות, בטוח שבאו "לתקן" אותו. ברגע שהוא פוגש מולו מטפלת כמוך – שמגיעה נקי, בלי לשפוט ובלי ללחוץ – משהו במגננה שלו פתאום נרגע.

דווקא שם, מתוך המרחב המכבד הזה, אפשר לפעמים לעזור לו לבדוק ברגישות ובקצב שלו אם יש משהו קטן שהוא כן היה רוצה להרוויח מהמפגש, בלי קשר למה שהסביבה קיוותה.

זה נושא כל כך עדין, ובדיוק מסוג הדילמות שאנחנו מעמיקות בהן בלמידה המקצועית שלנו, כי כשמבינים את הדינמיקה הזו לעומק מקבלים המון שקט וביטחון בחדר. תודה שפתחת את השיח החשוב הזה.