התייעצות לגבי תואר ב’ בטיפול רגשי . פסיכודרמה או אומנות. דחוף תודה רבה!

[שרה ארטא]

אני מטפלת באמנות עם תואר שני ממבח״ר, אני חושבת שברמה המקצועית ברור שכדאי לך ללכת לכיוון שמחובר אליך שזה המשחק ו פסיכודרמה כי את טובה בו ויש לך ידע מקיף הרבה יותר מללכת לכיוון של אמנות שהוא פחות מוכר לך, ולא נשמע מדבריך שיש לך גישה.

ובסוף מטפל טוב זה מטפל שמחובר לכלי שלו, אחר כך כשאתה מקצוען אצה יכול לשלב כלים מעוד עולמות ומרחבים ,

ברמה הפרקטית לפי דעתי בטיפול באמנות האופציות הם רחבות הרבה יותר, ואפשר גם לפזול לאזוריים שהם לא טיפוליים נטו אלא מרחבי ביניים של העצמה וחוסן קהילתיים ששם הביקוש הוא אדיר

**שימי לב גם שבמבחר לומדים פסיכודרמה שזה שיטת טיפול מסוימת וזה לא דרמה תרפיה, ככה שמראש את מאוד מצומצמת באפשרויות ..

ו

[רחלי]

כמטפלת תואר שני בפסיכודרמה, אני יכולה לומר שהצגת את ההיבטים השונים באופן די ברור. אכן, פסיכודרמה זה יותר לנשים וקבוצות, פחות נוער וילדים. ונראה שלאומנות יש יותר מרחב. אלא שבפועל אנחנו עובדות בעיקר עם ילדים, בודאי במקומות צבוריים כמו במשרד החינוך.

אז איך זה בכ”ז עובד?

כי טיפול זה לא כלי זה או אחר, טיפול הוא קדם כל טיפול, זה מפגש וקשר ושיח, גם אם לא בהכרח וורבלי. טיפול זה הבנה של דינמיקות ותהליכים, זה אופן החשיבה. טיפול זה לא אומנות ולא פסיכודרמה, טיפול זה לא ללמוד שיטות…

וכפי שכתבו לך, גם לפי דעתי חשוב שתלכי לכיוון שאת יותר מתחברת אליו, שאת טובה בו ואוהבת. בסופו של דבר טיפול ותהליכים נעשים דרכנו, וככל שנהיה מחוברות זה יעבוד יותר טוב.

ואמנם, למרות שמלכתחילה הפסיכודרמה פחות מתאימה לילדים, אנחנו עובדות עם ילדים, חושבות פסיכודרמה, וגם מצליחות לעשות התאמה באמצעות הכלים שבידינו, והרעיונות הפסיכודרמטיים, כמו: גמישות, יצירתיות, ספונטניות ועוד.

גם בלימודי הפסיכודרמה עשינו קצת שימוש באומנות, מה שאיפשר לנו לשלב פעילויות מתחום האומנות בעבודה הטיפולית – פרטני וקבוצתי. אבל שוב, מה שחשוב זה פחות הכלי, אלא מה שעולה בחדר בעקבות, ויש הרבה דרכים להבעה הרגשית.

לא כ”כ מסכימה עם המשפט “מטפל טוב זה מטפל שמחובר לכלי שלו, אחר כך כשאתה מקצוען אצה יכול לשלב כלים מעוד עולמות ומרחבים”. כי שוב, טיפול זה לא הכלי, טיפול זה האדם, הקשר, היכולות הפנימיות ועוד (גם אם תמיד טוב שיהיו מיגוון של כלים… ואין לזה סוף).

“וברמה הפרקטית”, גם בטיפול בפסיכודרמה יש הרבה אופציות, ואולי אף יותר מאומנות – “לפזול לאזוריים שהם לא טיפוליים נטו אלא מרחבי ביניים של העצמה וחוסן קהילתיים”.

ואגב, על פי שיחות עם קולגות מתחום הפסיכודרמה והאומנות, עולה שאולי בפסיכודרמה יש יותר עומק מאומנות. זה אחד הכוחות שלה, אולם יש בזה גם סיכון שדורש זהירות רבה.

בהצלחה רבה!

[הודיה אלבאז]

יכולה להגיד לך כמטפלת בפסיכודרמה ואני גם מוזיקאית שאני בסוף משלבת בחדר הטיפולים מוזיקה, דרמה, אומנות וגם ביביליותרפיה למרות שההכשרה הפורמלית שלי בטיפול היא רק פסיכודרמה.

בסוף את מתמקצעת בכלי אחד שהוא העיקרי אבל את מכניסה לחדר את מי שאת ומה שאת גם אם זה לא פורמלי.

הפסיכודרמה בשונה משאר התרפיות (תרפיה באומנות/ מוזיקה/ דרמה) מאוד ישירה כאשר תרפיה ב… הגישה היא יותר עקיפה ויותר השלכתי. זה אומר שיש בפסיכודרמה מרכיב ישיר יותר ומעורר רגשות לפעמים בעוצמה גבוהה יותר.

לגבי קהל היעד רוצה להגיד שאני מטפלת בנערות והכלי מאוד מתאים לנוער וגם לילדים גדולים. פחות מתאים לילדים קטנים ולבעלי מוגבלויות שונות כמו ילדי תקשורת, פיגור שכלי, וכד’. אם כי יש לי חברות מפסיכודרמה שעובדות עם ילדים כאלה. כן צריך לזכור שזהו כלי מאוד וורבלי לעומת השאר

בהצלחה!

[מרים ש]

אני חושבת שהציגו כאן את הנושא באופן מאד ברור.

וברמה הפרקטית,

למעשה כמטפלת בפסיכודרמה, שמשלבת הרבה אומנות, בעיקר אצל ילדים

נראה לי , ותקנו אותי אם אני טועה..

שלהוסיף כלים של אומנות כשיש בסיס של פסיכודרמה

קל ואפשרי הרבה יותר-

מלהוסיף אחר כך כלים של פסיכודרמה.

מאחר שכלי הפסיכודרמה הם חלק מאד בסיסי המשליך

על כל צורת השיח הטיפולי, סגנון המטפל והטיפול.

וכל כלי שנוסף לה מתקבל בברכה.