גבולות ומרחב אישי

[יעל וילמוט]

מרחב אישי זה עניין מאד תרבותי,

קודם כל וודאי שיש לו מקום וכללים וגבולות. אומרים שהישראלים שומרים על מרחב אישי יותר קטן, אבל עדיין חייבים לשמור על מרחב אישי!

כשאני מלמדת על מוגנות אצל בנות ונערות אני עובדת על ארבעה סוגי מרחבים- שנע בין המרחב האינטימי ששמור לאנשים שמאד קרובים אלי, עובר למרחב ביני לבין חברה, ביני לבין אדם שיש לי איתו אינטרקציה רשמית ואחר כך שמירת מרחק מאנשים זרים. יש על זה סרטונים מאד חמודים שממחישים איך זה לא נעים שחודרים למרחב האישי של מישהו.

זה אלף בית של מוגנות ומודעות לעצמי!!!

[ברכה כהן]

אסתי,

אני כ”כ מתחברת למה שאת כותבת כאן!!

אני גם חושבת שזה עניין של תרבות ( שאגב אני מאוד אוהבת את זה)

בנוסף נראה לי שזה מאוד עניין של אופי. יש אנשים שממש לא מפריע להם, הם אפילו יחפשו את זה.

ויש אנשים, כמוני למשל, שזה מאוד מפריע !! לפעמים זה מרגיש כ”כ רע עד כדי מחנק!!

ומה שקורה בשטח שבד”כ אדם קורא את המפה לפי מה שמובן לו, ואז קורה מצב שמישהי שלא

מפריע לה מתנהגת כלפי חברתה בצורה שמקובלת מאוד לפי הבנתה, אבל לפי מה שהחברה מבינה

זה ממש כניסה לפרטיות!! העסק הופך למורכב יותר ביחסי חמות – כלה וכו’

אם נהיה מודעים לשוני בין אחד לשני , ישרור מצב של כבוד הדדי בין כולנו,

בספרים של מרים אדהאן, פסיכולוגית חרדית, אפשר למצוא הרבה מידע בנושאים מסוג זה.

[מרגלית פרן]

חברות, תרגענה…

הכל צריך איזון!

יש הבדל מאוד גדול בין מטופלות לבין משפחה

ובודאי משפחה קרובה.

לגעת במטופלות לענ”ד מלבד הבעיה שהועלתה

זה נראה לי ממש לא מתאים (אולי במקרים חריגים יש צורך בכך

או כשמדובר בילדים קטנים וגם זה בעדינות)

אבל במשפחה –

מי אם לא אמא תתן את החום, תתן את המגע האוהב,

כן, גם לגיל ה’עשרה’ שזקוקים לזה מאוד

ומי שזה גורם לה לסערת רגשות או למחנק

זה בהחלט עלול לפגוע ביחסים האינטימיים עם בני המשפחה הקרובה

וכדאי שתבדוק על מה זה יושב לה ותטפל בזה.

וכמובן

יש פה הבדלי מנטליות.

[הודיה אלבאז]

אני גם חושבת שיש הבדלי תרבות והבדלי אופי

ואני גם חושבת שאנשים בד”כ קוראים את הסביבה שלהם ומתאימים את עצמם

גם אם הם צורכים יותר מגע באופן אישי

(בוודאי שלא לגעת בעגילים שמחמיאים עליהם..)

מה שבטוח זה שבכל חברה ומנטליות יש הבדלי מגע בין מעגלים שונים

את יכולה לנשום אסתי, הכל בסדר איתך😃

[ב פ]

אכן נושא חשוב, שמציק לי לא פעם…

יש אנשים שבאמת לא מפריע להם העניין,

ככה שאת יכולה לשוחח עם מכרה,

והיא עומדת ממש בתוך הפרצוף שלך,

את זזה אחורה – והיא – אחרייך…

כך עד שאת נתקעת בקיר.

מוכר? או שזה תיאור מכוכב אחר???

לדעתי זה יכול להיות עניין של חינוך ומודעות,

אך לפעמים באמת חוסר ר<b style=”background-color: var(–bb-content-background-color); font-family: inherit; font-size: inherit; color: var(–bb-body-text-color);”>גישות והבנת מצבים חברתיים.

<b style=”background-color: var(–bb-content-background-color); font-family: inherit; font-size: inherit; color: var(–bb-body-text-color);”>

מאז שהייתי ממש קטנה,

אמא שלי לימדה אותי להגיד לחברות שנדבקות:

“תראי, יש לי רגישות מסוימת, שקשה לי שעומדים/יושבים מדי קרוב אלי

אשמח אם קצת תזוזי/נשמור מרחק מסוים זו מזו…”

כאשר הצגתי את הנושא כבעיה שלי (בלי להתבייש, הרי זה לא באמת הופך אותי לבעייתית)

בד”כ החברה קיבלה את הבקשה בהבנה והשתדלה.

הקטע, שבד”כ החברות היו שוכחות מ”הבעיה שלי” אחרי כמה זמן…

[רבקה טייך טייך]

זה עניין אישי של רגישות

וזה עניין של תרבות

יש מחקר יפה שעשו אותו בין יפנים ואמריקאי ם (ואם אני זוכרת נכון גם ישראליים)

במחקר הלך אדם וכל אדם שעבר מולו הוא נעץ בו את עיניין

ובדקו מה היה תגובת האנשים

ובאחוזים היפנים יותר השפילו את העיניים ודיווחו אח”כ על תחושת אי נעימות וחדורה לפרטיות

ואילו האמריקאים פחות והם פרשו את נעיצת עיניים כמשהו חברי ונעים

אותו דבר מדדו מרחב אישי (מרחק בין 2 אנשים משוחחים )

וראו שלישראלים יש מרחב אישי הכי קטן

והם לא רואים בכך בעיה

כך שהכל עניין של תרבות

הבעיה מתחילה שהחדירה מציקה לך ואת מבקשת להפסיק וזה לא נעשה

אני אתן לך דוג :

מכירה את השכנות הללו שדופקות

ויש כאלו שכמעט יכנסו לך תוך הבית או יעשה רושם שהם יציצו לך לסלון

ויש את האלו שיתפסו מרחק ?

זה עניין של גנטיקה וחינוך

הכל בסדר אצלך!!!

[אחוה פ]

אני חושבת שזה לא מחייב לכל אחת

וזה לא מוחלט לכאן או לכאן

זה יכול להיות ענין אישי או חברתי תרבותי

בכללי נראה לי שישראלים יותר קרובים אחד לשני

באופן כללי ולא גורף רואים הבדלים בין אשכנזים לספרדים בענין

אבל בכל אחד יש את היוצאי דופן ככה שזה לא מוחלט

ובמיוחד היום שרובינו כבר ישראלים זה יותר מטושטש

אבל אי אפשר להתכחש לעובדה ששתיהם קיימים על המפה

אני חושבת שאחריות של כל אדם לשים לב למה החברה סביבו מצפה ממנו

איזה סוג קרבה ותקשורת רצויה נעימה ומקובלת

מה נעים לחברה שבה הוא נמצא כרגע

לדמות שהוא כרגע איתו בקשר

ולפעול בהתאם לזה

אגב, לכן גם נראה שיש סוג של אנשים שאי אפשר לדבר איתם כי הם לא בסגנון ובאופי שלנו

או שה לא מכבדים את האופי שלנו ואת הגבולות שלנו
כל מי שנמצאת איתך בקשר
חייבת להיות קשובה לזה
לגבולות ולמרחב שאת זקוקה לו
וממש אני לא מקבלת את זה שהופכים אותך לבעייתית
כי כל אחד הוא משהו אחר

[חנה ביין]

מחר בערב זום בנושא שאלות ותשובות בתחום הטיפולי : תלות, מגע מותר אסור וכד’

ההרשמה מכאן: https://forms.gle/6cU9Yz2zaJc8j41j8

[אחוה פ]

אני לא חושבת שהיא דיברה על מגע בטיפול

אלה על מרחב אישי בחברה הקרובה והרחוקה

[חני לוין]

אני חושבת שיש כאן כמו שאמרו גם הבדלי תרבות

וגם הבדלי אופי

וגם הבדלי דור

בתרבות

אתן מסכימות איתי שיש הבדל בין

מרוקאים / הונגרים / אמריקאים

לבין

ייקים אנגלים שווצרים ועוד?

הבדלי אופי לסוג שנשמר יותר, מפריע לו מגע בכל מיני דברים לבין האלו החמים יותר

,למשל לי אומרים שהדרומים הרבה יותר חמים! וזה נכו בהמון מישורים

לטוב ולמוטב

בד”כ לטוב

וגם הבדלי דור

פעם היו הרבה יותר חמים והיה הרבה יותר מגע בין החברה המשפחה ועוד

היום כל מגע כמעט עובר להתרדה

אני זוכרת שאחרי הנישואים שלי

ואני ממוצא הונגרי חם מאוד

כל פעם שנפגשנו עם סבא שלי היקר ע”ה

לא היה מצב לא להתקרב ולזכות לתת ולקבל ממנו נשיקה

בעלי שהגיע ממוצא רומני

לא הבין את העיניין

עד שאמרתי לא

שאם אני לא יתנהג כך סבא עלול אפילו להיפגע

……

יש משהו מהדור הקודם שאני מתגעגעת…..